אלישע בן אבויה
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות רבנית
פרמטרים [ שנות הפעילות, בית מדרש ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| רבותיו | רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, נחום איש גמזו, רבן יוחנן בן זכאי |
|---|---|
| תלמידיו | רבי מאיר |
| בני דורו | רבי עקיבא, רבן גמליאל, רביישמעאל, רביאלעזר בן עזריה, רבי טרפון |
אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה היה אחד מהתנאים ש"שנה ופירש". בר הפלוגתא של רבי עקיבא. בן אבויה חי אחרי חורבן בית שני ובשלב מאוחר יותר של חייו הפך לאפיקורס, כפר בתורה כולה והתחבר לרומאים. בשל כך, הוא נזכר בתלמוד בכינוי "אחר". על מקור הכינוי מסופר במסכת חגיגה (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו עמוד א'): מיד כשחדל לקיים מצוות, הלך לעבור עבירה. אמרה לו: וכי אינך אלישע בן אבויה? עקר צנון מערוגתו בשבת ונתן לה (ובכך הוכיח לה שאינו מקיים מצוות). אמרה: אחר הוא.
אמרות רבות של אלישע בן אבויה, לפני התפקרותו, פזורות ברחבי התלמוד, במסכת אבות[1] ובאבות דרבי נתן.
כפירתו בדת
אלישע בן אבויה נחשב לפני כפירתו בדת לאחד מגדולי התנאים:
אָמְרוּ עָלָיו עַל אֱלִישָׁע בֵּן אֲבוּיָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה הָעָזַרָה נִנְעֵלֶת עַל אִישׁ חָכַם וְגִבּוֹר בַּתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר וְדוֹרֵשׁ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית אוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל טְבֶרְיָא, הָיוּ כָּל הַחֲבֵרִים עוֹמְדִים וּמַאֲזִינִים לִדְבָרָיו, וְאַחַר כָּךְ בָּאִים כֻּלָּם וְנוֹשְׁקִין אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אִם בטְבֶרְיָא כָּךְ, קַל וָחֹמֶר בִּשְׁאָר מְדִינוֹת וּבִשְׁאָר עֲיָרוֹת.
בשלב מסוים של חייו כפר אלישע בן אבויה בתורה ומאז ואילך הוא נקרא "אחר" בתלמוד, ואמרותיו ופרשנויותיו משויכות לשם זה. בתלמודים מובאות סברות רבות לגבי מניעיו של אלישע לכפור בדתו:
- בתלמוד הבבלי, (מסכת חגיגה, דף י"ד עמוד ב') מובא שהיה אחד מהארבעה שנכנסו לפרדס, כלומר התעסקו בחכמות מיסטיות נשגבות, משראה בישיבה של מעלה את המלאך מטטרון יושב (בעוד כל המלאכים חייבים לעמוד) שיער בנפשו שמא קיימות שתי רשויות, כלומר א-ל טוב וא-ל רע, וכתוצאה מכך "קיצץ בנטיעות" וחדל לקיים מצוות.
- בסוגיא המקבילה בתלמוד הירושלמי (מסכת חגיגה, פרק ב', הלכה א') מצוטט אלישע עצמו כמספר על אביו שהקדישו לתורה ביום מילתו, מפני שהאמין בכוחו המיסטי של לימוד התורה. ומסכמת הגמרא: "לפי שלא הייתה כוונתו לשם שמים, לפיכך לא נתקיימו בו".
- לפי סיפור המופיע בשני התלמודים, (תלמוד בבלי מסכת קידושין, דף ל"ט עמוד ב') הסיבה להפיכתו לכופר הייתה שראה אב אומר לבנו לטפס על עץ לצורך מצוות שילוח הקן. הבן קיים את דברי אביו, נפל מן העץ ומת. מכיוון שעל שתי מצוות אלו (מצוות שילוח הקן ומצוות כיבוד אב) נאמר בפרוש בתורה ששכרן אריכות ימים הגיב אלישע למראה עיניו בכפירה (הגמרא מוסיפה שבאמת יש לפרש שהכוונה לאריכות ימים לעולם הבא).
- באותו מקום מסופר גם שכאשר אלישע ראה את לשונו של רבי חוצפית המתורגמן, אחד מעשרת הרוגי מלכות, מוטלת באשפה, אמר: "פה שהפיק מרגליות - ילחך עפר?". על פי סיפור זה יש הטוענים כי שורש כפירתו נבע מכשלונו של מרד בר כוכבא ותוצאותיו הקטסטרופליות לעם ישראל.
למרות הסיפורים השונים, ניתן להעלות מסר מרכזי העולה מסיפורי התלמוד באשר לכפירתו - מפגש עם מציאות הרוע בעולם. אלישע בן אבויה לא יכול לקבל כי הרוע המתקיים בעולם נובע אף הוא מהא-ל, שאמור להיות טוב וישר, ולכן הגיע לאמונה ב"שתי רשויות" (ככל הנראה מדובר בסוג של גנוסיס). עם זאת חז"ל תלו את מצבו גם בעיסוק בחכמה יוונית ובספרי מינים (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ו עמוד ב'), ואף בכך שאמו עברה סמוך לבתי עבודה זרה בעת שהייתה מעוברת, והריחה מתקרובת העבודה זרה.
סיפורים נוספים שהופיעו בתלמוד מתארים את מעשיו של אלישע בעקבות כפירתו. בתלמוד הירושלמי מסופר כי לא רק שכפר בהשגחה ודגל בדטרמיניזם, אלא גם שיתף פעולה עם הרומאים וביקש להתגרות ביהודים כשרכב על סוסו בשבת בשכונתם. למרות זאת, צעד לצדו תלמידו, רבי מאיר, עד שאמר לו אלישע: לפי מספר צעדי סוסי, אני מבין שעד כאן מותר לך ללכת עמדי, מכאן ואילך תחום שבת. רבי מאיר אמר לו: כה רבה חכמתך ואין אתה חוזר בך? השיב לו אלישע כי שמע מאחורי הפרגוד שלכולם פתוחה דלת התשובה "חוץ מאחר" (או בלשון המקורית "שובו בנים שובבים חוץ מאחר"). עוד מסופר עליו שהיה מסית ילדים קטנים מלעסוק בתורה, והיה מלשין על יהודים שהפרו את גזרות הרומאים.
התבטאות נוספת בקשר לרבי מאיר, אמרה "רבי מאיר רימון מצא. תוכו (הידע הנרחב של אלישע בן אבויה בתורה) אכל, וקליפתו (כפירתו) זרק."
סופו וחזרתו בתשובה
כאשר גסס אלישע ממחלה בא אליו רבי מאיר וביקש ממנו שיחזור בתשובה. אלישע אמר לו: "ועד כאן מקבלים"? (האם יקבלו תשובה של חוטא כמוני?) אמר לו רבי מאיר: "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד-דַּכָּא" – עד דכדוכה של הנפש. אלישע התחיל לבכות עד שמת. לאחר מכן שמח רבי מאיר ואמר: "דומה, שמתוך תשובה נסתלק רבי". (תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו' עמוד א'- תוספות "שובו בנים שובבים", ד"ה: "ולבסוף חלה..")
על פי המסופר במסכת חגיגה, דף ט"ו עמוד ב' שבתלמוד הבבלי, כשמת אלישע בין אבויה בשמיים אמרו כי לא ניתן להכניסו לעולם הבא, מפני שחטא ולא כפר בלבו בלבד, עם זאת גם לדון אותו ולהכניסו לגיהנום אי אפשר, בשל התורה שלמד. משום כך אמר תלמידו רבי מאיר: "מתי אמות ואעלה עשן מקברו" של אלישע, מפני שעדיף שיישפט וייענש זמן מסוים בגיהנום ואחר כך יעבור לעולם הבא. לפי הגמרא, אמנם לאחר מותו עלה עשן מקברו של אלישע, אך רבי יוחנן טען שאין זה מספיק מפני ש"אחד היה ביננו, ואין אנו יכולים להצילו?!". הוא הבטיח שיעלהו לעולם הבא, ואמנם כאשר מת רבי יוחנן, הסתלק העשן ונודע כי "אחר" נכנס לגן עדן.
לפי המסורת, אלישע בן אבויה קבור במתחם בו קבור נבי שועייב (יתרו חותן משה)[2] בו חוגגים הדרוזים את חג נבי שועייב.
נכדו (בן בתו) היה התנא רבי יעקב.[3]
לקריאה נוספת
- בנימין לאו, "אלישע בן אבויה", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 203-186.
קישורים חיצוניים
- הרב אהרן הימן, "אלישע בן אבויה (אחר)", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 157-155, באתר היברובוקס
- הרב אהרן הימן, "אחרים", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמוד 138, באתר היברובוקס
- יונתן רוזנצוויג, קווים לדמותו של אלישע בן אבויה, באתר "דעת"
- יהודה איזנברג, אלישע בן אבויה, תלמיד חכם שסרח, באתר "דעת"
- משה ליב ליליינבלום, משנת אלישע בן אבויה, פרויקט בן-יהודה
- ניסן רובין, "אל תבט במעשיו, תבט בתורתו", באתר הארץ - ביקורת על ספרה של נורית בארי 'יצא לתרבות רעה: אלישע בן אבויה - "אחר"'
- אברהם וולפיש, החיפוש אחר אלישע בן אבויה הספרותי וההיסטורי, קתרסיס 11, תשס"ט, עמ' 57-23
- חטאו של אלישע - קריאה צמודה בדמותו התלמודית של אלישע בן אבויה ותלמידו רבי מאיר
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה כ'
- ^ כפר חיטין, באתר "אהלי צדיקים"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ט עמוד ב'
