אמנון רובינשטיין
| לידה |
5 בספטמבר 1931 (גיל: 92) תל אביב, המנדט הבריטי | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||
| השכלה | בית הספר לכלכלה בלונדון, האוניברסיטה העברית בירושלים | ||||||
| עיסוק | משפטן, פובליציסט, סופר, פוליטיקאי, אקדמאי | ||||||
| מפלגה | התנועה הדמוקרטית לשינוי, מפלגת שינוי, מרצ | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
אמנון רובינשטיין (נולד ב-5 בספטמבר 1931 בתל אביב) הוא משפטן, פובליציסט וסופר ישראלי. בעבר פוליטיקאי, שר החינוך בממשלת יצחק רבין השנייה ובממשלת שמעון פרס. חתן פרס ישראל למשפטים לשנת תשס"ו (2006) וחתן פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010. היה פרופסור למשפטים ודיקן באוניברסיטת תל אביב וכיום (2015) בבית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.
ביוגרפיה
רובינשטיין נולד בתל אביב לאהרן, קבלן בניין, ורחל, שעלו מפולין לארץ ישראל בתחילת שנות ה-20. משפחתו התנגדה לתנועת העבודה ובצעירותו היה תומך האצ"ל[1]. רובינשטיין היה פעיל ציבור מגיל צעיר, ובתחילת שנות ה-50 היה חבר בשורת המתנדבים, ארגון ציבורי ששם לו למטרה להילחם בשחיתות ולסייע לעולים חדשים. רובינשטיין למד בתיכון למסחר גאולה שבתל אביב, ולאחר מכן בבית ספר תיכון בבולטימור שבארצות הברית. בצה"ל שירת כקצין בחיל התותחנים[2]. לאחר מכן עבר הסבה ושירת במערך הנ"מ, והוסיף לשרת במערך גם בשירות מילואים.
לאחר סיום שירותו הצבאי פנה רובינשטיין ללימודי משפטים, כלכלה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים[3] את התמחותו בעריכת דין עשה בפרקליטות המדינה[4] וכן אצל עורך הדין חיים צדוק (לימים שר המשפטים). הוסמך לעורך דין בשנת 1961[4]. את תואר הדוקטור למשפטים קיבל מבית הספר לכלכלה בלונדון (LSE) ב-1960[5]. עבודת הדוקטורט שלו, בנושא "Void and voidable actions in administrative law", פורסמה כספר בהוצאת אוקספורד.
קריירה פוליטית
רובינשטיין החל בפעילות ציבורית לאחר מלחמת יום הכיפורים כשהקים במרץ 1974 את תנועת שינוי כחלק מתנועות המחאה שקמו בתקופה זו[6][7]. מאוחר יותר חבר עם יגאל ידין והקים את מפלגת ד"ש - התנועה הדמוקרטית לשינוי. עיקר מצעה של המפלגה התמקד בשינוי שיטת הבחירות ותמיכה בהנהגת בחירות אזוריות, מלחמה בשחיתות וחלוקה שווה בנטל, כינון חוקה והפרדת דת ומדינה. מפלגת ד"ש זכתה ב־15 מנדטים בבחירות 1977, אולם תקוותה כי תהיה לשון מאזניים נכזבה ומנחם בגין הצליח להרכיב ממשלה בלעדי ד"ש. לאחר מספר חודשים הסכימה ד"ש להצטרף לממשלת בגין אך רובינשטיין סירב להיכנס לממשלה, מפני שלדעתו חלק גדול ממצעה של ד"ש לא בא לידי ביטוי בהסכם הקואליציוני. ב-14 בספטמבר 1978 התפצלה ד"ש, ורובינשטיין עמד בראש החלק שנקרא "התנועה לשינוי ויוזמה" שלאחר פיצול נוסף קיבל את השם "שינוי – מפלגת מרכז". סיעת שינוי נבחרה לכנסות ה־10, ה־11 וה־12. בשנת 1992 אוחדה מפלגת שינוי עם מפלגת רצ ומפלגת מפ"ם והוקמה מפלגת מרצ כרשימה משותפת של מפלגות השלום והרפורמה החברתית-כלכלית.
רובינשטיין תרם משמעותית לקידום פרויקט חוקה לישראל[8]. בעת כהונת הכנסת השתים עשרה יזם רובינשטיין את הצעת חוק יסוד זכויות האדם והציע את פיצולו לארבע הצעות חוק נפרדות, בהן חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. פיצול זה הביא לפריצת דרך, ושתי הצעות החוק נתקבלו על ידי הכנסת והפכו לחוקי־יסוד.
רובינשטיין נבחר לכנסת לראשונה בשנת 1977 וכיהן 7 פעמים ברציפות, 25 שנה. במסגרת כהונתו כחבר הכנסת, שימש כיושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט (בכנסת ה-15), יושב ראש ועדת הכלכלה (בכנסת ה-14), יושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה (בכנסת ה-15) וכן כיהן כחבר הוועדה לבחירת שופטים.
בשנת 1999, במה שנחשב לאחד מהאירועים המביכים בתולדות הכנסת, עמדו חברי-הכנסת דקת דומייה לזכרו של רובינשטיין בעודו חי ונושם. אברהם בורג, יו"ר הכנסת, נשא הספד ואף נשא את תפילת קל מלא רחמים לזכרו, וזאת בעקבות הודעת כזב שקיבל בורג מזלמן שושי.
רובינשטיין משמש כפטרון של האינטרנציונל הליברלי, ובעבר אף שימש כסגן-נשיא הארגון.
בממשלה
עם הקמת ממשלת האחדות בראשות שמעון פרס בשנת 1984 מונה רובינשטיין לשר התקשורת, תפקיד בו כיהן עד לשנת 1987, בממשלה ה-21 וה-22[9]. במסגרת תפקידו הנהיג מספר רפורמות, בהן הקמת הטלוויזיה המסחרית והטלוויזיה בכבלים, הקמת הרדיו האזורי והפיכת "בזק" לחברה מסחרית[10]. לאחר הקמתה של ממשלת רבין, בבחירות של 1992, מונה לשר המדע והטכנולוגיה ולשר האנרגיה והתשתיות. במסגרת תפקידו יזם רובינשטיין את חוק משק החשמל, התשנ"ו 1996[11] המורה על הקמתה של הרשות לשירותים ציבוריים–חשמל, ופעל לביטול מונופול חברות הדלק באמצעות הכנסת תחרות בייבוא הדלק.
בשנת 1994, לאחר ששולמית אלוני, מנהיגת מרצ, הוכרחה להתפטר ממשרד החינוך לאחר שהכעיסה את הדתיים בגלל התבטאויותיה על מוצא האדם, התמנה רובינשטיין לתפקיד שר החינוך התרבות והספורט. בתפקיד זה כיהן עד לשנת 1996. כשר חינוך זכה לפופולריות בזכות הליברליות שלו, במיוחד כלפי נבחני הבגרות, וכן דעותיו על הבחינה הפסיכומטרית, בהצהרתו שלו היה המבחן מתקיים בימיו, לא היה מגיע ללימודי משפטים.
כשר חינוך, יזם רובינשטיין, שתי רפורמות[12] האחת עסקה במתכונת בחינות הבגרות. משרד החינוך בראשותו הגדיל את שעור התלמידים הניגשים העוברים את בחינות הבגרות בהצלחה. הדבר נעשה בין היתר על ידי שיטת ההגרלות בה הוגלו מספר מקצועות חובה בהן לא היה צורך בבחינה חיצונית. כך, בין שנת הלימודים תשנ"ד (1994) לשנת הלימודים תשנ"ו (1996) עלה שיעור הזכאות לבגרות ביותר מ-5% לשיעור של כ-45% מהמחזור הזכאים לבגרות[13].
הרפורמה השנייה שיזם רובינשטיין היא הקמת המכללות האקדמיות הן המתוקצבות, כדוגמת המכללה האקדמית תל אביב יפו והלא מתוקצבות כמו המרכז הבינתחומי הרצליה[14]. רפורמה זו הנגישה את ההשכלה גבוהה לאוכלוסיות מוחלשות. בשנת 2016, דיווחה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על 89,944[15] סטודנטים בעלי תואר ראשון ממכללות אקדמיות. מדיווחי המל"ג[16](המועצה להשכלה גבוהה), 97,580 סטודנטים לומדים כיום במכללות אקדמיות - 66% מכלל הסטודנטים בישראל.
לאחר פרישתו מהפוליטיקה, בנוסף לביקורתו את הימין הישראלי, הפך למבקר חריף של השמאל הישראלי שלטענתו עבר תהליך של הקצנה שנובע מרצונו לרצות את הפלסטינים. בעקבות חתימת הסכם ז'נבה על ידי מנהיג מרצ יוסי ביילין רובינשטיין פרש ממרצ מכיוון שהתנגד לפשרה בעניין זכות השיבה שנכללה בהסכם[17].
במחלוקת שפרצה בקהילה המשפטית בישראל בשנת 2007, סביב תוכניותיו של שר המשפטים, דניאל פרידמן, לשינויים במערכת המשפט, התייצב רובינשטיין לצדו של פרידמן במספר נושאים, ונמנה עם יוזמיה של עצומת תמיכה בו. הוא נימק את צעדו זה: "המטרה שלי הייתה לְהָזֵם את הרושם שהפרופסורים באוניברסיטאות יצרו, כאילו האקדמיה כולה מתנגדת ליוזמות של פרידמן. צריך לבחון כל דבר לגופו של עניין ולא בהתקפות אישיות"[18].
קריירה אקדמית
בשנת 1963 מונה רובינשטיין לדיקן הראשון של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב[19][20], תפקיד בו כיהן עד לשנת 1970. מחקריו התמקדו במשפט החוקתי של מדינת ישראל - בצביונה של מדינת ישראל, ציונות, מעמדו של חוק השבות וזכויות האזרח של ערביי ישראל. בשנת 2006 זכה בפרס ישראל לחקר המשפט. חבר השופטים קבע כי רובינשטיין הוא -
אבי המשפט החוקתי של ישראל. בכתיבתו המחקרית המעמיקה ובפעילותו הציבורית המגוונת הוא מקדם ערכי דמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם. בחיי המשפט והציבוריות בישראל מעטים הם האנשים היכולים להשתוות בתרומתם למדינת ישראל כפרופ' אמנון רובינשטיין, כאיש ציבור, כחבר ברשויות המחוקקת והמבצעת, כחוקר וכמשפטן מבריק.
לאחר שסיים את כהונתו בכנסת, בשנת 2002, כיהן רובינשטיין כדיקן בית הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה (2002–2004) ואף מונה לתקופה קצרה לנשיא המרכז הבינתחומי הרצליה[21].
רובינשטיין שימש כפרופ' אורח במוסדות אקדמיים מחוץ לישראל, ביניהם אוניברסיטת סטנפורד ואוניברסיטת קולומביה[22].
פובליציסטיקה וספרות
לרובינשטיין קריירה תקשורתית כפובליציסט. בשנות ה-60 כתב מאמרים בעיתונות נגד מה שהוא כינה כפייה דתית וכניעה לדתיים[23] ונודע כפובליציסט ומרואיין פופולרי[24]. בין השנים 1969 ל-1972 הגיש תוכנית ויכוחים בטלוויזיה החינוכית בשם "בומרנג"[25]. משנת 1964 ועד לשנת 2004 היה חבר במערכת "הארץ" וכותב קבוע בעיתון, שם עסק בשיטתיות בנושאי דת ומדינה ובמאבק באנטישמיות, בייחוד באנטישמיות שהוא מייחס לשמאל הפוליטי באירופה[26]. כמו כן כתב בקביעות במוסף לשבת של עיתון מעריב ובעיתונים שונים בעולם ובהם ה-New York Times.
בתחילת 2005 יצא לאור רומן ביכורים פרי עטו של רובינשטיין, "השמיכה", המתאר סיפורי חיים נפרדים ומחוברים של דמויות ישראליות מימי טרום הקמת המדינה ועד ימינו אנו. דרך עלילות מורכבות בחייהן נפרשת יריעה רחבה העוסקת בנושאים הנוגעים למהותה של החברה הישראלית. בתחילת 2006 יצא לאור רומן נוסף פרי עטו, "כביש מספר חמש". בשנת 2007 יצא לאור רומן שלישי, "הים שמעלינו", ולאחריו שני רומנים נוספים - "כניסה נפרדת" (2009), "אהבות אסורות" (2010) ו"השמש השחורה" (2013)[27]. בשנים האחרונות הנחה רובינשטיין תוכנית רדיו בתחנת קול המוסיקה – "שחרית מוזיקלית לנהגי משאיות ואוטובוסים" (2014-2015)[28].
רובינשטיין מתגורר בתל אביב. הוא נשוי לעורכת הדין רוני רובינשטיין, נכדתו של יעקב שלוש, ממייסדי תל אביב. הם הורים לשניים וסבים לנכדים.
פרסים
רובינשטיין הוא חתן פרס ישראל לחקר המשפט (2006)[22]. בשנת 2003 קיבל את תואר אביר איכות השלטון (בקטגוריית מפעל חיים) מטעם התנועה לאיכות השלטון[29]. הוא זכה בפרסים רבים ובהם פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט (2010)[3] ופרסים ואותות נוספים, כגון פרס גורני למשפט ציבורי לשנת 2016, על תרומה למשפט הציבורי; אות אייסף על תרומה חברתית, בשנת תשע"ג, ופרס עיריית רמת גן לספרות (2015).
מבין ספריו של אמנון רובינשטיין
ספרי עיון:
- 1965: Jurisdiction and Illegality (הוצאת אוקספורד) (באנגלית)
- 1969: המשפט החוקתי של מדינת ישראל, הוצאת שוקן (מהדורה שישית יצאה ב-2005 עם ד"ר ברק מדינה).
- 1975: אכיפת המוסר בחברה מתירנית, הוצאת שוקן.
- 1997: מהרצל עד רבין והלאה, הוצאת שוקן.
- 1998: ניסיון פוליטי מסוים, הוצאת ידיעות אחרונות.
- 1982: מהרצל ועד גוש אמונים ובחזרה, הוצאת שוקן.
- 1984: The Zionist Dream Revisited, הוצאת ספריי שוקן, ניו יורק, וקלמן לוי פריז (באנגלית) (יצא לאור גם בצרפתית).
- 2000: from Herzl to Rabin: The Changing Image of Zionism, הוצאת הולמס ומאיר ניו יורק (באנגלית) (יצא לאור גם ברוסית).
- 2001: Geschichte des Zionismus: Von Theodor Herzl bis Heute
- 2001: דעת יחיד, הוצאת שוקן.
- 2003: ישראל ומשפחת העמים (יחד עם אלכסנדר יעקובסון), הוצאת שוקן.
- 2009: Israel and the family of nations - (עם אלכסנדר יעקבסון), הוצאת ראוטלידג', לונדון. (באנגלית) (יצא לאור גם בצרפתית).
- 2012: באין ממשלה - איך לתקן את קלקולי המשטר (עם אדם וולפסון), הוצאת זמורה ביתן.
- 2014: סדקים באקדמיה: חופש אקדמי, עצמאות האוניברסיטה, מעמד הסטודנט והזכות להשכלה גבוהה (עם יצחק פשה), הוצאת נבו והוצאת דביר.
- 2017: שבטי מדינת ישראל: ביחד ולחוד - ליברליזם ורב-תרבותיות בישראל, הוצאת דביר[30].
- 2019: סיפורם של היהודים החילונים, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר[31]
רומנים:
- השמיכה, הוצאת שוקן.
- כביש מספר חמש, הוצאת שוקן.
- הים שמעלינו, הוצאת שוקן.
- כניסה נפרדת (סיפורים קצרים) הוצאת זמורה ביתן, 2009.
- אהבות אסורות, הוצאת זמורה ביתן, 2010.
- השמש השחורה, הוצאת זמורה ביתן, 2013.
לקריאה נוספת
- "חותם אישי,עם פרופ' אמנון רובינשטיין", דן מרגלית.
- יעקב דימנט, לא היה זה חלום, תל אביב: הוצאת ירון גולן, תשס"ו-2006, עמ' 203.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: אמנון רובינשטיין |
אתר האינטרנט הרשמי של אמנון רובינשטיין- האתר של פרופ' אמנון רובינשטיין במרכז הבינתחומי הרצליה
אמנון רובינשטיין, באתר הכנסת - אמנון רובינשטיין, באתר כנסת פתוחה
- אמנון רובינשטיין, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- קורות חיים, באתר פרס ישראל
- מתינות היא עניין יחסי, דבר, 2 בינואר 1970; המשך
- דליה קרפל, עצמאי בשטח, באתר הארץ, 18 ביולי 2001
- שבתאי קור, משפט ימי, באתר nrg, 4 ביולי 2007
- עלית קרפ, 3 ספרים בקצרה: סוכה מול הים, כניסה נפרדת, צרות ומזל רע, באתר הארץ, 6 ביולי 2009
- מיכאל טוכפלד, מתקפת המשובטים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 27 ביולי 2010
- נילי כהן, מתחת למסכת החייל הבריטי, באתר הארץ, 17 בפברואר 2011
- עלית קרפ, על הספר "אהבות אסורות", באתר הארץ, 26 בינואר 2011
- דיאנה בחור ניר, פרופ' אמנון רובינשטיין: "אכזבתי את אבא כשלא רציתי להמשיך בעסקי הבנייה", כלכליסט, 24 במרץ 2011
- משה בר-ניב, מישאל חשין, דניאל פרידמן, שיחה אישית עם פרופ' אמנון רובינשטיין, משפט ועסקים י"ד, ספטמבר 2012, עמ' 31–76
- עופר ברנדס משפטן אוהב אדם: אמנון רובינשטיין מגדיר מחדש את מטרות החינוך משפט ועסקים יד, ספטמבר 2012
- זיוה שמיר, נזיר אחיו – על אמנון רובינשטיין הסופר, משפט ועסקים י"ד, 2012, עמ' 882-869
- אבישי מתיה, רובינשטיין: "הקמנו מפלצת שפוגעת באינטרסים של ישראל", באתר גלובס, 26 ביולי 2013
- מזל מועלם, הפרופ' רובינשטיין: החינוך הממלכתי-דתי הולך לכיוון לאומני, באתר אל-מוניטור, 26 ביוני 2014
- עמרי זרחוביץ', "היה פה קרטל של אוניברסיטאות שגרם נזק אדיר לחברה", באתר גלובס, 13 באוקטובר 2018
- נעמה לנסקי, "יש אכזבה עצומה מהתנהלות הפלשתינים, והבנה שגם אם ניסוג, המלחמה לא תיגמר", באתר ישראל היום, 18 באפריל 2019
מכּתביו:
- אמנון רובינשטיין בעיתון "גלובס"
- אמנון רובינשטיין, רוזה מרציפן, באתר ynet, 10 באפריל 2009
- נולדתי אשכנזי עיוור צבעים, באתר ישראל היום, 4 באפריל 2010
- חופש הביטוי האקדמי, 2010
- סיפורם של חוקי-היסוד, משפט ועסקים י"ד, 2012, עמ' 109-79
הערות שוליים
- ^ דיאנה בחור-ניר, פרופ' אמנון רובינשטיין: "אכזבתי את אבא כשלא רציתי להמשיך בעסקי הבנייה", באתר כלכליסט, 24 במרץ 2011
- ^
חותם אישי – אמנון רובינשטיין, סרטון בערוץ "כאן חינוכית", באתר יוטיוב (אורך: 25:02)
- ^ מוסמך למשפטים, חרות, 2 במאי 1957
- ^ 4.0 4.1 הערכה לפרקליטות המדינה בהסמכת 72 עורכי דין חדשים, דבר, 6 באוקטובר 1961
- ^ אמנון רובינשטיין, קורות חיים באתר פרס ישראל
- ^ כנס יסוד של תנועת "שינוי", דבר, 27 במרץ 1974
- ^ יוסי ביילין, מחאה על פרשת דרכים, דבר, 12 ביולי 1974
- ^ אמנון רובינשטיין, סיפורם של חוקי־היסוד, משפט ועסקים י"ד, ספטמבר 2012
- ^ כל השרים במשרד התקשורת, באתר הכנסת
- ^ משה בר-ניב, מישאל חשין, דניאל פרידמן, שיחה אישית עם פרופ' אמנון רובינשטיין, משפט ועסקים י"ד, ספטמבר 2012, עמ' 31–76
- ^ חוק משק החשמל, התשנ"ו–1996
- ^ עופר ברנדס, משפטן אוהב אדם: אמנון רובינשטיין מגדיר מחדש את מטרות החינוך, משפט ועסקים י"ד, ספטמבר 2012, עמ' 761–766
- ^ דפנה סחייק, בחינות הבגרות – סקירת השינויים שחלו בבחינות הבגרות במהלך השנים ודיון במטרותיהן, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 1 בינואר 2003
- ^ המהלכים הראשונים להקמת המכללות המתוקצבות (על ידי המדינה) תוכננו ובוצעו על ידי פרופסור אמנון פזי יו"ר ות"ת וצוות ות"ת. תוכניתו המפורטת של פזי לפיתוח המכללות הוגשה לות"ת בשנת 1993 ואושרה על ידי המועצה להשכלה גבוהה. התוכנית אומצה אחר כך על ידי הממשלה ונוצלה בעזרת חוק להרחבתה למכללות פרטיות: החלטת ממשלה מס. 3964 מיום 28.9.1994.
- ^ נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ לקט נתונים לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית תשע"ו – 2015/16, המועצה להשכלה גבוהה.
- ^ ארי שביט, מה קרה לי? מה קרה לכם!, באתר הארץ, 14 בפברואר 2007
- ^ יובל יועז, עצומת הפרופסורים נגד פרידמן פורסמה; משפטנים אחרים פירסמו עצומת תמיכה בו, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2007
- ^ יעקב בן אמיר, חברי המלומד אתה מיותר, דבר, 20 בדצמבר 1969
- ^ קציני משטרה סיימו קורס לבכירים, דבר, 26 ביולי 1974.
- ^ פרופ' אוריאל רייכמן, "ברכות לאמנון רובינשטיין", משפט ואדם – משפט ועסקים י"ד, ספטמבר 2012, 25-29.
- ^ 22.0 22.1 אתר פרס ישראל
- ^ האדמו"ר קולק כראש עיריית ירושלים, דבר, 17 בנובמבר 1965
שלמה גרודזנסקי, מטבחו של ד"ר רובינשטיין, דבר, 7 ביוני 1966; המשך - ^ יהושע ביצור, מרחוק תראה את הארץ, מעריב, 10 בפברואר 1967
- ^ צבי לביא, תוהו ובוהו, מעריב, 10 בדצמבר 1968
בומרנג שהכזיב, דבר, 4 בינואר 1973 - ^ אמנון רובינשטיין, האנטישמיות של השמאל הליברלי, האתר של רובינשטיין, במקור פורסם בהארץ, 30 באוקטובר 2003.
- ^ זיוה שמיר, "נזיר אחיו – על אמנון רובינשטיין הסופר", משפט ועסקים י"ד, (2012).
- ^ הצגת בוקר עם נתיב רובינזון, רשת ב', 21 במרץ 2012
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרים [ dead-url ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אתר התנועה לאיכות השלטון (ארכיון) - ^
שלמה אבינרי, "שבטי מדינת ישראל: ביחד ולחוד": אין סתירה בין רב-תרבותיות ובין מדינת לאום, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2017
- ^ שאול בן שושן, אינסטינקט של יהודי, באתר ישראל היום, 28 יוני 2019
- רשימת חברי הכנסת
- שרי החינוך בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי החדשנות, המדע והטכנולוגיה
- שרי התקשורת בממשלות ישראל
- שרי האנרגיה והתשתיות הלאומיות בממשלות ישראל
- חברי כנסת מטעם ד"ש
- חברי כנסת מטעם שינוי
- חברי כנסת מטעם מרצ
- זוכי פרס ישראל למשפטים
- חברי כנסת זוכי פרס ישראל
- חוקרי משפט ישראלים
- פובליציסטים ישראלים
- סופרים כותבי עברית
- סגל אוניברסיטת תל אביב: משפטים
- סגל המרכז הבינתחומי הרצליה: משפטים
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- סגל הארץ
- נשיאי מכללות בישראל
- זוכי פרס צלטנר
- משפחת שלוש
- חברי הכנסת התשיעית
- חברי הכנסת העשירית
- חברי הכנסת האחת עשרה
- חברי הכנסת השתים עשרה
- חברי הכנסת השלוש עשרה
- חברי הכנסת הארבע עשרה
- חברי הכנסת החמש עשרה
- זוכי פרס חשין
- מחברי ספרי עיון ישראלים
- יקירי תל אביב-יפו לשנת 2007
- בוגרי בית הספר לכלכלה של לונדון
- יושבי ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט
- יושבי ראש ועדת האתיקה
- יושבי ראש ועדת הכלכלה
- יושבי ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה
- ישראל: ראשי מפלגות
- ישראלים שנולדו ב-1931
- שרי ממשלת ישראל העשרים וחמש
- שרי ממשלת ישראל העשרים ושש