אחרונים
אחרונים הוא כינויים, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד וגם בתולדות עם ישראל בכלל, של הרבנים ופוסקים שפעלו באשכנז מן המאה ה-14 ואילך ובתפוצות יהודי ספרד מן המאה ה-16 ואילך. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.
הגדרת התקופה
| מסירת התורה |
המעבר מתקופת הראשונים לתקופת האחרונים הוא תוצאה של צירוף כמה אירועים רבי משמעות שהתרחשו באמצע המאה ה-14 באשכנז, בסוף המאה ה-15 בספרד ובתחילת המאה ה-16 בתפוצות יהדות ספרד ובאשכנז:
- המגפה השחורה באשכנז בשנים 1347-1351, שהתרחשה עקב רמה תברואתית נמוכה וגרמה למותם של מיליונים באירופה. היהודים הואשמו בהפצת המגפה באמצעות הרעלת נהרות ובארות, ועקב האשמות אלו נרצחו למעלה ממאה אלף יהודים.
- המצאת הדפוס (1456) והשינוי שמהפכת הדפוס חוללה בדרכי חיבור הספרים ופרסומם.
- גירוש ספרד (ב-1492) ופורטוגל (ב-1497), שהביא לפיזור גדול של היהודים ברחבי אירופה וארצות ערב, וביטל את המצב שהיה קיים בתקופת הראשונים של שני מוקדים מרכזיים של יצירה תורנית אצל יהדות אשכנז ויהדות ספרד.
- חיבור השולחן ערוך (1563) בידי רבי יוסף קארו והתקבלותו המהירה כמעט בכל הקהילות.
מאפייני התקופה
ביחס לעולם פסיקת ההלכה מתאפיינת תקופה זו בדברים הבאים:
- הסתמכות על מבנה השולחן ערוך: מבני ספרי ההלכה בהתאם לארבעת הנושאים הכלליים המסודרים בשולחן ערוך (ולפני כן בארבעה טורים): אורח חיים (או"ח), יורה דעה (יו"ד), אבן העזר (אה"ע), וחושן משפט (חו"מ).
- הסתמכות רבה על תקדימים בפסקי הלכה של ראשונים מצד אחד ומאידך התייחסות למקרים חדשים על פי הסברת היסוד בדברי ראשונים והשלכה למצב מחודש.
בעקבות השולחן ערוך
פירושים לשולחן ערוך
לאורך התקופה נכתבו מספר רב של פירושים על השולחן ערוך.[1] מבין הספרים שנכתבו על כל חלקי השולחן ערוך:
- באר היטב (על אורח חיים ואבן העזר חובר על ידי הרב יהודה אשכנזי מטיקטין, והושלם על חושן משפט ויורה דעה על ידי הרב זכריה מנדל מבעלז)
- באר הגולה (הרב משה רבקש)
- ביאור הגר"א
- טורי זהב (הרב דוד הלוי סגל)
ספרים שנכתבו על חלקים מתוך השולחן ערוך:
- על אורח חיים: מגן אברהם (הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר), מחצית השקל (ביאור על המגן אברהם מהרב שמואל הלוי קֶעלין), משנה ברורה (החפץ חיים) ושערי תשובה לרבי חיים מרדכי מרגליות.
- על יורה דעה: כרתי ופלתי (הרב יהונתן אייבשיץ). פרי תואר (הרב חיים בן עטר, הידוע כבעל אור החיים הקדוש על התורה).
- על אבן העזר: חלקת מחוקק (הרב משה לימא מווילנה), בית שמואל (הרב שמואל בן אורי שרגא פייבוש מפיורדא) ואבני מילואים (הרב אריה ליב הלר הכהן).
- על חושן משפט: ספר מאירת עיניים (סמ"ע מהרב יהושע פלק כץ הכהן), אורים ותומים (ר' יהונתן אייבשיץ), נתיבות המשפט (הרב יעקב לוברבוים מליסא), קצות החושן (הרב אריה ליב הלר הכהן).
- על מספר חלקים: פתחי תשובה (הרב אברהם צבי הירש אייזנשטט) שחובר על יו"ד, אה"ע וחו"מ, פרי חדש (הרב חזקיהו דה-סילווה), פרי מגדים (ביאור על ה"מגן אברהם" והט"ז, אך יש בו גם דעת המחבר לגבי פסיקות השו"ע עצמן, וחיברו הרב יוסף תאומים), ברכי יוסף (להחיד"א - רבי יוסף חיים אזולאי), וכף החיים (הרב יעקב חיים סופר שעלה מבגדד לארץ ישראל, חי וחיבר ספרו בבית מדרש שושנים לדוד בשכונת בית ישראל בירושלים) שחוברו ארבעתם על או"ח ויו"ד, ושפתי כהן (הרב שבתי כהן) שחובר על יו"ד וחו"מ.
השלמות לשולחן ערוך
ביהדות אשכנז
רובם ככולם של ספרי ההלכה בדורות האחרונים מתבססים על דברי השולחן ערוך בתוספת חידושים וביאורים מרבנים נוספים. דוגמה לספרי הלכה שכאלו אשר נכתבו בדורות האחרונים והתקבלו ביהדות אשכנז:
- שולחן ערוך הרב - ספרו של רבי שניאור זלמן מלאדי (אדמו"ר הזקן). חובר לכתחילה על כל ארבעת חלקי השולחן ערוך, אך נשרף בחלקו, ובידנו נותר הספר על רוב חלק אורח חיים ועל כמה עשרות סימנים מהחלקים יורה דעה וחושן משפט. מקובל (כפסיקה אחרונה) בעיקר אצל החסידים.
- חיי אדם וחכמת אדם - ספריו של הרב אברהם דנציג (מחותנו של בנו של הגר"א), על אורח חיים ויורה דעה, מוזכרים הרבה בפוסקים אך אינם מקובלים בתור פסיקה הלכה למעשה.
- ערוך השולחן - ספרו של הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין על כל השולחן ערוך מקובל (כפסיקה אחרונה) באורח חיים בעיקר אצל יוצאי ליטא, ונחשב לפסיקה אחרונה בשאר חלקי השולחן ערוך, אצל רוב האשכנזים. חיבר גם הלכות שאינן יכולות להתקיים בזמן הגלות, כגון הלכות בית הבחירה וסנהדרין נדפסו לאחרונה תחת השם ערוך השלחן העתיד למרות שנכללו בו גם דיני זרעים שאפשר לקיימם גם תחת עול הגלות.
- קיצור שולחן ערוך - הרב שלמה גאנצפריד, לפי מנהגי אשכנז. בעקבות ספר זה נכתבו קיצורים לשולחן ערוך הסוקרים את מנהגי שאר העדות, חלקם כתובים לפי סדר הספר או כתוספת לספר[2].
ביהדות ספרד
גם בארצות האסלאם כתבו הרבנים השלמות על השולחן ערוך. לא כל הספרים נכתבו על פי מבנה השולחן ערוך. המפורסמים מבין ספרים אלה הם:
- שתילי זיתים, וראשי בשמים של רבי דוד משרקי על חלק אורח חיים ויורה דעה בהתאמה.
- בן איש חי של רבי יוסף חיים. הספר נכתב על סדר פרשיות התורה, רבים מפסקיו על דרך הקבלה. כשדעת הרמ"א חלוקה על השולחן ערוך להחמיר, נוטה המחבר להחמיר כדי לצאת ידי הכל.
- ערך השולחן לרבי יצחק טייב.
- כף החיים - ספרו של רבי יעקב חיים סופר על אורח חיים וחלק מיורה דעה. הרב סופר לא זכה לסיים את ספרו, ועל פי בקשת בנו הושלם על ידי הרב עובדיה יוסף.
- שולחן ערוך המקוצר - נכתב על ידי הרב יצחק רצאבי. ספר הלכה לקהילת יוצאי תימן. שמונה כרכים (כרגע). בסוף הספר נספח על פסיקות של השו"ע נגד הרמב"ם.
- נתיבי עם - נכתב על סדר השולחן ערוך על ידי רבי עמרם אבורביע על פי מנהגי ירושלים.
- ילקוט יוסף - ספרו של הרב יצחק יוסף, ובו פסקי דינים לנוהגים בשיטת השולחן ערוך ובדרכו של הרב עובדיה יוסף.
- עריכת שולחן - נכתב על ידי הרב שלמה קורח. ספר הלכה ומנהגים לקהילת יוצאי תימן. 13 כרכים.
- קיצור שולחן ערוך, עם פסיקה לבני הספרדים - הרב מרדכי אליהו, פסיקה על-פי הבן איש חי.
- הלכה ברורה - בדומה לילקוט יוסף הספר מבוסס על פסקי הרב עובדיה יוסף, אביו של המחבר הרב דוד יוסף. הספר בנוי בצורת המשנה ברורה אבל מיועד לספרדים. על כל סעיף בשולחן ערוך מובאות ההלכות הקשורות לסעיף ובנוסף לכך מובאות טעמי ההלכה ומקורות ההלכה.
בארץ ישראל
כיום כשחלק גדול מהעם היהודי עלה לארץ, ובארץ חיים ולומדים יחד בני העדות השונות. נכתבו ספרי הלכה מתוך סקירה של מנהגי העדות השונות, לדוגמה:
- מקור חיים - ספרו של הרב חיים דוד הלוי, המבאר את ההלכות עם הקדמה רעיונית קצרה, הן מתוך הפסיקה הספרדית והן מתוך זו האשכנזית.
- פניני הלכה - ספרו של הרב אליעזר מלמד, הלכות בטעמן מבוארות מהיסודות ועד ההלכה למעשה, בתוספת הקדמות בענייני אמונה ומחשבה.
ספרות השו"ת
לצד אלה המשיכה להיכתב ספרות השו"ת הענפה. בה פוסקי ההלכה התמודדו עם מקרים פרטיים מסובכים ותוך כך ביררו לעיתים קרובות את ההלכה באופן כללי לעניינים אחרים.
פרשנות התלמוד
פרשנות התלמוד התמקדה בתחילת תקופת האחרונים בפלפול בסוגיות התלמוד. פלפול זה הגיע לעיתים לקיצוניות, שהתבטאה בעיסוק בפרטי פרטים וערימת תלי תלים של השערות והנחות שלא הייתה להן משמעות מלבד האתגר האינטלקטואלי. שיטת לימוד זו עוררה עליה ביקורת, גם מצד רבנים, והיא הוחלפה בלימוד בעל אופי חקרני יותר, שהתמקד בהבנה קונספטואלית של הרעיונות ההלכתיים ובפענוח הגורמים העקרוניים המשפיעים על מהלכי הסוגיה. דרך לימוד זו, שמופיעה כבר בפירוש קצות החושן של רבי אריה לייב הלר, הגיעה למיצוי בשיטת בריסק שפותחה בידי רבי חיים מבריסק.
הגות: קבלה, חסידות ומוסר
תקופת האחרונים התאפיינה בעושר גדול בתורת הקבלה ומחשבת ישראל. למן הקבלה של האר"י ותורת המהר"ל הרמח"ל והגר"א, דרך תנועת החסידות ותנועת המוסר ועד ההגות של הרב קוק והרב יוסף דב סולובייצ'יק.
נכתבו אלפי פירושים חדשים למקרא, כגון פירושי הרא"ם המהרש"ל המהר"ל הלבוש והט"ז על פירוש רש"י, כלי יקר,"אור החיים הקדוש" לרבי חיים בן עטר, ספרי חסידות על המקרא,"משך חכמה" לרבי מאיר שמחה מדווינסק, "העמק דבר" לנצי"ב ופירושו של רש"ר הירש לתורה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב משה ליכטנשטיין, "ואת אחרונים אני הוא: תקופת האחרונים - מגמות וכיוונים", בתוך: נטועים טז, הוצאת תבונות, אדר תש"ע
קישורים חיצוניים
- "תקופת האחרונים", בתוך סדר הדורות המקוצר
הערות שוליים