אסכולת שיקגו (סוציולוגיה)
בסוציולוגיה, אסכולת שיקגו מתייחסת לניסיון המהותי הראשון לחקור את הסביבה האורבנית על ידי שילוב של תאוריה ואתנוגרפיה בעיר שיקגו. במהלך שנות העשרים ושנות השלושים של המאה ה-20, סוציולוגיה אורבנית זוהתה עם המחקרים שהוצאו מבית הספר לסוציולוגיה של שיקגו.
חוקרים המשתייכים לאסכולה זו טענו כי בשל ההתפתחויות הטכנולוגיות והחברתיות החל משנות ה-20 של המאה העשרים, מעמדו של האזור הגאוגרפי המקומי כיחידה חברתית נמצא בנסיגה. אורח החיים העירוני תואר כמנוגד לאורח החיים הכפרי. היחסים הבינאישיים בעיר תוארו כיחסים משניים חלשים ושטחיים לא יציבים ביחס למבנה הקשרים המאפיינים קהילה כפרית. במאמרו: "אורבניות כאורח חיים" (1938), העמיד לואיס וירת', דמות מרכזית באסכולת שיקגו, תיאור שיטתי של כמה מן המאפיינים המרכזיים של העיר הגדולה. וירת' מאפיין את העיר באמצעות שלושה היבטים מרכזיים: גודל האוכלוסייה, דחיסות והטרוגניות חברתית. אצל וירת' מתקיימות הרחבה מושגית ותפיסה כוללת של מה שהוא מכנה "אורבניות", כלומר היבטים חברתיים ותרבותיים-עירוניים, כגון הפרדה מרחבית, מגעים חברתיים משניים והטרוגניות חברתית, המשתקפים בעמדות, במבנים אישיותיים ובדרך חיים.
לקריאה נוספת
- גאורג זימל, רוברט פארק, לואיס וירת, אורבניזם: הסוציולוגיה של העיר המודרנית.
קישורים חיצוניים
- זיוה שטרנהל, אורות בוהקים, עיר גדולה, באתר הארץ, 21 ביולי 2008
