אנציקלופדיה אוצר ישראל
אנציקלופדיה אוצר ישראל (בשמה המלא: אוצר ישראל, אנציקלופדיה לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו) היא אנציקלופדיה למדעי היהדות בשפה העברית הכוללת עשרה כרכים. היא יצאה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. ייחודה הוא בהיותה האנציקלופדיה הכללית (שאינה רק תלמודית) והעממית הראשונה בשפה העברית.
כתיבת האנציקלופדיה
האנציקלופדיה הוּצאה לאור על ידי רבי יהודה דוד אייזנשטיין (בעל האוצרות), בניו יורק בין השנים תרס"ז – תרע"ג.
שנים ספורות לפני הוצאתה לאור של אנציקלופדיה אוצר ישראל יצאה לאור בניו יורק האנציקלופדיה היהודית. אייזנשטיין, שכתב לא מעט ערכים באנציקלופדיה היהודית, לא היה מרוצה מהאופי הכולל שנשאה האנציקלופדיה היהודית. לאור זאת החליט איזנשטיין להוציא לאור אנציקלופדיה בעלת גוון מסורתי יותר, כך באה לעולם האנציקלופדיה אוצר ישראל. לצד עבודתו של איזנשטיין כעורך של האנציקלופדיה, הוא אף כתב כשליש מהערכים המופיעים בה.
במבוא לאנציקלופדיה מצוינים גם צבי הירש ברנשטיין, אברהם חיים רוזנברג וד"ר גוטהרד דויטש כמי שהשתתפו בכתיבת האנציקלופדיה. כמו כן, השתתפו כותבים חשובים נוספים בכתיבת ערכים לאנציקלופדיה, בהם רבנים כמו הראי"ה קוק, הרב חיים הירשנזון, הרב יעקב משה טולידאנו, הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, וחוקרי מדעי היהדות כמו ד"ר מרדכי מרגלית, מאיר איש שלום, זאב (וילהלם) באכר, יעקב בצלאל לויטרבך, שמואל אברהם פוזננסקי, נחום סלושץ, נחמן סירקין ולוי גינצברג.
בנוסף להוצאה הראשונה בניו יורק, האנציקלופדיה יצאה גם בשני מהדורות נוספות. אחת מהן במהדורה משותפת ל-'שאפירא וואלנטין ושותפיו' לונדון ולהוצאה עברית 'מנורה', ברלין–וינה בשנת (תרפ"ד).
"אוצר ישראל" ראתה את המחקר המודרני במדעי היהדות כהשערות שטרם הוכחו וכמדע שלא הגיע לפרקו ולכן העדיפה להסתמך על יסודות המסורת היהודית. כך, למשל, ביקורת המקרא מוזכרת באנציקלופדיה רק בערך מיוחד הנקרא 'בקורת'. רעיונותיהם וטענותיהם של חכמי ביקורת המקרא לא מובאים בערכים ספציפיים העוסקים במקרא עצמו.
היחס לאנציקלופדיה
למעט ערכים מסוימים, האנציקלופדיה 'אוצר ישראל' לא נחשבת למדויקת מבחינה מדעית אך למרות זאת היא זכתה לתפוצה רחבה.
האנציקלופדיה ספגה ביקורת מסוימת בחוגי היהדות החרדית שכן חלק מעורכיה לא היו שומרי מצוות והיא "איננה נקייה מדברי אפיקורסות"[1]. למרות זאת האנציקלופדיה נמצאת עד היום בשימוש בבתים דתיים וחרדיים רבים ודפוסי צילום שלה מודפסים מעת לעת. ישנה אף עדות שהאדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים החזיק את האנציקלופדיה בספרייתו, אם כי באחד המדפים התחתונים המוצנעים[2]. גם יחסם של הרבנים לספר זה מאז ועד ימינו איננו אחיד[3].
מאידך, גם מהכיוון האחר, האנציקלופדיה לא התקבלה באהדה גמורה. הסופר ישראל חיים טביוב, אשר ראה את האנציקלופדיה 'מסורתית' מדי ונותנת מקום רב להלכה ולדברי חז"ל, הסיק בכך שהיא איננה ממלאת תפקיד ראוי של קידום ערכי תנועת ההשכלה.[4]
קישורים חיצוניים
- אנציקלופדיה אוצר ישראל במהדורה מקוונת (הוצאת פרדס, ניו יורק, תשי"ב), באתר HebrewBooks:
כרך א': אאיליון-אכסניא ; כרך ב': אל תקרי-בולוניא; כרך ג': בונא-גת; כרך ד': דאג-חתן; כרך ה': טאבאק-לוג; כרך ו': לוד-מתקה; כרך ז': נא אמון-עברית; כרך ח': עגונה-פתרום; כרך ט': צאינה וראינה-רכבים.; כרך י': רמה-תתאה ועילאה. - חלק מהערכים באנציקלופדיה העוסקים בתולדות חכמי ישראל ובמושגי יסוד ביהדות משמשים כבסיס לערכים ב"אנציקלופדיה יהודית לנושאים בתרבות ישראל בתחומיה", באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ לדוגמה: בן-פרת, "טעונים גניזה", בית ועד לחכמים (סאטמר), ז', חוברת ד' (טבת תרפ"ח), עמ' ס-סא.
...בעריכתו השתתפו איזה בטלנים אורתודוקסים ולרגלי השתתפות יראים הללו עם חפשים ופורקי עול, הוכשר הספר הזה והוחזק, שאין בו דופי, כי רובא דרובא של העובדים בו הם מינים ידועים, כופרים בשתי התורות, והידועים לנו נקובים בסימניהם: בז"ב (=פרופ' בנימין זאב באכר, בודפשט), ג"ד (=ד"ר גוטהרד דויטש, פרופ' בבית המדרש לרבנים בסינסינטי, עורך באנציקלופדיה היהודית), י"ש (=יבגיניה שוורצברג, סינסינטי), ג"ב (=גרשום באדר, עורך, לבוב, אחר כך בניו יורק), ע"ג (=ד"ר עזריאל גינציג, מו"ל האשכול, רב בלאשיץ, מעהרין), שא"פ (=ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי, רב ומטיף ב"בית הכנסת לנאורים", ורשה), ש' (=?), ר"ו (=?)..."
- ^ י' יוסף כהן, "הספריות שלי", תגים ג-ד (תשל"ב), עמ' 127 ; הודפס שנית בתוך מרבה ספרים מרבה חכמה, תל אביב, עמ' קיח.
- ^ יעקב שמואל שפיגל, "על היחס לחיבוריו של ר' אהרן וירמש : ומשהו על היחס לאנציקלופדיה אוצר ישראל". ירושתנו, ספר שלישי, תשס"ט, רסט-שט.
- ^ 'הצפירה', תרע"ב, גיליון מס. 27-28.
