אנטיביוטיקה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־17:24, 11 בפברואר 2018 מאת עידו (שיחה | תרומות) (יבוא מוויקיפדיה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בדיקת רגישות לאנטיביוטיקה של Staphylococcus aureus באמצעות שיטת קירבי-באוור. אנטיביוטיקה מתפשטת מדיסקיות ומעכבת את הגידול של חיידקי S. aureus, התעכבות שבאה לידי ביטוי באזורים ללא גידול

אנטיביוטיקה היא קבוצת תרכובות אורגניות הגורמות למותם או להפסקת גדילתם של חיידקים.

רוב האנטיביוטיקות מיוצרות באופן טבעי על ידי פטריות, חיידקים ויצורים אחרים. בעבר התייחס המונח לחומרים טבעיים בלבד; כיום קיימות גם אנטיביוטיקות סינתטיות (מלאכותיות).

שימוש

היות שבדרך כלל אנטיביוטיקות אינן מזיקות לבעלי חיים ולאדם, נעשה בהן שימוש נרחב ביותר כתרופות. מרבית התרופות המיוצרות כיום (2017) בעולם הן אנטיביוטיות.

האנטיביוטיקה הידועה ביותר היא פניצילין; זוהי האנטיביוטיקה הראשונה שהתגלתה (בשנת 1928). מגלה הפניצילין, אלכסנדר פלמינג, זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על הישגו זה. התרופה האנטיביוטית הראשונה שנכנסה לשימוש מסחרי ורפואי היא הסולפה ב-1935. אחריה נעשה שימוש בפניצילין ב-1941 וסטרפטומיצין ב-1943.

המונח 'אנטיביוטיקה' נטבע על ידי הביוכימאי והמיקרוביולוג היהודי-אמריקאי זלמן אברהם וקסמן.

הצלחה

בזכות התרופות האנטיביוטיות לסוגיהן ירדה התמותה ממחלות חיידקיות ובהן: דלקת ריאות, שחפת ועגבת. ירדה התמותה הנובעת מזיהומים, הופחתה באופן דרסטי התחלואה במחלות כמו טטנוס ודיפתריה.

מיון סוגי האנטיביוטיקה

המיון העיקרי של האנטיביוטיקות הוא לפי השפעתן על החיידק:

  • תרופות בקטריוסטטיות גורמות להפסקת פעילותו המטבולית של החיידק (ומכאן - להפסקת גדילתו והתרבותו) אך לא למותו.
  • תרופות בקטריוצידיות או בקטריצידיות גורמות למות החיידק.
  • תרופות בקטריוליטיות גורמות למות החיידק ולהרס מוחלט של תא החיידק.

במעבדה ניתן להבדיל בקלות בין שלושת סוגי האנטיביוטיקה. לשם זיהוי תרופה בקטריוסטטית יש להרחיקה מהחיידקים; היות שתאיהם לא ניזוקו, הרחקת התרופה גורמת לחידוש הפעילות ולהתרבות. לשם הבדלה בין תרופה בקטריוצידית ובקטריוליטית יש לבצע, לאחר הרג החיידקים עם התרופה בתמיסה, בדיקת עכירות. נוכחות של תאי חיידקים (חיים או מתים) בתמיסה גורמת לה להיות עכורה; אם עכירות אכן קיימת, הרי שמדובר בתרופה בקטריוצידית. אם העכירות נעלמת לאחר הטיפול האנטיביוטי, הרי שמדובר בתרופה בקטריוליטית; התרופה מפרקת את תאי החיידקים ושברי התאים המרחפים בתמיסה אינם גורמים לעכירות. בעכירות ניתן להבחין בעין בלתי-מזוינת, אך לשם מדידה מדויקת של העכירות (לשם חישוב כמות החיידקים בתמיסה) מקובל להשתמש במכשירים אופטיים, כגון בדיקת ספקטרוסקופיה.

אופן פעולת האנטיביוטיקה

האנטיביוטיקות נחלקות לקבוצות לפי האופן בו הן מזיקות לחיידקים:

  • פגיעה בדופן או בממברנת התא. תרופות אלו הן בקטריוליטיות בדרך-כלל, שכן הרס הממברנה מביא לדליפת תוכן החיידק אל הסביבה ולהרס התא. התרופה יכולה לפגוע בחידוש ובבניית הממברנה, או שהיא יכולה פשוט להמיס את הממברנה הקיימת.
  • פגיעה בשכפול ה-DNA ובמחזור התא. אפקט בקטריוסטטי.
  • פגיעה בשעתוק ובתרגום ה-DNA, ומכאן - בייצור החלבונים בתא. אפקט בקטריוסטטי.

משפחות אנטיביוטיקה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קבוצות אנטיביוטיקה

החלוקה למשפחות אנטיביוטיקה היא לרוב ביוכימית; לכל התרופות המשתייכות למשפחה מסוימת הרכב כימי וכן דרך פעולה דומים:

  • תרופות בטא-לקטאם (β-lactam). השם מתייחס לטבעת במולקולה המכילה אטום חנקן והמהווה את האתר הפעיל בתרופה. הטבעת גורמת להרס דופן תא החיידק, והתרופות ממשפחה זו הן בקטריוליטיות.

דוגמאות לאנטיביוטיקות המכילות מקבוצת הבטא לקטאם:

  1. קבוצת הפניצילינים (שם כולל לשורה ארוכה של נגזרות).
  2. קבוצת הצפלוספורינים.
  3. קבוצת הקרבפנמים.

הטיפול האנטיביוטי

לצורך בחירת הטיפול האנטיביוטי האופטימלי יש לשאוף לבצע לחולה את שתי הבדיקות הבאות:

  • תרבית. דגימה אשר נלקחת מהאתר החשוד כמזוהם בחיידק בגוף החולה, ונשלחת למעבדה, לשם אבחון וזיהוי הזיהום החיידקי. את התרבית ניתן לקחת מכל מקום דלקתי בגוף: דם, שתן, צואה, עין, גרון ועוד. פרקטית- לא תמיד ניתן לבצע תרבית, לדוגמה - לא נבצע ניקור אבחנתי של עור התוף באופן שגרתי לכל ילד עם אבחנה של דלקת באוזן (פעולה לא נעימה הדורשת מיומנות). ניקור אבחנתי של עור התוף יבוצע באוכלוסיות חולים ספציפיות כדוגמת מדוכאי מערכת החיסון, ילודים, או ילדים עם דלקות אוזניים חוזרות וחשד להמצאות חיידקים עמידים.
  • בדיקת רגישות. בדיקה המבוצעת כדי לבדוק האם החיידק רגיש לאנטיביוטיקה ספציפית.

ככל תרופה יש לשמור על כללים בלקיחת אנטיביוטיקה על פי הנחיות הרופא, הרוקח או עלון התרופה.

הערך "[1]", באתר "ויקיתרופות"

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – עמידות לאנטיביוטיקה

בשנים הראשונות שלאחר התחלת השימוש באנטיביוטיקה התקבל הרושם שזו תרופת פלא שעתידה למגר את כל המחלות החיידקיות. אולם, עמידות חיידקים לאנטיביוטיקה נצפתה שנים מעטות לאחר התחלת השימוש המסחרי בה. הבעיה החריפה משום שעקב השימוש המתרחב באנטיביוטיקה בעשורים האחרונים פיתחו חיידקים עמידות מולדת (אינטרינסית) לאנטיביוטיקה באמצעות עיקרון הברירה טבעית לאחר חשיפה חוזרת לאנטיביוטיקה המכחידה חיידקים רגישים ומותירה את האוכלוסיות העמידות. בנוסף, נצפו מקרים של העברת תכונות עמידות בין חיידקים באמצעות פלסמידים.

העמידות הגוברת והולכת של זני חיידקים מסוימים לאנטיביוטיקה מהווה אתגר רפואי לא קטן כאשר מחד יש לשאוף לתת לחולה טיפול יעיל כנגד זיהום חיידקי ומאידך לתת את האנטיביוטיקה הבסיסית ביותר אשר לא תשמיד חיידקים אחרים וכדי להימנע מיצירת עמידות כנגד אנטיביוטיקות "מתקדמות". למרות בעיה זו שדורשת לכאורה פיתוח מוגבר של סוגי אנטיביוטיקה חדשים, עקב שיקולים פיננסים של החזר ההשקעה קטן יחסית על פיתוח אנטיביוטיקות חדשות אל מול העלות הגבוהה הדרושה למחקר, הפטנט קצר החיים והפרת הפטנט על ידי חברות שונות בעולם, השקעה בפיתוח סוגים חדשים של תרופות אנטיביוטיות הפכה ללא משתלמת, ולמעשה בעשורים האחרונים לא פותחה אף קבוצת אנטיביוטיקה חדשה.

העמידות לאנטיביוטיקה מנוצלת ביישומי ביוטכנולוגיה. במסגרת הנדסה גנטית של הגנום, נוצרת בעיה בהפרדת התאים בהם תהליך שינוי הגנום הצליח מהתאים בהם שינוי הגנום כשל. על מנת להפריד בין תאים אלו, משלבים יחד עם התכונה הרצויה בגנום גם תכונה המעניקה לתא עמידות כנגד אנטיביוטיקה מסוימת. לאחר תהליך החדרת החומר הגנטי, התרבית המהונדסת נשטפת בחומר אנטיביוטי ורק התאים בהם ההחדרה צלחה, יישארו חיים עקב העמידות לאנטיביוטיקה שהוחדרה להם.

ראו גם

וירוס

קישורים חיצוניים


הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0