אזור תעשייה
אזור תעשייה הוא אזור, לרוב ביישובים עירוניים ולעיתים גם ביישובים קטנים, המיועד למפעלי תעשייה, בתי מלאכה, מוסכים וכדומה, ועסקים המשרתים מפעלים אלה, כגון מסעדות.
בהקמת אזור תעשייה נדרשת תשומת לב מיוחדת לטיפול במטרדי רעש וזיהום המאפיינים תעשייה כבדה.
רבים מאזורי התעשייה העירוניים קלטו במרוצת הזמן גם שמושי קרקע אחרים כגון מסחר, משרדים (בהם משרדים לתעשיית היי-טק, המשקפים את השינוי במאפייני המושג "תעשייה"), ושירותים אחרים. חלק מאזורי התעשייה התפתחו באזורים שבמקור לא נועדו למיקום תעשיות.
אזור תעשייה סגור מיועד בדרך כלל עבור חברות ייצור ממשלתיות או תשלובת מפעלים הפועלים במסגרת אחת.
פארק תעשייה הוא אזור תעשייה (או מתחם באזור תעשייה) שמבני התעשייה בו מוקמים ומנוהלים על ידי יזם יחיד, העוסק בהשכרתם או במכירתם של מבנים אלה, ומספק להם שירותים שונים, המאפשרים למפעלים חדשים השתלבות נוחה יותר.
בישראל
אזור תעשייה בישראל מוקצה כחלק מתכנון עירוני, בתוכניות מתאר מחוזיות או ארציות, כאזור שנועד להקמת מפעלי תעשייה מסוגים שונים. כללי הבינוי וחלוקת המגרשים בתוך אזור התעשייה נקבעים בתוכניות מתאר מקומיות ובתוכניות בניין עיר (תב"ע).
בעבר אזורי תעשייה נמצאו בעיקר בתחומם של שטחים עירוניים. באמצע שנות ה-70 תחת הנהגתו של שר התעשייה חיים בר לב, החל משרד הכלכלה בהקמת אזורי תעשייה בין-עירוניים[1]. במסגרת זאת הוקמו באמצע שנות ה-70, אזור התעשייה במגדל תפן, אזור התעשייה ליד מחניים, נאות חובב ומישור אדומים. כן הוחל בתכנון אזור התעשייה אלון תבור, אזור תעשייה בגבעת המשוריין ליד צומת כברי ואזור תעשייה ליד קיבוץ לביא[2].
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אזור תעשיה |
| ערך מילוני בוויקימילון: פרק תעשיה |
הערות שוליים
- ^ עמוס כרמלי, מחלוקת על תיעוש הגליל, דבר, 14 באפריל 1976
- ^ יתכננו שלושה מרכזי תעשייה אזוריים, דבר, 25 בפברואר 1976
