איסי בן יהודה
איסי בן יהודה היה תנא שחי באמצע שנות ה-ג'תת"ק (בסוף המאה השנייה ותחילת המאה השלישית לספירה). הגיע מהוצל שבבבל לארץ ישראל, ולכן נקרא גם "יוסף הבבלי" או "איסי איש הוצל". היה תלמידו של רבי אלעזר בן שמוע.
מדבריו ידועה דעתו כי החיוב "מפני שיבה תקום", שלדעת חכמים נאמר רק על תלמיד חכם, נאמר לדעתו על כל זקן, ואפילו "זקן אשמאי".
זהותו
במסכת פסחים מובא: הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן גור אריה, הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן גמליאל, הוא איסי בן מהללאל. ומה שמו? איסי בן עקביה שמו.
מסופר אודותיו:
אמר רבי, כשהלכתי למצות מדותי אצל רבי אלעזר בן שמוע, ואמרי לה למצות מדותיו של ר' אלעזר בן שמוע, מצאתי יוסף הבבלי יושב לפניו, והיה חביב לו ביותר עד לאחת. אמר לו: רבי, "השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו?" אמר לו: "כשר". ערבית אמר לו "כשר". שחרית אמר לו "כשר". צהרים אמר לו "כשר". מנחה אמר לו "כשר אלא שרבי אליעזר פוסל". צהבו פניו של יוסף הבבלי. אמר לו: "יוסף כמדומה אני שלא כיווננו שמועתינו עד עתה?" אמר לו רבי "הן, אלא שרבי יהודה פסול שנה לי, וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי, עכשיו ששנית לי פסול החזרת לי אבידתי". זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע אמר: "אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר". קרא עליו המקרא הזה[1] מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי[2].
רב אסי, תלמידו של רב, ייחס את עצמו לממשיכו של איסי בן יהודה. על כך מסופר בתלמוד[3], כי שילא בר אבינא מגדולי תלמידיו של רב, נהג לפסוק כמותו בפסק מסוים בהלכות נדה. לפני פטירתו של רב, שהה רב אסי ליד מיטתו, ורב אמר לו כי הוא חוזר בו מפסקו זה, אלא ששילא בר אבינא תלמידו עדיין נוהג כמותו, ולכן - הורה לרב לרב אסי - "גרייה", כלומר: שכנע אותו בטעמים וראיות כי פסק זה אינו נכון. רב אסי לא שמע בבירור את קולו של רב, וחשב כי הוא אומר מילה דומה בארמית שמשמעותה שונה - "גדייה", כלומר: אם לא יסכים לדבריך, כרות אותו על ידי שמתא. לאחר פטירתו של רב בא רב אסי לשילא ואמר לו כי רב חזר בו מפסקו. נענה שילא: אם היה רב חוזר בו מפסקו, הוא היה אומר לי זאת, שהרי ידע שנוהג אני על פי פסקיו. כאשר ראה רב אסי ששילא מסרב להשמע לדבריו, הוא הטיל עליו שמתא, כהוראתו של רב (כפי שחשב בטעות). בא אליו שילא ואמר לו: האם אינך דואג ממאמר חז"ל "והוי זהיר בגחלתן שלא תכווה"?![4] נענה רב אסי: כוחי גדול כשל התנא איסי בן יהודה, שנקרא גם איסי בן גור אריה, איסי בן גמליאל, ואיסי בן מהללאל[5] (השם איסי דומה לשם אסי[6]), "אסיתא דנחשא דלא שלט ביה רקבא" - כרפואה שנוצרת על ידי ארס של נחש, שלא שולט בו רקבון. נענה שילא בר אבינא: אני הוא שילא בר אבינא, פטיש החזק השובר את ארס הנחש. כאשר אמר זאת שילא, חלה רב אסי בחולי חמור, ולא יכול היה להרפא ממנו. כאשר נרפא מחולי אחד נפל לחולי אחר וחוזר חלילה, עד שנפטר. מיד לאחר שנפטר עוד לפני שנקבר רב אסי, אמר רב שילא לאשתו: הכיני לי תכריכים, נאלץ אני להפטר מכיוון שחושש אני מרב אסי שלא ילשין עלי אצל רב בשמים. אשתו הכינה לו תכריכים והוא נפטר. החכמים קיימו את שני ההלויות של שני החכמים שנפטרו באותו יום יחד, והחכמים ראו כי ההדסים של הדס, שאותם נהוג היה להניח על מיטתם של הנפטרים, פורחים ממיטה למיטה, והסיקו שהחכמים עשו שלום בשמים.
מאמרותיו
- אמר רבה בר בר חנה אמר רבי שמואל בר מרתא אמר רב משום רבי יוסי איש הוצל: ”מניין שאין שואלין בכלדיים שנאמר[7] תמים תהיה עם ה' אלקיך. ומניין היודע בחבירו שהוא גדול ממנו אפילו בדבר אחד שחייב לנהוג בו כבוד שנאמר[8] כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָא בֵּהּ [וּמַלְכָּא עֲשִׁית לַהֲקָמוּתֵהּ עַל כָּל מַלְכוּתָא] והיושבת על דם טהור אסורה לשמש עד כמה אמר רב עונה”[9].
לקריאה נוספת
- לתולדות התנא איסי בן יהודה, סיני לד' עמודים רלא - רמ. שכה - שלד
קישורים חיצוניים
- רבי אהרן הימן, "איסי בן יהודה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- משה יהודה בלוי (עורך), "איש הוצל 68", ערכי תנאים ואמוראים, ברוקלין תשנ"ד, עמודים ת"נ-תנ"ג, באתר היברובוקס
- "איסי בן יהודה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 293, באתר HebrewBooks
- "איסי בן עקיבא (או עקביה)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמודים 293–294, באתר HebrewBooks
- איסי בן יהודה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ תהלים קיט, צז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף י"ח עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל"ו עמוד ב'.
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ב', משנה י'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ג עמוד ב'.
- ^ תוספות בנדה לו ב
- ^ דברים יח, יג.
- ^ דניאל ו, ד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ג עמוד ב' .
