איגרת שנה טובה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־17:04, 2 באוקטובר 2019 מאת שרגא (שיחה | תרומות) (חסר אספקלריה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

איגרת שנה טובה (גם: "שנה טובה" או "שנות טובות"[1]) היא כרטיס ברכה שנהוג לשלוח ערב ראש השנה. במקרים רבים מופיע על גביו הכיתוב: "לשנה טובה תִּכָּתֵבוּ וְתֵחָתֵמו" (ויש המוסיפים "לאלתר לחיים טובים").[2] מאות בשנים שאגרות "שנה טובה" בעלות נוסח זה או דומה לזה, נשלחו על ידי היהודים בקהילות היהודיות בכל רחבי תבל בסמוך למועד ראש השנה. המנהג היהודי היה במשך שנים חלק ממנגנון שימור הזיקה לאורחות השנה היהודית, למסורות השונות ולקשר עם ארץ ישראל.

המנהג החל בימי הביניים. מסוף המאה ה-19, לאחר המצאת גלויות הדואר, נפוץ מאד מנהג שליחת כרטיסי ברכה שהוכנו עבור החג. מסוף המאה ה-20 פחת השימוש בכרטיסי נייר, ורבים העדיפו למסור ברכות בטלפון ולימים במשלוח ברכות בדואר אלקטרוני ובמסרונים.

היסטוריה

המנהג של שיגור ברכה כתובה על נייר בימים שלפני ראש השנה, החל בגרמניה בשלהי ימי הביניים במאה ה-14, כאשר פסקו רבני אשכנז כי בפרוס חודש אלול צריך אדם לאחל לחברו ברכה לשנה טובה.[3]

בהדרגה התפשט המנהג לקהילות מזרח אירופה ולארצות הברית. המצאת בול הדואר והגלויה המסחרית במאה ה-19, יחד עם חיקוי מנהגי הקהילות הלא-יהודיות, מיסדו את המנהג העממי, וברבות השנים נפוצה המסורת בכל הקהילות היהודיות בעולם.[4]

ביישוב היהודי הישן בארץ ישראל השתרש המנהג כחלק מאיסוף צדקה ליישוב, השתמשה במראותיה של הארץ הקדושה, בדמויות של צדיקים וחזיונות תנ"כיים בליווי מילות ברכה לשנה החדשה, כדרך מקובלת להשפיע על לבותיהם של תורמים ונדבנים פוטנציאליים שאליהם שוגרו הברכות סמוך לערב ראש השנה.

חלק מהגלויות שהופקו בראשית המאה ה-20 התייחסו להגירה ההמונית לאמריקה שהייתה אז בעיצומה – קרוב לשני מיליון יהודים (מרביתם מהאימפריה הרוסית) היגרו לארצות הברית בין השנים 18811924. באחת הגלויות כולל הדימוי את סמלי האימפריה הרוסית (עיט דו-ראשי) והנשר האמריקאי, המחזיק כרזה ובה כתוב: "ובצל כנפיך תסתירני" (תהילים יז ח); דמויות יהודים מארצות הברית המקבלים בזרועות פתוחות מהגרים יהודים ממזרח אירופה, לבושים בלבוש אופייני עם מטלטליהם; וקו החוף האירופי הנושק כביכול לקו החוף האמריקאי, הממחיש את המעבר מעולם תרבותי אחד אל משנהו.

בתרבות הציונית

חלק ממנהג ה"שנות הטובות" היא בכך שלא רק יהודים אדוקים בדתם קיימו אותו לאורך הדורות. יתרה מכך, התנועות החלוציות וההתיישבות בארץ ישראל, על אף מאפיינים רבים של חילוניות והתנערות מהדת, לא רק שלא הביאו לזניחת מסורת זו, אף העצימו את תפוצתה והרחיבו את משמעותה, שלפנים הייתה דתית בעיקרה, ועם הציונות, וביתר שאת בסמוך לשנות הקמת מדינת ישראל, התמזגו בה בכפיפה אחת הקשרים וסמלים דתיים, עם סמלים ציונים מובהקים, ברוח התקופה.

את השינוי בחזותן וסגנונן של הברכות ניתן לשייך להגעתם של המתיישבים החלוצים לארץ ישראל. שינוי זה התבטא בהיווספותם של מסרים לאומיים של דמות "יהודי חדש" המגן בכוח החרב על אדמתו וביטוי חדש של אתוס ציוני בארץ לחלוציות, התיישבות וביטחון.

במרבית המקרים נשענות גלויות הברכה על סיפורי עבר רחוקים, סיפורים מקראיים או היסטוריים יהודיים שהתרחשו לפני מאות רבות של שנים. על כך מתווספים שימוש בגאולה הנוכחית, בעבודה האדמה ופיתוח הארץ המתרחש בזמן הווה.

הכרטיסים מהווים הצגה אוטופית של מימוש החזון היהודי תנ"כי, הארץ שהובטחה לאברהם מוצגת על שפע תנובתה, והיונה מהווה מוטיב חוזר.

ההשענות על סיפורי הרואיקה יהודיים כמקור השראה מחייב ורצוי, מייצרת רצף היסטורי של אירועים מימי התנ"ך עד לעולם המודרני. מתקופת החשמונאים, תקופה בה בית המקדש היה קיים, תקופת הערגה לארץ של יושבי הניכר, וסיפורו של נוח והיונה המסמלת את השלום.

דימויים

הדימויים המופיעים בכרטיסים קשורים למנהגי החג: ארבעת המינים ותקיעת שופר, או לחזון הציוני: תבואה, כלים לעיבוד האדמה, דמות הצבר - החלוץ עם כובע טמבל, ועבודת האדמה ודמות החייל היהודי. תפוזים ופירות נוספים וסמלים לתנובת הארץ. או תמונות מארץ ישראל: הכותל המערבי, חומות ירושלים, הכנרת וחופה של תל אביב.

בנוסף, קיימים דימויים מקראיים כדוגמת השימוש ביונה עם זית המרמזים לסיפורו של נוח, או הירואיקה יהודית כדוגמת החשמונאים ודמותו של יהודה המכבי. או סמלים דתיים: טלית, ספר תורה, יד לקריאה בתורה.

הכרטיסים משקפים את התקופה בה יוצרו. בתקופת ההעפלה צוירו ספינות מעפילים. בתקופת חומה ומגדל הופיעו יישובים יהודיים, מגדלים וחומות ודמות "השומר על סוסו".

במלחמת העולם הראשונה

דימויים בולטים וייחודיים מופיעים באיגרות שיצאו בתקופת מלחמת העולם הראשונה המציגות חיילים יהודיים בשדה קרב. אחד האמנים הבולטים של התקופה היה חיים גולדברג (חגי), שייצר כרטיסים צבעוניים בשיטה משולבת. תחילה צילם ניצבים בסטודיו, מרביתם בני משפחתו. הוא עיבד את התמונה ובאמצעות ציור, גרפיקה, הוסיף דימויים לתמונות ויצר מראה ייחודי, וכן הוסיף ואיחולים קצרים מחורזים ביידיש. בין הריסות גטו ורשה נמצא אלבום המכיל 32 מכרטיסיו.

דוגמאות לאיגרות שנה טובה

לקריאה ולעיון נוספים

  • Rachel Schnold, 'Shanah tovah! - "A happy new year": Jewish picture postcards - a craze that swept Europe a hundred years ago,' Ariel 104 (1997), 57-62.
  • Gerard Silvain, 'The world of Jewish postcards,' Encyclopaedia Judaica Year Book 1988-1989 (1989), 196-232.
  • מאמרים בנושאים ספציפיים:
    • חיים גרוסמן, 'חייל וצבא של "שלום וביטחון": דמות חייל ומראה צבא צה"ליים באגרות ברכה לשנה חדשה', זמנים, 81 (2002–2003), 42–53.‬
    • חיים גרוסמן, '"שנה טובה" מתל אביב: העיר העברית הראשונה באגרות ברכה לשנה החדשה', אריאל 173 (תשס"ו), 31–39.
    • אלן סמית’, 'איחולים מאמונה: גלויות ראש השנה של יהדות ארצות הברית בראשית המאה העשרים', מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי כז (תשע"א), 155–181.
  • אלבומים, אוספים וקטלוגים של תערוכות:
    • שנות טובות: תולדותיהן של איגרות ברכה לשנה החדשה: תערוכה; אוצרת: עינבר דרור לקס; קטלוג; עיצוב והפקה: סטודיו אנזלביץ; טקסטים: חיים גרוסמן, עינבר דרוס לקס, חיפה: מוזיאון העיר חיפה, 2011.
    • אליק מישורי (עורך), ישראליות חזותית: תערוכה במסגרת הכנס השנתי ה-23 של האגודה ללימודי ישראל, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2007.
    • דוד טרטקובר, שנה טובה: 101 כרטיסי ברכה לשנה החדשה,‫ ירושלים: כתר, 1978. (צילומים של כרטיסי ברכה שהודפסו החל מסוף המאה ה-19 וכלה בפרוס שנת השלושים למדינה)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "המונח "שנות טובות" הוא טעות לשונית. אולם בלהג הישראלי ובשלטים נכתב: "שנות טובות", והוא אחד השמות השם המקובלים לאיגרות הברכה שהופצו מסוף המאה התשע-עשרה ובמשך המאה העשרים בין יהודים." (מוקי צור (עורך), בשנה הבאה: שנות טובות מן הקיבוץ,‫ גבעת חביבה: יד יערי – המרכז לתיעוד וחקר של השומר הצעיר; קריית שדה בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון – אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; אפעל: יד טבנקין – מרכז מחקרי, רעיוני ותיעודי של התנועה הקיבוצית, תשס"ב 2001, עמ' 7.
  2. ^ טור ורמ"א סימן תקפ"ב סעיף ט.
  3. ^ שלום צבר, מאה שנות כרטיסי "שנה טובה": לתולדותיו של המנהג והתפתחותו האמנותית, בתוך: מוקי צור (עורך), בשנה הבאה: שנות טובות מן הקיבוץ,‫ גבעת חביבה: יד יערי – המרכז לתיעוד וחקר של השומר הצעיר; קריית שדה בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון – אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; אפעל: יד טבנקין – מרכז מחקרי, רעיוני ותיעודי של התנועה הקיבוצית, תשס"ב 2001, עמ' 9–44.
  4. ^ חיים גרוסמן, חייל וצבא של "שלום וביטחון: דמות חייל ומראה צבא צה"ליים באגרות ברכה לשנה חדשה, זמנים, 81 (2002–2003), עמ' 42–53.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0