איסיים
האִיסִיִּים היו קבוצה יהודית סגפנית מתקופת בית שני ששמה נודע מכתביהם של שלושה מחברים שחיברו ספרים במאה הראשונה לספירה ביוונית או לטינית: פילון, פליניוס הזקן ויוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס). לדברי יוסף בן מתתיהו, מקור הקבוצה בזמן בית חשמונאי, עת נוצרו זרמים שונים (ובהם הצדוקים והפרושים) כתוצאה מפיצול ביהדות. לא נותר שריד ברור לאיסיים, אם כי רוב החוקרים מזהים אותם עם כת ה'יחד', מחברי מגילות ים המלח, הגם שאחרים חולקים על כך.
מקורות היסטוריים
האיסיים מתוארים בכתבי הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני וההיסטוריונים פליניוס הזקן ויוסף בן מתתיהו.
שמם
שמם של האיסיים ידוע רק מהשפה היוונית ("Essenoi" או "Essaioi") והמקום הראשון שמוזכרת המילה "איסיים" בעברית הוא בספר יוסיפון מימי הביניים. בעקבות דבריהם של יוסף בן מתתיהו, פילון האלכסנדרוני, ואפיפניוס מסלמיס מאבות הכנסייה, כבר מהמאה ה-19 חוקרים העלו שיש לגזור את מקור השם מהמילה הארמית "איסיי" (מרפא), כלומר מרפאים - ובאותה משמעות בשומרית: (אזו-azu),במזרח הקדום טופלו המחלות או הפציעות בידי רופא , שנקרא באכדית : מרפא (אָסְאֻ-asû) ,או בידי רופא אליל - "מגרש שדים" : "asipu" . ארמית (אסי-ܐܣܝܐ), ובמשמעות נוספת : (asiyā-אסיא) - כשמה של יבשת אסיה או אסיה הקטנה ,אצל יוספוס כתוב בפירוש שהם היו מומחים בצמחי מרפא ושימוש באבנים מיוחדות. מחזיקים בתפיסה זו בין היתר החוקרים גוסטף דלמן, גזה ורמש ובצלאל בר כוכבא.[1][2]
על פי פירוש נוסף בדברי פילון האלכסנדרוני, יש המשערים כי מקור השם הוא בשיבוש יווני של המילה "חסידות" (hosiotes): ”הללו קרויים איסיים, וסבורני שעל שום חסידותם נמצאו ראויים לכינוי זה.”[3]
כמה חוקרים משערים כי המילה "איסיים" היא שיבוש של המילה "עצה".[4]
פילון האלכסנדרוני
פילון קושר את ראשיתם עם משה רבנו: ”מחוקקנו אימן רבים מתלמידיו לחיי שיתוף ... הם גרים בערים רבות ובכפרים רבים ביהודה, בקהילות גדולות מרובות-חברים.”[3]
בתיאורו את אורח חייהם, הוא מדגיש את רוחניותם:
"כי מספרם מגיע לארבעת אלפים ומעלה...והם קובעים את מושבם בכפרים ולא בערים, מהם עובדים את האדמה ומהם עוסקים במלאכות שונות המרבות שלום בעולם... האיסיים אינם צוברים כסף וזהב, אינם רוכשים אחוזות ארץ גדולות, ואינם חומדים הכנסות רבות, אלא שואפים לספק את צרכי חייהם ההכרחיים בלבד והם כמעט היחידים בעולם אשר אין להם רכוש וקניין...אין בהם אפילו עבד אחד, אלא כולם עוזרים איש לרעהו כבני חורין...ואשר לפילוסופיה מניחים אותה את תורת ההגיון לאנשים הלהוטים אחרי הפטפוט, משום שאין בה צורך להשגת השלמות...לעומת זה לומדים הם בשקידה רבה את תורת המוסר, ובעניין זה יהיו להם לעיניים חוקי אבותיהם אשר יקטן כוח השכל האנושי מהשיגם, אם לא יערה עליו אלוקים רוח ממרום...שלשה הדברים אשר ישימו להם לקו ולמשקולת: אהבת אלוקים, אהבת המוסר ואהבת הרע [חבר]...מעלותיהם הנוגעות לאהבת הרע הן: חבת הבריות, שויון הזכויות, ועל כולן - שתוף החיים...אין לאיש מהם בית מיוחד רק לו, שאינו משותף לאחרים, אלא הבית עומד פתוח לדור בו בצוותא...אף אוצר אחד לכולם והוצאות משותפות...כי את הכסף שבו משתכרים בעבודתם יום יום, לא ישימו בכיסם, אלא יכניסוהו לאוצר החברה, וכל מי שרוצה לטול יבוא ויטול ויפיק ממנו תועלת"
— על חירות הצדיק, פרקים י"ב-י"ג
על פי פילון, האיסיים היו קבוצה פציפיסטית שאיננה עוסקת בייצור נשק מכל סוג, ואף איננה עוסקת במקצועות שגורמים להשחתת המידות כמו מסחר ותגרנות, אלא עוסקת בחקלאות, רעית בהמות, גידול דבורים, ואומנויות שונות. האיסיים מעריכים את ערך השוויון והאחוה בין בני האדם, לומדים את התורה באופן פילוסופי ואליגורי, ודואגים לחלשים בחברתם כמו חולים וזקנים. פילון מציין שבין האיסיים אין ילדים, תינוקות או נשים אלא גברים בגיל מבוגר קרובים לזקנה, שהגיעו למידת החירות האמיתית בכובשם את היצר הרע.
"הבחירה [בחירת המועמדים לקבוצה] אינה נעשית אצלם על פי המוצא המשפחתי, שהרי אין המוצא המשפחתי בא בחשבון לגבי מתנדבים, אלא על יסוד המסירות לשלמות המידות והשאיפה לאהבת הבריות.
על כן אין בין האיסיים שום ילד קטן, ואף לא נער או עלם, כיוון שמידותיהם של הללו, שאינן יציבות מחמת חוסר הבגרות של גילם, נוטות לתהפוכות, אלא אנשים בוגרים שהם כבר על סף הזקנה, שאינם שטופים עוד בזרמי הגוף ואינם מונהגים על ידי היפעלויותיו, אלא נהנים מן החירות האמיתית, שרק היא בגדר חירות של ממש."[3]
פילון מסכם במשפט: ”אורח חייהם של האיסיים זכה אפוא לשבח ולתהילה כה רבה, עד שלא רק הדיוטות אלא גם מלכים גדולים מתבוננים על אנשים אלה בהערצה ובהשתאות, ובהערכתם והוקרתם אף מוסיפים כבוד ויקר לכבודם.”
פליניוס הזקן
להבדיל מפילון ויוספוס היהודים, פליניוס הזקן[5] יוצא דופן בהיותו מקור היסטורי חוץ-יהודי לאורח חייהם של האיסיים: ”בצדו המערבי של ים המלח, אך מחוץ לטווח האדים המזיקים, שוכן בדד שבט האיסיים.”
פליניוס מדגיש בתיאורו את יחודם התרבותי של האיסיים, בכך שהם חיים בפרישות מן העולם, מנשים ומיצרים, ללא כסף, ובכל זאת אוכלוסייתם גדלה באופן תמידי, בלי אף לידה, על ידי הצטרפותם של זרים, שמתוך לאות חייהם נוהרים אל האיסיים ומאמצים את מנהגיהם.
יוסף בן מתתיהו
יוסף בן מתתיהו כתב כי חי תקופה מסוימת בקרבם ולמד מהגותם:
הם עולים על יתר היהודים באהבתם איש את רעהו. הם נזָרים מתענוגי הבשר, בראותם בהם רעה, ולמעלה טובה נחשב בעיניהם למשול ברוחם ולכבוש יצרם. גם חיי הנשואים נמאסים בעיניהם...בהאמינם כי אף אחת מן הנשים אינה שומרת את אמונתה לבעלה האחד. הם מואסים בחיי עושר, ונפלא הוא שיתוף הרכוש אצלם, עד כי לא נמצא בקרבם איש מֻפלג בנכסים...ולא נמצאה בהם חרפת העֹני ולא גאות העושר, כי נכסי כל היחידים התערבו יחד ורכוש אחד לכלם, כאילו היו אחים מבטן.[6]
יוספוס ציין שהם חיו בכל עיר בישראל ואף סיפר שאחד ממנהיגי המרד הגדול היה איסי ושמו יהודה. הוא אף הרבה שבח על הכנסת האורחים שלהם. האיסיים תוארו על ידי פלביוס כאידיאליסטים - חבורה העוזבת את הבלי העולם הזה, מתעלה מעל לעולם החומרי, מגיעה להכרה מיסטית, ומוותרת על חיי המותרות. הם נהגו, כמו כן, להשתתף ברכושם - בדומה לרעיון הקיבוץ המודרני.
הלא עיר אחת היא נחלת האסיים, כי בכל עיר ועיר יושבים רבים מהם. ולאנשי חבורתם הבאים ממקום אחר הם מוציאים את כל רכושם לשלט בו כאלו היה שלהם, ואלה האורחים מתהלכים כרֵעים ומיֻדעים בבתי חבריהם, אשר לא ראו את פניהם עד היום ההוא. ועל־כן אינם לוקחים אִתּם דבר בצאתם למסעיהם, מלבד כלי־הנשק כנגד השודדים. ובכל עיר נמצא משגיח אחד מבני החבורה, אשר נבחר לנהל את האורחים בבגדים ובלחם. בענוַת הלוכם ובמראה גופם הם דומים לילדים אשר מורא רבם שרוי עליהם, אינם לובשים בגדים ולא סנדלים חדשים בטרם נקרעו הישנים או בלו מרֹב זמן, אינם קונים דבר איש מעמיתו ואינם מוכרים דבר אחד לשני, וכל אחד נותן לחברו משלו את הדבר הדרוש לחפצו ולוקח ממנו את הדבר אשר יש לו צֹרך בו. וגם בלי שכר אין האחד מונע את חברו לקחת ממנו את הדבר אשר רצה בו. ..בדרך מיֻחדה הם עובדים את אלקים: לפני עלות השמש אינם מוציאים מפיהם דבר חֹל והם פונים אליו (לשמש) בתפלות אשר קבלו מאבותיהם, כאלו הם מחלים את פניו לעלות. ואחרי הדבר (עלות השמש) הפקידים שולחים אותם איש איש אל המלאכה, אשר הוא יודע אותה (רגיל בה), והם עושים את מלאכתם בלי הרף עד חמש שעות ביום, ואחרי־זאת הם מתאספים אל מקום אחד וחוגרים אזור־בד ורוחצים את בשרם במים קרים ואחרי טהרתם הם פונים כֻּלם למדור מיֻחד, ששמה אינם נותנים לבוא לאיש זר, אשר לא מחברתם, והם הולכים בטהרה כהולך למקום קדוש ובאים אל מקום הסעֻדה הזה. ובבואם שמה, הם יושבים במנוחה והאופה עובר עליהם ומניח לפני כל איש את לחמו בסדר והמבשל מגיש לכל אחד קערה עם תבשיל אחד. והכהן מתפלל לפני אכלם, וקֹדם התפלה אסור עליהם לטעום דבר. ואחרי כלותם את הארֻחה קורא הכהן תפלה שנית. ככה הם פותחים וגומרים את סעֻדתם בתפלה לאלוקים המכַלכל חיים. ואחרי זאת הם פושטים את בגדי הקֹדש ושבים לעשות את מלאכתם עד ערב.[7]
דיו כריסוסטום
על פי סינסיוס (אנ') (Vita Dionis — Arnim II, p. 317), הבישוף של קירנה, גם הנואם והסופר דיו כריסוסטום (אנ') (נולד בסביבות 40 לספירה, מת אחרי שנת 112) תיאר את האיסיים: "הוא משבח את האיסיים, עיר מבורכת מאד הממוקמת בקרבת 'המים המתים' בחלקה הפנימי של פלשתינה, באותה הסביבה של סדום". נראה כי דיו כריסוסטום לא כתב חיבור מיוחד עליהם, אלא רק הזכיר אותם באחד מנאומיו האבודים. הוא הסופר הפגני היחיד שהתייחס אל האיסיים, מלבד פליניוס ומחברים שהסתמכו עליו, כמו סולינוס. בניגוד לסופרים היהודים בשפה היוונית, פילון ויוספוס, שאינם מזכירים קשר כלשהו בין ים המלח והאיסיים, פליניוס ודיו מדגישים אותו. להבדיל מפליניוס, שאינו רומז שעין גדי הייתה עיר איסיית, דיו מקנה לאיסיים עיר נפרדת. בזמן שפליניוס מדבר על "יהודה", דיו משתמש בשם הבלתי רשמי אז, "פלשתינה", אם כי ייתכן שהיא הוכנסה על ידי סינסיוס. השם "סדום" מכוון כאן להרים הסובבים את ים המלח.[8]
סולינוס
המדקדק הלטיני סולינוס (המאה ה-3 לספירה) מספר גם הוא על האיסיים: "חלקה הפנימי של יהודה הצופה למערב מיושב על ידי האיסיים. אלה...פרשו ממנהגי כל שאר העמים... לא ניתן למצוא אשה ביניהם..לחלוטין. הם מתעלמים מכסף וחיים על דקלים. אף אחד לא נולד ביניהם, אולם מספרם אינו פוחת. המקום מוקדש לצניעות. לשם אנשים רבים נוהרים מכל הארצות... תחת האיסיים שכנה קודם לכן העיירה עין גדי, אולם היא נחרבה עד היסוד".[9]
העדר מקורות נוספים
מלבד המקורות הנזכרים למעלה, האיסיים אינם נזכרים באף מקום אחר. אמנם פילון ויוספוס היו יהודים, אך אין אף מקור בעברית או בארמית משלהי העת העתיקה, היודע על קיומם של אלפי נזירים החיים חיי חסידות שלווים או על מציאותן של קהילות רבות שחיו על בסיס של שיתוף כלכלי, בעולם שנשים נעדרו ממנו ומסחר לא התקיים בו. המשנה, התוספתא ולהבדיל כתבי הנוצרים, המתעדות את המציאות בארץ ישראל במאה הראשונה לספירה, אינן מזכירות את האיסיים כלל. מטבע שונותה מדרכי הקהילה היהודית, ומעצם היקפה המונה לדברי ההיסטוריונים אלפי אנשים, הייתה מצופה התייחסות של דיון הלכתי או משפטי לאיסיים בדיני נזירות, ירושה ואימוץ. רבי עזריה מן האדומים סובר כי האיסיים הם ה"בייתוסים",[10] אך רבי צבי הירש חיות חולק עליו וסובר כי מדובר ב"חסידים הראשונים" ו"אנשי המעשה".[11]
מגילות ים המלח
לאחר מציאת מגילות ים המלח רבים מהחוקרים זיהו את כת ים המלח שחייתה בקומראן, ונקראה במגילות "עדת היחד", עם האיסיים, למרות שהמגילות מציגות אידיאלים שונים במקצת מאלו שתארו ההיסטוריונים.
בעלי המגילות התבדלו מעם ישראל ויצרו הגות דואליסטית המחלקת את האנושות לשני מחנות נבדלים: "בני האור" - אנשיהם - ולעומתם שאר ישראל ואומות העולם - "בני החושך". הם ראו את שאר ישראל (ובעיקר הפרושים והחשמונאים) כחוטאים ורק את עצמם כמקיימי המצוות. כתביהם מציגים את חברי הקבוצה כעוזבים את החברה - לאו דווקא מתוך פציפיזם אלא - כהכנה למלחמת שמד של העולם - מהפכה עולמית שלאחריה יהוו הם את הגרעין ואת העילית של ישראל. אסור היה להם לקבל מתנות מן העולם החיצוני או לתת מתנות לקרוביהם בלי אישור הממונים וכל אדם שנכנס לחברתם צריך היה למסור את כל הונו. לאנשי הכת בעלי המגילות היה לוח שונה מזה של שאר עם ישראל - לוח שמשי שאינו מתחשב בירח, ולפיו כל שנה היא בת 364 ימים, וכל החגים הם בתאריכים קבועים בשבוע. לפי לוח השנה שלהם הקרבת העומר הייתה לאחר שביעי של פסח בכ"ו לחודש הראשון, ניסן, וממילא חג השבועות שחל לאחר חמישים יום חל בט"ו בסיון ובכך היה דומה לסוכות ולפסח שאף הם בט"ו לחודש.
החוקר פלוסר טוען שלוח זה היה מרכיב משמעותי כדי להעצים את הבידול מהציבור שהונהג על ידי הסנהדרין בירושלים כשם שראשוני הכנסייה הנוצרית שינו את היום המקודש בשבוע ודאגו שחג הפסחא לא יחול בזמן הפסח היהודי וכל זאת כדי להעצים את הבידול החברתי [כאמור אין אף עדות על לוח שונה בתיאורי האיסיים אצל ההיסטוריונים]. ניתן בפשטות לומר שזו הייתה אחת הסיבות של המלך ירבעם בן נבט לשנות את תאריך חג הסוכות מהתאריך המוכר בחודש השביעי שאותו חגגו בירושלים. לוח זה מבוסס על הספרים החיצוניים ספר חנוך וספר היובלים. מועדי חגי אנשי הכת היו אפוא שונים ממועדי החגים של שאר עם ישראל, וזה היה הגורם המשמעותי ביותר לפירוד בינם לבין שאר העם.
ההיסטוריונים סיפרו שהאיסיים התנזרו מנשים, אך בחפירות בקומראן נמצאו עצמות נשים (עם זאת, כבר יוסף בן מתתיהו מציין שיש כת אחרת של איסיים שנוהגת לשאת נשים[12]). במגילות מדבר יהודה בכלל ובמגילת ברית דמשק וברז נהיה בפרט, נמצא דיון רחב בנשים ובמשפחות שאינו עולה בקנה אחד עם ההתנזרות המיוחסת לאיסיים.
עם זאת, מציין פלוסר כי הפציפיזם של האיסיים היה פציפיזם על תנאי ולא כפי שמתארים אותם יוסף בן מתתיהו ופילון. הפציפיזם של האיסיים היה מושתת על שנאה מוסתרת כלפי שאר ישראל וציפייה למלחמה הסופית - "מלחמת בני אור בבני חושך", שבה יושמד הרשע. ייתכן וברבות השנים איבדו חלק מהאיסיים את בסיס השנאה המוסתרת ואכן יצרו את התמונה האידילית המתוארת על ידי יוסף בן מתתיהו ופילון. במגילות מצוי דיון רחב על מאבק בני אור בבני חושך ועל מאבק של כוהן רשע בכוהן צדק, אולם באף אחד מתיאורי האיסיים אין עדות על עוינות, על מאבק או על מלחמה.
הכת והנצרות
לכת הייתה השפעה על ייסוד דת הנצרות. קיים דמיון בין האוונגליונים והאיגרות שבכתבי הנוצרים לבין המגילות. כמו כן, גם בקרב כת קומראן רווחו תפישות התבדלות רדיקליות מיתר היהודים והגדרה עצמית כעם ישראל האמיתי היחיד, שנבעו מתוך האמונה שהם נושאיה של "הברית החדשה" החזויה בספר ירמיהו; כותבי מגילת דמשק התייחסו לעצמם כ"באי הברית החדשה בארץ דמשק". דמיון זה הוביל חוקרים מסוימים[13] לטעון כי אותו האיש הנוצרי, השתייך לכת תקופה מסוימת והושפע ממנה, אך חוקרים אחרים שוללים טענה זו. השערות אחרות מצאו דמיון בין רעיונותיהם לבין אלו של פאולוס, הנוקב אף הוא במושגים 'בני האור' ו'בני החושך' (הראשונה אל התסלוניקים ה' ה': אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי הָאוֹר וּבְנֵי הַיּוֹם לֹא בְנֵי־הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ וְלֹא בְּנֵי הַחשֶׁךְ), או בין מנהגי הטבילה שלהם למה שמדווח ביחס ליוחנן המטביל.
ראו גם
לקריאה נוספת
- פרופ' דוד פלוסר, כת מדבר יהודה והאיסיים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1985.
- יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגום: ד"ר י"נ שמחוני), הוצאת מסדה, 1968, ספר שני פרק ח.
- יגאל ידין, מגילת המקדש, ספרית מעריב, 1990.
- שמריהו טלמון, "לוח השנה של בני עדת היחד", קדמוניות 114 (תשנ"ח) עמ' 105–114
- רחל אליאור, זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, ירושלים ותל אביב: מכון ון-ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ט 2009.
- מאיר בר-אילן, עולמם הסודי של אנשי קומראן וחכמים, שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, יא (תשנ"ז), עמ' 285–301
קישורים חיצוניים
- "איסיים", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 294–296, באתר HebrewBooks
- פילון האלכסנדרוני (בצירוף מבוא והערות מאת מנחם שטיין), על האסיים (קטעים ושרידים), הוצאת שטיבל, תל אביב, תרצ"ז, באתר דעת
- דוד פלוסר, כתות מדבר יהודה ותקופתן, באתר "דעת", מתוך: מחניים סב, חשוון תשכ"ב
- אשכול מאמרים בנושא איסיים, אתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית:
- מאיר בר-אילן , עולמם הסודי של אנשי קומראן וחכמים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך: הנ"ל, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, גיליון יא, 1997
- יוסף בן מתתיהו, כת האיסיים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך: תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (תרגם: י. נ. שמחוני.), הוצאת מוסד ביאליק, 1968
- יזהר הירשפלד, זאב ספראי, דוד עמית וג'ודי מגנס, דיון: יישוב מתבודדים מעל עין גדי, קתדרה 96, יולי 2000, עמ' 68-6 (על מקום מושבם של האיסיים)
- אבי ששון, ייחודה של תעשיית הסיד בעין-גדי, קתדרה 99, מרץ 2001, עמ' 196-185
- גדעון הדס, תגובה למאמרו של אבי ששון: כבשני הסיד בעין-גדי, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 188-187
- יזהר הירשפלד, ארכאולוגיה של מתבודדים, קתדרה 99, מרץ 2001, עמ' 201-197 (תגובה לדוד עמית וג'ודי מגנס)
- אבי ששון, ייחודה של תעשיית הסיד בעין-גדי, קתדרה 99, מרץ 2001, עמ' 196-185
- עמירם ברקת, ארכיאולוגים שסיימו חפירות בקומראן: האיסיים לא חיו שם ולא הם כתבו המגילות, באתר הארץ, 30 ביוני 2004
- רן שפירא, השירותים החשאיים של האיסיים, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2006
- עפרי אילני, חוקרת: "כת האיסיים היא המצאה דמיונית; זה כמו להגיד שהמדינה הוקמה על ידי 'הירוקים'", באתר הארץ, 13 במרץ 2009
- רחל אליאור בראיון בתוכנית לונדון את קירשנבאום, מי חיבר את מגילות מדבר יהודה?, באתר נענע 10, 16 במרץ 2009
- עדנה אולמן מרגלית, התאוריה שכבשה את המגילות, באתר ynet, 2 באוקטובר 2009
הערות שוליים
- ^ האיסיים, היו גם היו, בצלאל בר־כוכבא, תרביץ – רבעון למדעי היהדות, כרך פ, חוברת ב, תשע"ב, עמ' 275–308
- ^ יש המנסים להניח כי אנשי כת ים המלח אינם האיסיים מכך שבכל 930 קטעי מגילות ים המלח אין אף חיבור רפואי אחד
- ^ 3.0 3.1 3.2 פילון האלכסנדרוני, היפותטיקה, קטע שני.
- ^ אלכסנדר רופא, מה היה שמם של האיסיים, באתר הארץ, 26 ביולי 2012
- ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, ספר ה, פרק 17 (באנגלית).
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב', פרק ח', פסקאות ב-ג.
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב', פרק ח', פסקאות ד-ה.
- ^ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, LXXXIX. Dio Chrysostom, pp. 538-540
- ^ M. Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II: CXXVII. Solinus, no. 449, pp. 417-422; Solinus, Collectanea Rerum Memorabilium, 34-35
- ^ עזריה די רוסי, מאור עינים, חלק אמרי בינה פרק ג', באתר היברובוקס
- ^ מהר"ץ חיות, דרכי משה, קורות הכתות, באתר היברובוקס
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ספר ב', פרק ח', פסקה יג.
- ^ למשל, יהושע אפרון, "התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית", ת"א 2006, עמ' 242-238
| זרמים ביהדות | ||
|---|---|---|
| אורתודוקסים | פרושים • רבניים • חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסים מודרניים • נאו-אורתודוקסים | .png)
|
| תפוצות ישראל | יהדות אשכנז • יהדות ארצות האסלאם • יהדות ספרד ופורטוגל • יהדות גאורגיה • רומניוטים • ביתא ישראל (אתיופיה) • בני ישראל (הודו) • בני מנשה (הודו) • יהדות התפוצות לפי יבשת ואזור | |
| קבוצות פורשים מהיהדות | ||
| תקופת בית שני | צדוקים • בייתוסים • איסיים • תרפויטים | |
| תקופת הגאונים | קראים | |
| בעת החדשה | רפורמים • קונסרבטיבים • נאולוגים • רקונסטרוקציוניסטים • התחדשות יהודית • חילונים-הומניסטים | |
| שונות | מינים • שומרונים | |
