איוואן הרביעי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־22:30, 19 בדצמבר 2020 מאת מוטיאל (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "שריפה" ב־"שרפה")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איוואן הרביעי
Иван IV Грозный
דיוקנו של איוואן האיום מהמאה ה-16.
דיוקנו של איוואן האיום מהמאה ה-16.
לידה 25 באוגוסט 1530
קולומסקויה ליד מוסקבה
פטירה 18 במרץ 1584 (בגיל 53)
מוסקבה
מדינה נסיכות מוסקבה
מקום קבורה קתדרלת המלאך מיכאל
בת זוג 8 נשים
שושלת רוריק
תואר האיום
אב ואסילי השלישי
אם אלנה וסיליבנה גלינסקיה
צאצאים 2 בנים


שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג

פרמטרים ריקים [ סגן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

נסיך מוסקבה
15331547
(כ־14 שנים)


שגיאות פרמטריות בתבנית:תפקיד מנהיג

פרמטרים ריקים [ סגן ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

צאר רוסיה
15471584
(כ־37 שנים)

אִיוואן הרביעי (25 באוגוסט 1530 - 18 במרץ 1584) נודע גם כ"אִיוַואן האיום" (Ива́н Гро́зный, איוואן גרוֹזְנִי). במסורת הרוסית הוא נודע בפשטות כ"אִיאוֹאַן וַאסִילְיֶיבִיץ'" (Иоа́нн Васи́льевич - איוון בן וסילי). היה שליט רוסיה מ-1533 ועד מותו. במהלך שלטונו הארוך נכבשו חאנות קאזאן, חאנות אסטרחן, וחאנות סיביר. בכך הפך את רוסיה למעצמה רב אתנית המתפרשת על פני שטח רב של כ-4 מיליון קמ"ר. איוואן היה אחראי לאינספור שינויים שהובילו את רוסיה להתפתח ממדינה למעצמה אזורית, והיה השליט הראשון שאימץ את תואר הצאר של כל רוסיה.

מקורות היסטוריים הציגו עדויות שונות של אישיותו המורכבת של איוואן: הוא תואר כאינטליגנטי ומסור, אך נתון להתקפי כעס ונוטה להתפרצויות של מחלות נפש. התפרצות אחת בולטת גרמה למותו של היורש הנבחר שלו איוואן איוונוביץ' אשר גרמה להעברת השלטון אל בנו הצעיר: החולה והסובל מפיגור שכלי (לפי מקורות מסוימים)[1] פיודור הראשון. אף על פי ששמו כתוב בדרך כלל בשפה האנגלית כאיוון האיום, המשמעות המקורית שלו קרובה יותר ל "הנורא" ("מעורר יראה") ובכך נשאה קונוטציה של התפעלות, כוח, יכולת, וגם הקפדה, לאו דווקא אכזריות.

ילדותו ונעוריו

איוואן נולד בקולומנסקויה. כשהיה בן שלוש, נפטר אביו וסילי השלישי כתוצאה מהתפשטות זיהום ברגלו והוא עלה על כס המלוכה; אך למעשה שימשה אימו, אלנה גלינסקיה, כעוצרת שלו. כשהיה בן שמונה מתה גלינסקיה, ככל הנראה הורעלה[2][3]. בויארים ממספר משפחות רבות עוצמה - שושלת שויסקי ושושלת בלסקי - שימשו עוצריו ולמעשה הגבילו את תנועותיו ובודדו אותו. כשהיה בן שלוש עשרה הפך מודע לכוחו, והחל לנקום בבויארים שהתעמרו בו: ב-29 בדצמבר 1543 פקד על משמרות הקרמלין לעצור את הבויאר אנדריי שויסקי ולתקוף אותו למוות עם כלבי המשמר.

בגיל שש-עשרה הוכתר רשמית לצאר, ב-16 בינואר 1547 בקתדרלת ה"עלייה לשמים".

תחילת שלטונו

ויקטור וסנצוב, דיוקן דמיוני של איוואן הרביעי, 1897 מוסקבה.

למרות אסונות עקב השרפה הגדולה של 1547, תקופת שלטונו המוקדמת הייתה תקופה של רפורמות שלוות ושל מודרניזציה. איוואן עדכן את ספר החוקים, בנה צבא יציב (נקרא סטרלצי)[4]. הוא יזם את הקמת הזמסקי סובור שהייתה האספה המייעצת ליד הצאר, וייסד את מועצת האצילים שתפקדה באופן בלתי פורמלי כממשלה, בשנות ה-50 של המאה ה-16, והכפיף את הכנסייה למדינה, ביוצרו מערכת של טקסים ותקנות. הוא נתן למקומיים שלטון עצמי באזורים כפריים, בעיקר בצפון מזרח רוסיה, שאוכלס על ידי איכרי המדינה.

בפקודתו הוקם בשנת 1553 מכבש הדפוס הראשון ברוסיה, אם כי המדפיסים הרוסים הראשונים נאלצו לברוח ממוסקבה לליטא.

איוואן ניהל שלוש מערכות צבאיות כנגד חאנות קאזאן. החל משנת 1547, ובסופו של דבר הצליח בשנת 1552 לכבוש את קאזאן ולספח את המדינה לרוסיה. בהמשך, בשנת 1556 הוא כבש את חאנות אסטרחן וסיפח גם אותם לרוסיה. לציון הניצחון החשוב נגד חאנות קאזאן הוא הקים את כנסיית וסילי ה"קדוש" במוסקבה. האגדה מספרת כי הוא כל כך התרשם מהמבנה, עד כי הורה לעקור את עיניו של האדריכל, פוסטניק יאקובלב, כדי שלעולם לא יוכל לתכנן עוד משהו כה יפה. למעשה, אין אמת באגדה ויאקובלב המשיך לתכנן מבנים לאחר כנסיית וסילי ה"קדוש". כיבושים אלה האיצו את ההגירה של הנוודים מאסיה לאירופה דרך הוולגה והפכו את רוסיה למדינה רב אתנית.

היבטים אחרים של שלטונו כללו את חקיקת החוקים הראשונים שהגבילו את ניידותם של האזרחים, מה שהוביל בסופו של דבר ליצירת מעמד הצמיתים.

בשנת 1547 גייס סוכן של איוואן אומנים בגרמניה לעבודה ברוסיה. אולם כל האומנים הללו נעצרו בליבק לבקשתן של פולין וליבוניה. חברות הסחר הגרמניות התעלמו מהנמל החדש שנבנה על ידי איוון על נהר נרווה בשנת 1550 והמשיכו לספק סחורות לנמלי הים הבלטי שבבעלות ליבוניה. רוסיה נותרה מבודדת מסחר באמצעות הים.

איוואן ייסד קשרי מסחר חדשים, ופתח את הים הלבן ואת נמל ארכנגלסק לסוחרים אנגלים.

בנוסף איוואן הרביעי התכתב עם מנהיגים אורתודוקסים בחו"ל. בתגובה למכתב של יואכים הפטריארך של אלכסנדריה שביקש מהצאר סיוע כספי עבור מנזר סנטה קתרינה בסיני, אשר סבל מן הטורקים, שלח איוואן הרביעי בשנת 1558 משלחת למצרים בראשות סגן בישוף גנאדי, אשר נפטר בקונסטנטינופול לפני שהספיק להגיע למצרים. מכאן ואילך המשלחת הונהגה בראשות וסילי פזוניאקוב, סוחר מסמולנסק. המשלחת של פוזניאקוב ביקרה באלכסנדריה, בקהיר וסיני והביאה לפטריארך מעיל פרווה וסמל שנשלח על ידי הצאר.

השינוי באישיותו מקושר באופן מסורתי למחלתו הכמעט קטלנית בשנת 1553 ולמותה של אשתו הראשונה, אנסטסיה רומנובנה, בשנת ]]1560פפ. איוון חשד בבויארים בהרעלת אשתו ושזממו להחליף אותו בבן דודו ולדימיר. בנוסף, במהלך מחלתו איוואן ביקש מהבויארים להישבע אמונים לבנו הבכור, תינוק באותו זמן. אצילים רבים סירבו, כי העריכו שבריאותו של הצאר רופפת מכדי לשרוד. הדבר הכעיס את איוואן והוסיף לחוסר האמון שלו בבויארים ולכן גרם להתנקשויות בבויארים, כולל אלה של מטרופוליטן פיליפ והנסיך אלכסנדר גורבטיי.

הוא יצר ב-1564 את ה"אופריצ'נינה", אזור ברוסיה שנשלט ישירות בידי איוואן בפיקוח אנשי צבאו, ה"אופריצ'ניקים". על פי חלק מההיסטוריונים נועדה האופריצ'נינה לשמש ככלי נגד מעמד האצולה רב העוצמה שעבר בירושה, שהתנגד לשאיפות האבסולוטיות של הצאר, בעוד חלקם פירשו זאת כסימן לפרנויה ולהתדרדרות הנפשית של הצאר.

המשך שלטונו

תקופת שלטונו המאוחרת הייתה פחות מוצלחת. איוואן יצא למסע כיבושים לעבר הים הבלטי במסגרת מלחמת ליבוניה, אך מצא את עצמו נלחם בשוודים, במסדר הליבוני ובפולנים. המלחמה התמשכה על-פני עשרים וארבע שנים וגרמה נזק לכלכלה ולצבא הרוסי, אך לא הובילה לכיבוש שטחים חדשים. ב-1560 סבלה רוסיה משילוב של בצורת ורעב, ומחיר התבואה גדל פי עשר. התפרצויות של מגיפות הרגו 10,000 אנשים בנובגורוד. בשנת 1570 מתו מהמגפה במוסקבה מדי יום 600–1,000 אנשים. חברו הטוב ביותר ויועצו של איוואן, הנסיך אנדרי קורבסקי, ערק לפולין, ופגע קשות באיוואן. מצבו הנפשי התדרדר ובשבוע אחד הוא יכול לעבור מההתנהגות המושחתת ביותר, לתפילות מיוסרות וצום במנזר מבודד בצפון.

אט אט, הוא הפך אלים ואיבד את שפיות דעתו. האופריצ'ניקים יצאו מכלל שליטה והפכו לכנופיית בריונים רצחנית. הם רצחו אצילים ופשוטי עם וגייסו בכפייה אנשים למלחמה נגד ליבוניה. התוצאה הייתה ירידה במספר התושבים ורעב. האזור, שהיה העשיר ביותר ברוסיה, הפך לעני ביותר. במהלך העימות עם העיר נובגורוד, הורה איוואן לאופריצ'ניקים לרצוח את תושבי העיר. יש אומרים שנהרגו כ–60,000 איש. עם זאת, הגיע מניין ההרוגים הרשמי רק ל-1,500 "אנשים גדולים" (אצילים) ומספר דומה של "אנשים קטנים". חוקרים מודרניים רבים מעריכים כי מספר הקרבנות נע בין 2,000 ל-3,000 (לאחר הרעב והמגפות של 1560 לא עלתה אוכלוסיית נובגורוד ככל הנראה על 10,000-20,000 נפשות)

ב-1579, איוואן הרביעי מצא את עצמו במצב קשה, לאחר שדחה את הצעות השלום של אויביו, כאשר ח'אנות קרים הרסה שטחים מוסקבאים ושרפה גם את מוסקבה. הפליטים שנמלטו מבתיהם במהלך המלחמה סבלו בו זמנית מקשיים נוספים. הבצורת והמגיפות שפרצו כתוצאה מהמלחמה גרמו לאובדן רב של חיי אדם.

המלחמה הממושכת כמעט והרסה את הכלכלה, האופריצ'ניקים שיבשו לחלוטין את הממשלה, בעוד הדוכסות הגדולה של ליטא התאחדה עם ממלכת פולין באיחוד לובלין, והפכה לאיחוד הפולני-ליטאי ורכשה מנהיג נמרץ, סטפאן באטורי, אשר נתמך על ידי האויב הדרומי של רוסיה, האימפריה העות'מאנית (1576). כעת נמחצה ממלכתו של איוואן נמחצה על ידי שתי המעצמות הגדולות של זמנו.

לאחר שנכשל המשא ומתן עם איוואן, פתח סטפאן באטורי בסדרה של מתקפות נגד נסיכות מוסקבה בשנים 15791581, וניסה לנתק את ממלכת ליבוניה מהשטחים של נסיכות מוסקבה. במהלך המתקפה הראשונה שלו בשנת 1579, הוא כבש את פולטסק עם 22,000 גברים. במתקפה השנייה, בשנת 1580, הוא כבש את וליקי לוקי עם כוח של 29,000 גברים. לבסוף, הוא התחיל את המצור של פסקוב בשנת 1581 עם צבא של 100,000 חיילים. באותה שנה נכבשה מחדש נרבה שבאסטוניה על ידי שוודיה.

שלא כמו שוודיה ופולין, התקשה פרידריך השני להמשיך את המאבק נגד נסיכות מוסקבה. הוא הגיע להסכם עם יוהאן השלישי בשנת 1580, שנתן לו את השליטה בדוכסות ליבוניה. מלחמה זאת נמשכה מ-1577 ועד 1582, ובשנה זו הכירה לבסוף נסיכות מוסקבה הכירה בשליטת הדוכסות הגדולה של ליטא בדוכסות ליבוניה.

לאחר שמת מגנוס פון לייפלנד ב-1583, פלשה פולין לשטחים שלו בדוכסות קורלנד ופרידריך השני החליט למכור את זכויותיו לירושה. מלבד האי סארמאה, הייתה דנמרק מחוץ לאזור הבלטי עד 1585.

ב-1598 חולקה דוכסות ליבוניה לשלושה וויוודים לכל אחד מן האזורים צסיס, טרטו ופרנו.

חיים פרטיים

צאצאים

הוא היה נשוי לשמונה נשים. מאשתו הראשונה היו לו שבעה ילדים, וביניהם, הבן איוואן, שנהרג בשנת 1581 ופיודור הראשון שירש אותו בתפקיד. מאשתו האחרונה נולד לו הבן דמיטרי, שנהרג בהיותו ילד בשנת 1591.

  • מאשתו הראשונה אנסטסיה רומנובנה:
  1. אנה איבנובנה
  2. מריה איבנובנה
  3. דמיטרי איוונוביץ
  4. איוואן איוונוביץ
  5. אודוקסיה איוואנובנה
  6. הצאר פיודור הראשון
  7. וסילי איוונוביץ
  • ממריה נאגאיה:
  1. דמיטרי איוונוביץ
  • מאישה לא ידועה
  1. קסניה שסטובה (ייתכן)

בשנת 1581 איוון הכה את כלתו שהייתה בהריון מכיוון שהייתה לבושה לא צנוע, ייתכן והוא גרם לה להפלה. לאחר שנודע על כך לבנו התעורר ויכוח סוער בינו ובין אביו, וכתוצאה מכך איוואן הכה את בנו בראשו עם מקלו, וגרם למותו. אירוע זה מתואר בציור המפורסם של איליה רפין, "איוואן האיום ובנו איוואן ביום שישי 16 נובמבר", הידוע יותר בשם "איוואן האיום הורג את בנו".

אומנות

איוון היה פטרון של האמנויות והיה משורר ומלחין רב כישרון. המזמור שלו לכבודו של פטרוס הקדוס וחלקים ממכתביו שימשו את המלחין הסובייטי רודיון שצ'דרין, ההקלטה פורסמה ב-1988, לאות המילניום לנצרות ברוסיה, והייתה לדיסק הסובייטי הראשון[5][6][7].

מותו

איוון מת משבץ מוחי בעת משחק שחמט עם בוגדאן בלסקי ב-28 במרץ 1584. עם מותו של איוואן, נותרה ממלכתו המתפרקת לבנו ויורשו הלא כשיר וחסר הילדים, פיודור הראשון, והחלה תקופה המכונה "תקופת הצרות".

מורשת

כס המלכות משנהב של הצאר איוואן הרביעי האיום של רוסיה

במאות שלאחר מותו של איוואן, היסטוריונים פיתחו תאוריות שונות כדי להבין טוב יותר את שלטונו, אך למרות התאוריות הרבות, לא ניתן להכחיש כי איוון האיום שינה את ההיסטוריה הרוסית וממשיך להתקיים בתרבות הפופולרית. המורשת הפוליטית שלו שינתה לחלוטין את מבנה השלטון הרוסי, המדיניות הכלכלית שלו תרמה לסופו של שלטון שושלת רוריק, והמורשת החברתית שלו ממשיכה להתקיים במקומות בלתי צפויים.

ניתן לטעון כי המורשת החשובה ביותר של איוון הייתה השינויים הפוליטיים שהוא חקק ברוסיה. בליבה של המהפכה הפוליטית הזו עומד התואר החדש של הצאר. על ידי כך שהוכתר לצאר, איוון העביר מסר לעולם ולרוסיה: הוא היה עכשיו השליט העליון האחד והיחיד, ועל רצונו לא יערערו. "התואר החדש היה מקביל לתואר המוחזק על ידי הקיסר הביזנטי. השם החדש לא רק איבטח את כס המלכות, אלא גם העניק לאיוון מימד חדש של כוח, הקשור קשר הדוק לדת. עכשיו הוא היה מנהיג "אלוקי" מונה לחוקק את רצון הקל, טקסטים מהכנסייה תיארו מלכים בתנ"ך כ" צארים" ואת אותו האיש כ "הצאר השמימי".

באמצעות התרחבות לתוך פולין (למרות מסע כושל), הים הכספי וסיביר, הקים איוואן תחום השפעה שנמשך עד המאה ה-20. כיבושיו של איוואן הציתו גם קונפליקט עם טורקיה שהוביל למלחמות רצופות. "הניצחונות של רוסיה הגבילו את הכיבושים הטורקים לאזורי הבלקן והים השחור, אף על פי שההתפשטות הטורקית המשיכה להטיל צל על כל מזרח אירופה"[8].

ההשתלטות על טריטוריה חדשה גרמה לתחילת יחסים עם אירופה, בעיקר באמצעות סחר. אף על פי שהקשר בין רוסיה ואירופה נותר מצומצם בשלב זה, הוא היה עתיד לגדול, ולאפשר את החלחול של האידיאלים האירופים מעבר לגבול. פטר הגדול בהמשך יהפוך את רוסיה למעצמה אירופית, וקתרין השנייה תקדם את רוסיה להפוך למובילה באזור כולו.

חייו של איוואן האיום היו נושא למספר סרטים בתעשיית הקולנוע הרוסית, כמו "מותו של איוואן האיום" (מ-1909) וכן שני סרטים מפורסמים של הבמאי סרגיי אייזנשטיין (מ-1944) וסרטים כגון "האיום על רוס" מ-1992, "איוון ואסיליביץ' מחליף את משלח ידו", "הצאר איוואן האיום" מאותה שנה וסרט הקולנוע "הצאר" מ-2009 וסדרת הטלוויזיה "איוואן האיום" מאותה שנה.

סטלין נהג לקרוא לו "מורהו" והרבה לקרוא את הביוגרפיה שלו, תוך כדי שהוא רושם הערות בשוליים.

יחסו ליהודים

בשנת 1563 הציב איוון אולטימטום ליהודי פלוצק שבליטא להתנצר או למות. היהודים בחרו למות על קידוש השם, ואיוון הורה להורגם בדרך אכזרית במיוחד: הוא הורה לחייליו לקדוח חורים בקרח שעל נהר דווינה הקפוא, ואליהם השליך את מאות היהודים, והם טבעו למוות.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איוואן הרביעי בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ History International Channel coverage, 14:00–15:00 EDST on 10 June 2008
  2. ^ Martin, 331
  3. ^ Pushkareva, Women in Russian History, 65–67.
  4. ^ Michael C. Paul, "המהפכה הצבאית ברוסיה 1550–1682", היומן של ההיסטוריה הצבאית 68 מס. 1 (ינואר 2004): 9–45, esp. עמ'. 20–22.
  5. ^ "Иван IV Грозный / Родион Константинович Щедрин – Стихиры (Первый отечественный компакт-диск)".
  6. ^ "Raritet-CD".
  7. ^ Kuzin, Viktor. "Первый русский компакт-диск".
  8. ^ Shrynnikov, Ruslan G. "Conclusion" in Ivan the Terrible, translated by Hugh F. Graham. Moscow: Academic International, 1975, 199.
שליטי רוסיה
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית
דניאל | יורי | איוואן הראשון "שק הכסף" | סמיון איוואנוביץ' | איוואן השני "האדום" | דמיטרי דונסקוי | וסילי הראשון | וסילי השני | איוואן השלישי "הגדול" | וסילי השלישי | איוואן הרביעי "האיום"
שליטי רוסיה
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית
איוואן הרביעי "האיום" | פיודור הראשון | בוריס גודונוב | פיודור השני | דמיטרי הכוזב הראשון | דמיטרי הכוזב השני | וסילי שויסקי | מיכאיל הראשון | אלכסיי הראשון | פיודור השלישי | איוואן החמישי | פיוטר הראשון "הגדול"


הקודם:
ואסילי השלישי
צארים רוסיים הבא:
פיודור הראשון
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0