אטמוספירה
ערך זה עוסק בשכבת גזים. אם התכוונתם ליחידת המידה ללחץ, ראו 
אַטְמוֹסְפֵרָה (מיוונית: ἀτμός "אטמוס" - גז, קיטור, ו-σφαῖρα "ספאִירה" - כדור, כיפת השמיים) היא שם כולל לכינוי שכבת גזים המקיפה גוף שמיימי בעל מסה משמעותית. הגזים נמשכים אל הגוף בגלל כוח המשיכה שלו.
גזים אטמוספיריים בורחים לחלל דרך קבע, כאשר מהירותן של מולקולות בודדות עוברת את מהירות הבריחה של הגוף. הבריחה קיימת אפילו בגופים קרים, מפני שמולקולות גז זזות במהירויות שונות בכל טמפרטורה, וגז בלחץ נמוך, כמו הגז הסמוך לריק של החלל החיצון, רותח בנקל. בריחת הגז גורמת לכך שגופים שמיימים בעלי מסה נמוכה, כגון הירח של כדור הארץ, אינם יכולים להחזיק באטמוספירה משמעותית.
מולקולות קלות יותר נעות מהר יותר ביחס למולקולות כבדות בעלות אותה אנרגיה תרמית, ולכן גזים בעלי משקל מולקולרי נמוך אובדים בקצב מהיר יותר מאלה שמשקלם המולקולרי גבוה.
האטמוספירה של כדור הארץ
ערך מורחב – אטמוספירת כדור הארץ
משקלה בגובה האדמה יוצר את לחץ האוויר שתחתיו התפתחו כל יצורי היבשה. בגלל משיכת כדור הארץ, האטמוספירה סמיכה ביותר סמוך לקרקע.
ככל שעולים גבוה יותר, היא דלילה יותר. בגובה של כמה מאות קילומטרים היא נמוגה אל החלל הריק.
האטמוספירה היא תערובת של גזים. חנקן וחמצן מהווים 99 אחוזים מהאטמוספירה. כמות החנקן גדולה פי 4 בערך מכמות החמצן. האחוז הנותר מכיל פחמן דו-חמצני וגזים אצילים (שאינם פעילים מבחינה כימית), כגון ארגון, הליום וניאון. היחסים בין הגזים השונים קבועים בדרך כלל.
בריאת האטמוספירה של כדור הארץ
האטמוספירה נבראה ביום הראשון עם בריאת כדור הארץ והכילה רק 2 גזים, ביום השני החל כדור הארץ להתקרר ונפלטו אל האטמוספירה גזים שהיו בתוך המאגמה, הגזים גרמו לשינוי בהרכב האטמוספירה, במהלך יום זה השתנה הרכב הגזים של האטמוספירה והיא הפכה משכבה רעילה לשכבה שמכילה גזים המאפשרים חיים על פני כדור הארץ. ביום השלישי על פני כדור הארץ הופיעו ציאנו-בקטריות אשר נשמו באמצעות תהליך הפוטוסינתזה, הם נשמו פחמן דו-חמצני ופלטו חמצן, מה שהוביל לבריאת שכבת האוזון ביום הרביעי וכך במשך אותו יום החמצן הצטבר ואפשר חיים על פני כדור הארץ.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אוירה |
| ערך מילוני בוויקימילון: אטמוספרה |
