אלמטי
 | |
| אלמטי המודרנית | |
| מדינה |
 קזחסטן |
|---|---|
| תאריך ייסוד | המאה ה-9 לפנה"ס |
| שטח | 324.80 קמ"ר |
| גובה | 500 - 1700 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,421,868 (2010) |
| ‑ צפיפות | 3,776 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 43°16′39″N 76°53′45″E / 43.2775°N 76.8958333333333°E |
| אזור זמן | UTC +6 |
| http://www.almaty.kz | |
אלמטי (לפי כתיב קזחי עכשווי: Алматы, "מקום התפוחים") או אלמה-אטה (לפי כתיב רוסי מקובל: Алма-Ата "אבי התפוחים" בקזחית) היא העיר הגדולה בקזחסטן ובעבר, הייתה עיר הבירה של המדינה. אוכלוסיית העיר מונה כ-1.3 מיליון איש.
שם העיר
העיר נוסדה על ידי הרוסים בשנת 1854 כבסיס צבאי בשם ורנויה (Верное, "(מקום) נאמן"); בשנת 1867 נקראה העיר בשם אלמטינסק (Алматинск), וגם ורני (Верный, "נאמן"); מ-1921 אלמטי בקזחית ואלמה-אטה ברוסית; ב-1993 הממשלה הקזחית התחילה לשנות את השמות הרשמיים של כל הערים לפי כתיב קזחי, ועתה השם הרשמי הוא אלמטי.
מקור השם אלמטי הוא, לפי תאוריות שונות, מהמילה "תפוח" (алма) בקזחית (כמו גם בשפות טורקיות אחרות וכן בהונגרית ומונגולית), ומשמעותו "מלא בתפוחים". האזור אכן נודע בעצי תפוח-בר והמין Malus sieversii, שיש הטוענים להיותו מקור התפוח המבוית, גדל באזור. העיר מוזכרת לראשונה בתור "Almatu" במאה ה-13.[1]
היסטוריה
בעיר התקיימו יישובים שונים החל מהתקופות הקדומות מהמאה ה-10 לפני ספירת הנוצרים. החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, החלו להתיישב באזור שבטים מאזור רכס טיין שאן, עדות לכך ניתן למצוא בתילי קבורה ומבנים שונים.
בימי הביניים שימשה כנקודה חשובה בדרך המשי, ובמאה ה-14 העיר הטביעה לראשונה מטבעות משלה. בכיבוש המונגולי כמעט נחרבה. ב-1854 הצבא הרוסי הגיע לאזור והחליט לבנות בסיס כדי לחזק את השטח. ב-28 במאי 1887 בעיר התרחשה רעידת אדמה, 322 איש נהרגו ו-1798 בתים ניזוקו. מאז הבתים נבנו מעץ והוקם מכון מיוחד לבדיקת תזוזות סיסמיות.
העיר שימשה כבירתה של קזחסטן, מ-1927 כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית הקזחית, והחל מ-1936 כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקזחית בתוך ברית המועצות, וכמדינה עצמאית בין השנים 1991 -1997, אז נבחרה אסטנה לשמש כבירת המדינה. אך העיר עדיין החשובה שבערי המדינה מבחינת תרבות ומסחר. העיר משמשת כמרכז הפיננסי של המדינה. בשנת 2011 נחנך בה מערכת הרכבת התחתית.
יהודי העיר
במאה התשע - עשרה בתקופת הצאר הרוסי באלמטי שהייתה מחוץ לתחום המושב לא התאפשר ליהודים להתגורר רשמית, אלא רק לחיילים יהודים לאחר סיום השרות הצבאי. עד 1897 התקיימה בעיר קהילה של 300 איש.
בתקופת סטלין העיר שימשה כמקום גלותם של נציגי סיעות לא קומוניסטיות, או מתנגדיו מהמפלגה הקומוניסטית, כדוגמת לב טרוצקי. בזמן מלחמת העולם השנייה העיר שימשה מקלט לרבים מיהודי אירופה. אביו של הרבי מליובאוויטש, רבי לוי יצחק שניאורסון שהה בעיר בימיו האחרונים ונפטר בה בשנת 1944, על קברו הוקם מאוחר יותר אוהל. לעיר הגיעו גם אמנים ואנשי תרבות יהודיים מרוסיה, שפיתחו מאד את התיאטרון[דרוש מקור]. בשנת 1979 מנתה הקהילה 8,592 איש ובשנת 1989 מנתה הקהילה 7,636 איש[דרוש מקור]. בעיר קיימת קהילת חב"ד, המספקת ליהודי העיר צרכים דתיים כמו בשר כשר, מקוה טהרה, קבורה יהודית ושירותי דת נוספים. משנת 1994 מכהן הרב ישעיה אלעזר הכהן כראש הקהילה וכרבה הראשי של מדינת קזחסטן[דרוש מקור], כמו כן נפתחו מוסדות יהודיים מחדש: בית ספר חד-שבועי וגן ילדים.
ערים תאומות
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים