אייל גרוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־21:26, 8 באוקטובר 2020 מאת מוטיאל (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים, הסרת תוכן)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אייל גרוס
אייל גרוס, 22 ביולי 2010
אייל גרוס, 22 ביולי 2010
פעילויות נוספות חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל

אייל גרוס (נולד ב-7 באוגוסט 1965) הוא פרופסור מן המניין למשפטים באוניברסיטת תל אביב, המשלב מחקר אקדמי ופעילות ציבורית בארגוני זכויות אדם בישראל. משמש גם כפרשן המשפטי של העיתון "הארץ".

חייו ופועלו

אייל גרוס נולד וגדל בתל אביב. אביו, עורך הדין יוסף גרוס, פרופסור אמריטוס למשפטים ומנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב ואמו, עורכת הדין צביה גרוס, הייתה היועצת המשפטית של משרד הביטחון.

בנעוריו למד בתיכון עירוני ד' בתל אביב ולקח חלק במשלחת הנוער של משרד החוץ לארצות הברית.

לימודים

גרוס למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל אביב, והתמחה בבית המשפט המחוזי בתל אביב אצל השופטת רות שטרנברג-אליעז ובמשרד ש. הורוביץ ושות', ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל. ב-1995 התמחה בנציבות האירופאית לזכויות אדם בשטרסבורג. כתב דוקטורט במשפטים באוניברסיטת הרווארד, תחת הנחייתם של פרופסור פרנק מייקלמן ופרופסור דאנקן קנדי, שעסקה בגישות ביקורתיות לתפישות ליברליות של זכויות תוך הסתכלות השוואתית על התפתחות שיח הזכויות בארצות הברית וישראל. הוא סיים את הדוקטורט ב-1996. ב-1998 קיבל דיפלומה בזכויות אדם מהאקדמיה למשפט אירופי שביורופיאן יוניברסיטי אינסטיטיוט בפירנצה.

אקדמיה

החל מ-1996 הוא חבר סגל באוניברסיטת תל אביב, בשנת 2009 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 2017 לפרופסור מן המניין. שימש כמנחה התוכנית לזכויות אדם ביחד עם דורי ספיבק בקליניקות המשפטיות של אוניברסיטת תל אביב. מלמד כמרצה מן החוץ במסלול האקדמי המכללה למינהל. בשנים 2006-2002 לימד סמסטר קיץ באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בתוכנית זכויות אדם שהיא חלק מ-School of International and Public Affairs. שימש כעמית מחקר אורח במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת סטלנבוש בדרום אפריקה.

בשנים 2007-2009 שהה בשבתון כחוקר אורח באוניברסיטת לונדון, ב-Institute for Advanced Legal Studies, ומאז הוא גם מלמד כמרצה אורח בבית הספר למשפטים של SOAS, שהוא אחד הקולג'ים המרכיבים את אוניברסיטת לונדון. בשנת 2009 קיבל, ביחד עם עמיתה, קטריונה דרו, את פרס ההוראה של SOAS.

פעילות נוספת

משנת 1998 עד 2007 שימש כחבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל, ונבחר שוב לכהן בהנהלת האגודה בשנת 2011. היה ממייסדי עמותת גישה וחבר הנהלה בשנים 2007-2005. בשנים 2007-2005 היה חבר בפורום למען ילדי מהגרי עבודה בישראל, שהיה פעיל בנושא של מתן מעמד קבע בישראל לילדים של מהגרי עבודה שהתערו בישראל ולומדים במערכת החינוך הישראלי. הוא חבר בהנהלת מכון קונקורד במכללה למינהל, העוסק בחקר היחסים בין המשפט הישראלי למשפט הבינלאומי. יעץ לארגוני זכויות אדם אחרים כמו רופאים לזכויות אדם, בצלם ועוד.

משנת 2011 משמש גרוס כפרשן המשפטי של עיתון "הארץ".

בנוסף לעסוקיו האקדמיים והחברתיים, גרוס כותב על יין, אוכל ומסעדות בעיתונים שונים.

מחקרו

היבטים חלוקתיים של המשפט וזכויות

מחקרו של אייל גרוס נסוב על היבטים חלוקתיים של המשפט החוקתי וזכויות בפרט. במסגרת זאת כתב גם על זכות הקניין והזכות לחופש העיסוק והיבטים חלוקתיים שלהם. בתקופה האחרונה מתמקד מחקרו בנושאי הזכות לבריאות: נגישות לבריאות, שוויון בבריאות, וחלוקה הוגנת של הנגישות לבריאות.

גרוס סבור כי זכויות עשויות להיות כלי שמשמר את הסטטוס קוו, את המשטר הנוכחי של החזקות. [1] מנגד הן יכולות להיות כלי ליצירת שוויון בנגישות למשאבים שונים. כך למשל בהקשר של בריאות – השאלה היא האם גודל הנגישות שלנו למשאבי בריאות יהיה כגודל הכסף (המשאבים) שיש לנו לשלם עבורם או לקנות אותם, מה שיגדיל את אי-השוויון, או שאנו חושבים על בריאות כדבר שצריך להיות נגיש ללא מכשולים כלכליים ואז מדברים על גישה חלוקתית או שוויונית. מחקרו מצביע על הצורך להתייחס לבריאות כאל זכות במובן המפנים לתוכו תפיסה חלוקתית של הזכות, שבאה להבטיח נגישות שוויונית ככל האפשר למשאבים הנחוצים להבטחת בריאותו של אדם. [2]

גרוס אינו מאמין בחלוקה בין סוגי הזכויות (זכויות אזרחיות ופוליטיות או זכויות "שליליות" אל מול זכויות חברתיות או זכויות "חיוביות"). בעיניו כל הזכויות דורשות מהמדינה גם להתערב וגם לא להתערב. בהתאם לזכות להליך הוגן מקיימת המדינה בתי משפט וסנגוריה ציבורית: גם זכות זו, ולא רק זכויות שנחשבות "חברתיות" כמו הזכות לבריאות דורשות מהמדינה לפעול באופן אקטיבי ותוך הקצאת משאבים.

גרוס מציע במחקרו לבחון את הסוגיה דרך השוואת הזכות לחופש הביטוי אל מול הזכות לבריאות. האחת נחשבת זכות אזרחית-ליברלית-קלאסית והשנייה נתפסת כשייכת לתחום הזכויות החברתיות. לפי תפישתו של גרוס בשתיהן כדי להבטיח הגנה אמיתית עליהן, צריך להבטיח שהמדינה גם תפעל וגם לא תפעל. בהקשר של חופש הביטוי אנחנו רוצים שהמדינה לא תתערב, לא תעשה צנזורה, לא תגביל את מה שאנחנו אומרים, אך זה לא מספיק על מנת להבטיח נגישות אפקטיבית לחופש הביטוי. כי אם כל משמעות חופש הביטוי היא העדר צנזורה, אז התוצאה תהיה שבעל המאה הוא בעל הדעה. לכן מדברים על כך שחופש הביטוי דורש גם להראות זכות אפקטיבית למימוש הזכות לנגישות אליה. [3] להבטיח ייצוג למגוון הדעות בחברה. דוגמה הוא פסק הדין מטה הרוב שעסק באנשים שרצו להפגין בעד ההתנתקות והמשטרה דרשה מהם מאה אלף שקל להבטיח את ההפגנה, לאור קיומם של איומים רבים. בג"ץ קבע שהטלת תשלום על מי שמארגן הפגנה למימון אבטחת ההפגנה פוגעת בחופש הביטוי והיא פסולה.[1] גם הגנה על חופש הביטוי עולה אם כן כסף ואנו מבינים שהגנה על חופש הביטוי היא לא רק לאסור צנזורה. גרוס משווה זאת לזכות לבריאות, גם בה יש מימד שלילי בו אנו דורשים שהמדינה לא תתערב, לא תכפה עלי טיפול רפואי, או תמנע ממני טיפול רפואי, אך אנחנו גם דורשים שהמדינה תבטיח נגישות אפקטיבית ושוויון לשירותי בריאות.[4]

בתיק בו טיפל עורך הדין דורי ספיבק בנושא של אישה שסבלה מהתחרשות ונזקקה לשתל השבלולי, נדרשה השתתפות עצמית של 70% שהגיעה לשבעים אלף שקלים. הוגשה עתירה לבג"ץ ובג"ץ לא התערב, דחה את העתירה בטענה שאינו מתערב בשיקולים של סל הבריאות.[2](הקישור אינו פעיל) לאחר העתירה ביטלה הממשלה את ההשתתפות הזו. גרוס כתב מאמר בהארץ בשאלה מדוע כשהיה מחסום נגישות בחופש הביטוי והמשטרה דרשה מאה אלף שקל לקיום ההפגנה – בג"ץ התערב וכאן כשהיה מחסום נגישות לבריאות, בג"ץ לא התערב ובעצם המקרים הללו מראים שעצם החלוקה לקטגוריה של זכויות, כאילו הזכויות החברתיות ייחודיות כי נוגעות בחלוקה למשאבים אינה נכונה ולמעשה שתי הזכויות כרוכות במשאבים. בעיני גרוס אין ההבדל אנליטי, כי אם אידאולוגי: ישנה אידאולוגיה המסמנת מהן זכויות אדם ומה לא. [5]

זכויות חברתיות

בנושא זכויות חברתיות פרסם מספר מאמרים:

  • הזכות לבריאות בישראל: בין זכות למצרך יצא בספר זכויות כלכליות ותרבותיות בישראל בעריכתם של יורם רבין ויובל שני.[6]
  • Exploring Social Rights ספר שערך ביחד עם פרופסור דפנה ברק-ארז.[7] במסגרת ספר זה כתב ביחד עם דפנה ברק-ארז מאמר מבואי על זכויות חברתיות ועל הבעיתיות בחלוקת הזכויות לקטגוריות וכן מאמר על זכויות חברתיות בישראל. בנוסף חיבר בספר מאמר על הזכות לבריאות בעידן ההפרטה והגלובליזציה.[8]
  • החוקה הישראלית: כלי לצדק חלוקתי או כלי נגדי. מאמר שיצא בספר "צדק חלוקתי בישראל" שערך מני מאוטנר, בו בדק עד כמה ההתפתחויות במשפט החוקתי הישראלי עוזרות לקידום שוויון בתחום הצדק החלוקתי.[9]

משפט בינלאומי

תחום מחקר מרכזי נוסף של אייל גרוס הוא משפט בינלאומי בהיבטים הקשורים לזכויות אדם ומשפט הומניטרי, בעיקר בנושא של כיבוש. בנושא זה כתב מספר מאמרים. כתב מאמר משותף עם ארנה בן-נפתלי וקרן מיכאלי: בדרך כלל רוב הכתיבה שעסקה בכיבוש דנה בהפרות ספציפיות של הכיבוש ואם ישראל מקיימת את החובות של מדינה כובשת, בפרט החובות הנובעות מאמנת ז'נבה הרביעית. גרוס, ביחד עם בן-נפתלי ומיכאלי הציעו להסתכל על עצם הכיבוש עצמו. האם ניתן להגיד שכיבוש הופך להיות בלתי חוקי בשלב מסוים אם מפרים את העקרונות היסודיים של דיני הכיבוש. כיבוש אמור להיות משטר זמני של שטח שנתפש בזמן מלחמה ומוחזק במעין נאמנות. כאשר לאור עקרון ההגדרה העצמית האוכלוסייה של השטח היא המוטב של הנאמנות הזאת והכיבוש אינו מקנה למדינה הכובשת ריבונות בשטח. הם טענו כי כיבוש שמפר את העקרונות האלה, כלומר שלא מתייחסים אליו כאל דבר זמני, אלא כאל מצב שהוא בלתי מוגבל בזמן, שלא מנוהל בנאמנות לטובת האוכלוסייה המקומית, הופך לבלתי חוקי. למעשה מה שמאפיין כיבוש כזה הוא נישול של האוכלוסייה המקומית: אם המדינה הכובשת מתייחסת אליו לא כשטח שהוא פיקדון זמני, אלא גם פועלת כמעין ריבון; כלומר מחילה את חוקיה באופן חלקי על אזרחיה שלה שמתיישבים בשטח, וזאת בעקבות כך שהיא מיישבת את האזרחים שלה, תוך נישול האוכלוסייה המקומית. כיבוש כזה מפר את העקרונות הבסיסיים של דיני הכיבוש. [10]

מאמרים אחרים של אייל גרוס עסקו בהחלת המשפט ההומניטרי ודיני זכויות האדם בשטחים וחלקם דן בפירוט בניתוח נושא הגדר כפי שנדון בבית המשפט העליון בישראל (בג"ץ) ובבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג – ההחלטות השיפוטיות על הגדר. גרוס מפנה ביקורת כלפי ההשתלטות של שיח המידתיות על הניתוח המשפטי של נושא הכיבוש בבג"ץ. כשניתוח מידתיות עושה אבסטרקציה מההקשר של הכיבוש והשאלות של צדק מהותי ואי-שוויון מבני. בג"ץ פסק כי בניית הגדר בשטחים היא חוקית לא רק כדי להגן על ישראל אלא גם על מנת להגן על ביטחון המתנחלים, ומכאן שיש לבדוק בכל מקרה ומקרה האם הפגיעה בזכויות פלסטינים לשם הגנה על ביטחון המתנחלים היא מידתית. אך גרוס כותב במחקרו כי ניתוח זה מכיל בתוכו עיוות מלכתחילה. הוא מעתיק להקשר של הכיבוש ניתוח של מצב של אזרח שנמצא בישראל בין אזרחים שווי זכויות, הוא אזרח ישראלי, ובשביל להגן על ביטחונו שלו המדינה פוגעת בזכויות שלו. גרוס סבור כי בניתוח זה לוקחים את הזכויות של אנשים החיים תחת שלטון כיבוש וכדי להגן על הזכויות של אחרים שיושבו בשטחים, באופן בלתי חוקי מבחינת המשפט הבינלאומי, ותוך נישול האוכלוסייה המקומית, במשאבי קרקע, מים ועוד, מאפשרים פגיעות נוספות באוכלוסייה המקומית כדי להגן על אותם מתנחלים. בג"ץ אומר שהמפקד הצבאי בשטחים מוסמך או חייב להגן על הביטחון של כל מי שנמצא בשטחים, לרבות המתנחלים, ומותר לו לכן גם לפגוע בפלסטינים כל עוד זה נעשה באופן מידתי. במקרים מסוימים נפסק שהפגיעה הייתה מידתית, באחרים שלא הייתה כזו. לדעת גרוס זהו עיוות של המשפט הבינלאומי ההומניטרי. המשפט מתיר לפגוע בזכויות של אנשים החיים תחת כיבוש אם יש צורך ביטחוני. אולם הצורך הביטחוני הזה לא כולל את הזכויות של אזרחי המדינה הכובשת שישבו אותם שם, בניגוד לאיסור מפורש במשפט הבינלאומי. כך מוטל הנטל הנוסף הזה שלא נצפה במשפט הבינלאומי ומקבל הכשר דרך הרעיון שהפגיעה היא מידתית, כאשר כל הניתוח הזה מתעלם מאי-החוקיות של ההתנחלויות, מן הנישול של האוכלוסייה המקומית שמתיישבת שם ושהגדר רק מעמיקה אותו. ויתרה מזה מאי-השוויון המבני והשאלות של צדק מהותי שכרוכות באי-השוויון שקיים בשטח. ניתוח המידתיות עושה גם אבסטרקציה מההקשר של הכיבוש, כאילו אנו באיזון של אזרחים שווי זכויות במדינה דמוקרטית. [11] [12]

מחקרים נוספים

נושאים נוספים אותם אייל גרוס חוקר הם צדק מעברי, זכויות אדם בתקופות של שינויים פוליטיים גדולים, כמו מעבר משלטון לא דמוקרטי לדמוקרטי, או ממלחמה לשלום. בהקשר זה פרסם מאמר על צדק מעברי השוואתי, על המשפט בדרום אפריקה וישראל ועל תפקיד החוקה בצדק מעברי.[13] כתב מאמרים נוספים על צדק חלוקתי ומשפט חוקתי.[14] כתב מאמר על מתח בין אתניות ודמוקרטיה, בין המדינה היהודית למדינה הדמוקרטית. מאמר שהתכתב עם המחקרים של סמי סמוחה והתפרסם בכתב העת סוציולוגיה ישראלית.[15]

פעילותו הציבורית

האגודה לזכויות האזרח

בין הנושאים בהם עסק במסגרת האגודה לזכויות האזרח היה נושא הזכויות החברתיות וקידום פעילות האגודה בנושא הזה. ב-1998 כשהיה חבר הנהלה ייצג את האגודה בוועדה לזכויות כלכליות וחברתיות של האו"ם בז'נבה, כאשר האגודה הגישה דו"ח על הנושא לוועדה, במקביל לדו"ח הממשלתי שהוגש על ידי ממשלת ישראל. נושא נוסף בו עסק במסגרת האגודה הוא זכויות אדם בשטחים הכבושים.

הפורום למען ילדי מהגרי עבודה בישראל

במסגרת הפורום עוסק גרוס בקידום הנושא של מתן מעמד קבוע בישראל לילדי מהגרי עבודה שגדלים בישראל, הולכים לבית ספר בישראל, ישראל היא מרכז חייהם. הפורום השיג הישגים רבים: בתקופת שר הפנים רוני בראון התקבלה החלטה להרחיב את הקריטריונים שיאפשרו לילדים כאלו לקבל מעמד קבע בישראל. רבים מהילדים לומדים בקמפוס ביאליק-רוגוזין בתל אביב.

עמותת גישה

עמותת גישה עוסקת בחופש התנועה בשטחים. העיסוק של העמותה נוגע בנושאים כמו אנשים שרוצים לנוע לצורך לימודים מעזה ליהודה והשומרון או מאחד המקומות האלה לישראל לצורך לימודים או לחו"ל ויש עליהם מגבלות שאוסרות את זה.

פרסומים

ספרים

  • The Writing on the Wall: Rethinking the International Law of Occupation Cambridge University Press, 2017
  • Exploring Social Rights, עורכים דפנה ברק ארז ואייל גרוס, אוקספורד, הארט פבלישינג, 2007

מאמרים אקדמיים נבחרים

עברית

אנגלית

  • Rights and Normalization: A Critical Study of European Human Rights Case, Law on the Choice and Change of Names, 9 Harvard Human Rights Journal 269-284 (1996)
  • The Constitution in Reconciliation and Transitional Justice: Lessons from South-Africa and Israel, 40 Stanford Journal of International Law 47-104 (2004)
  • The Construction of a Wall Between The Hague and Jerusalem: The Enforcement, and Limits of Humanitarian Law and the Structure of Occupation ,26 Leiden Journal of International Law 393-440 (2006)
  • Human Proportions: Are Human Rights the Emperor's New Clothes of the International Law of Occupation, 18 European Journal of International Law 1-35 (2007)
  • After the Falls: The Third Era of International Law Between Post- and Anti- Modernity In Le droit international vu par une génération de juristes, Ouvrage collectif, E.Jouannet, H. Ruiz-Fabri et J-M Sorel (dir), Paris, Editions Pedone, (2007)
  • The Right to Health in an Era of Globalization and Privatization: National and International Perspectives, In Daphne Barak-Erez and Aeyal Gross, editors, Implementing Social Rights (Hart publishing) 289-339 (Hart, 2007)

קישורים חיצוניים

אתרים של אייל גרוס

מאמרים עיתונאיים שהזכירו את מחקריו

מבחר מהרשימות שפרסם אייל גרוס בעיתונות

הערות שוליים

  1. ^ אייל גרוס, החוקה הישראלית: כלי לצדק חלוקתי או כלי נגדי, צדק חלוקתי בישראל 79-96, בעריכת מנחם מאוטנר (רמות, 2000)
  2. ^ אייל גרוס, בריאות בישראל: בין זכות למצרך, זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות בישראל 437-531, בעריכת יורם רבין ויובל שני (הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב, 2004).
  3. ^ Daphne Barak-Erez & Aeyal Gross, Do We Need Social Rights?: Questions in the Era of Globalization, Privatization, and the Diminished Welfare State, Daphne Barak-Erez & Aeyal Gross, Exploring Social Rights 1-17 (Oxford, Hart Publishing, 2007)
  4. ^ Daphne Barak-Erez & Aeyal Gross, Social Citizenship: The Neglected Aspect of Israeli Constitutional Law, Daphne Barak-Erez & Aeyal Gross, Exploring Social Rights 243-261 (Oxford, Hart Publishing, 2007)
  5. ^ האם בריאות חשובה פחות מחופש הביטוי?, 26.12.2006, מתוך הארץ, מופיע ברשימות
  6. ^ בריאות בישראל: בין זכות למצרך, זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל, בעריכת יורם רבין ויובל שני 437-531 (רמות, 2004)
  7. ^ Daphne Barak-Erez & Aeyal M. Gross, Exploring Social Rights (Oxford, Hart Publishing, 2007).
  8. ^ The Right to Health in an Era of Globalization and Privatization: National and International Perspectives, In Daphne Barak-Erez and Aeyal Gross, editors, Implementing Social Rights (Hart publishing) 289-339 (Hart, Oxford Publishing, 2007).
  9. ^ אייל גרוס, החוקה הישראלית: כלי לצדק חלוקתי או כלי נגדי, צדק חלוקתי בישראל 79-96, בעריכת מנחם מאוטנר (רמות, 2000)
  10. ^ Orna Ben-Naftali, Aeyal M. Gross, Keren Michaeli, Illegal Occupation: Framing the Occupied Palestinian Territory, 23 Berkeley Journal of International Law (2005) 551-614. גרסה נוספת הופיעה בעברית: ארנה בן נפתלי, אייל גרוס וקרן מיכאלי, ‏"כיפוח": כיבוש, סיפוח, קיפוח – על המבנה המשפטי של משטר הכיבוש, תיאוריה וביקורת 31, חורף 2007, עמ' 15–43
  11. ^ Aeyal M. Gross, The Construction of a Wall between the Hague and Jerusalem: The Enforcement and Limits of Humanitarian Law and the Structure of Occupation 19 Leiden Journal of International Law (2006) 393-440.
  12. ^ Aeyal M. Gross, Human Proportions: Are Human Rights the Emperor's New Clothes of the International Law of Occupation, 18 European Journal of International Law (2007) 1-35.
  13. ^ Aeyal M. Gross, The Constitution in Reconciliation and Transitional Justice: Lessons from, South-Africa and Israel, 40 Stanford Journal of International Law (2004) 47-104
  14. ^ אייל גרוס, זכות הקניין כזכות חוקתית וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עיוני משפט כא 405-447 (1998), פורסם גם בספר "מקרקעין בישראל: בין הפרטי ללאומי", בעריכת חנוך דגן (רמות, 1999). אייל גרוס, כיצד הייתה "התחרות החופשית" לזכות חוקתית? בנפתולי הזכות לחופש העיסוק, עיוני משפט כרך כ"ג 229-261 (2000)
  15. ^ אייל גרוס, דמוקרטיה, אתניות וחוקתיות בישראל: בין "המדינה היהודית" ו"המדינה הדמוקרטית", סוציולוגיה ישראלית כרך 2 647-673 (2000)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אייל_גרוס&oldid=1439590"