אסקלפיים

אסקלפיים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	גנציינאים
משפחה:	אסקלפיים
שם מדעי
Asclepiadaceae

Stapelia leendertziae

Huernia striata1

Leptadenia reticulata

אַסְקְלֶפִּיִּים (שם מדעי: Asclepiadaceae) היא משפחת צמחי פרחים מסדרת הגנציינאים הנקראת על שמו של אליל הרפואה היווני אסקלפיוס.

כל מיני המשפחה רעילים במידה מסוימת. 16 מינים ממשפחה זו נמנים עם צמחיית הבר של ארץ ישראל, וסוגים אחדים במשפחה משמשים כצמחי מרפא ונוי.

על-פי שיטת המיון העדכנית ביותר של מכוסי הזרע (APG III), משפחת האסקלפיים אינה עוד משפחה אלא שלוש תת-משפחות שונות בתוך משפחת ההרדופיים. הערך הנוכחי מתייחס לאסקלפיים עדיין כמשפחה, על פי המיון הישן.

תיאור המשפחה

זוהי משפחה מרתקת מבחינות רבות. צמחי המשפחה מייצגים צורות חיים שונות; כל בני המשפחה רעילים לאדם ולבהמה במידה מסוימת, ולעומת זאת משמשים גם כצמחי רפואה בטיפול מבוקר - ולכן נקראה המשפחה על שמו של אליל הרפואה הרומי, אסקלפיוס.

מיני משפחה זו מהווים פונדקאים לחרקים שפיתחו עמידות לרעילותם. במקרים מסוימים מדובר בחרקים רעילים בעצמם שהם בעלי צבעי אזהרה מרהיבי עין כדוגמת דנאית מלכותית.

בזכות יופיים של צמחי המשפחה - בין אם מדובר בצמחים בשרניים, או צמחים בעלי פרחי ראווה גדולים - מינים רבים ממשפחה זו הם צמחי נוי. אספני צמחים רבים בארץ ובעולם מקדישים ממרצם לאיסוף צמחים הנמנים עם משפחה זו.

מבחינה סיסטמטית והן מבחינת תכונות רבות, משפחה זו נחשבת כקרובה למשפחת ההרדופיים.

המאפיינים המורפולוגים של המשפחה

מיני משפחה זו מייצגים צורות חיים שונות ומגוונות במיוחד, כדוגמת עשבים, שיחים, צמחים מטפסים, וצמחים בשרניים דמויי קקטוס כדוגמת אצבוע. כל מיני המשפחה הם בעלי מיץ בצבע בהיר ('חלבי') שניגר עם חיתוך הצמח.

העלים של בני משפחה זו הם נגדיים ותמימים, ולעיתים חסרים- חסרון עלים מופיע בעיקר במינים יובשניים שגבעולם בשרני כדוגמת חלביב רותמי. מינים רבים הם בעלי עלה נוקשה וגלדני כדוגמת חנק. מינים מסוימים הם בעלי עלים גדולים מאד כדוגמת מיני פתילת המדבר. תכונה נוספת המאפיינת את העלים של חלק מבני המשפחה, היא עלים גלדניים ומבריקים מאוד, כדוגמת עלי בת שבע.

הפרחים של בני משפחה זו הם נכונים- כלומר, הם בעלי סימטריה רדיאלית מושלמת. הפרחים הנם דו-מיניים. מספר איברי הפרח- אבקנים, עלי כותרת ועלי גביע- 5. תפקיד הפרחים הוא למשוך חרקים, כאשר ישנם סוגים במשפחה בעלי פרח ראווה גדול וריח טוב כדוגמת סטפנוסיס, וישנם סוגים בעלי פרח המדמה בשר רקוב בצבעו ובריחו, על מנת למשוך חרקים המתרבים בבשר רקוב כדוגמת זבובים. סטפליה הוא דוגמה לסוג כזה.

הפרי של בני משפחה זו הוא מטיפוס המכונה מפוחית- זהו פרי יבש, לעיתים נפוח, המכיל זרעים מרובים. הפרי נשאר סגור עד להבשלת הזרעים, ובהבשלתם הוא נפתח בהדרגה ומאפשר את יציאת הזרעים. אצל מרבית מיני המשפחה, הזרעים הם בעלי ציצת שערות המאפשרת הינשאותם למרחוק באמצעות הרוח.

ייצוגים של משפחת האסקלפיים בתרבות

בשל ייחודם של צמחי משפחה זו ולעיתים 'מוזרותם', קיימים מספר הקשרים תרבותיים שנקשרו לצמחים אלו.

המשפחה נקראת על שמו של אליל הרפואה היווני אסקלפיוס. קיימות לכך שתי סיבות עיקריות הנקשרות אחת לשנייה: האחת, מרבית צמחי משפחה זו רעילים, ובשימוש מבוקר משמשים גם כצמחי מרפא. השנייה היא, שחלק מצמחי משפחה זו הם מטפסים או מטפסים למחצה, לעיתים גם מטפסים על גבעוליהם שלהם, וכך נוצר מראה המזכיר את מטה אסקלפיוס מבחינה חיצונית. בגלגולו המודרני, מטה אסקלפיוס משמש כסמל לרפואה.

צמחי משפחה זו מכונים במקרים רבים 'צמחי מכשפה' בשל רעילותם ומוזרותם, וכן 'צמחי השטן' בשל ייצוג המספר 5 באיברי הפרח.

אמונות עממיות רווחות מקובלות גם לצמחי פתילת המדבר הגדולה.

חשיבות המשפחה לצמחיית ארץ ישראל

13 סוגים ממשפחה זו מיוצגים בצמחיית הבר של ישראל. הסוג חלביב מיוצג על ידי שני מינים, והסוג אצבוע מיוצג על ידי כ-3 מינים. המינים פתילת המדבר הגדולה, חנק מחודד, דמיה לבידה, אצבוע אירופי הם נפוצים באופן יחסי, ומצויים במקומות רבים. המין ארויה משיינית הוא מין פולש המצוי בפרדסי מישור החוף.

פרט למינים אלו, מיני משפחה זו נחשבים לנדירים בארץ ישראל, ומתוכם 9 נחשבים לנדירים ביותר בארץ ישראל במובנה הרחב. בפרויקט 'הצמחים האדומים' שמטרתו להגדיר ולפרסם את הצמחים שסכנת הכחדתם היא המידית ביותר בתחומי מדינת ישראל, כלולים שישה מינים ממשפחה זו: חלביב יווני, לשנן בובה, אחי חרגל אפריקאי, מסמור סיני, מחמש לולייני, אצבוע ים המלח. 3 מינים אינם גדלים בבר במדינת ישראל אך גדלים בתחומי ארץ ישראל במובנה הרחב- כלומר בחצי האי סיני או עבר הירדן- חרגל המדבר, מעלה עשן מדברי ואצבוע מגובשש.

ה'מינים הסודאניים'

הקבוצה הבולטת ביותר מבין מיני משפחה זו המיוצגים בצמחיית הבר של ארץ ישראל, היא קבוצת צמחים שתפוצתם העיקרית היא באזור הצומח הסודאני, וישראל מהווה עבורם גבול תפוצה צפוני. מדובר בצמחים המעדיפים טמפרטורות חמות ולכן צומחים בעיקר במדבריות הארץ, בייחוד לאורך בקע ים המלח. 9 מינים שייכים לקבוצה זו.

לגבי שאר המינים במשפחה, לא ניתן להכליל אותם בקבוצה מסוימת על פי התחום הגאוגרפי של צמיחתם.

קבוצת הצמחים הסודאניים מעוררת תשומת לב מדעית גם בשל השתייכותם הסיסטמטית. 9 מינים אלו הם הנציגים היחיד של סוגם באזור, פרט ליוצא דופן- הסוג חלביב שמיוצג על ידי שתי מינים- חלביב רותמי הסודאני, וחלביב יווני בעל התפוצה הצפונית. מעובדות אלו ניתן להסיק שתי מסקנות: האחת, ארץ ישראל אינה מהווה מוקד התמיינות למשפחה זו. השנייה, קיומם של מינים אלו הוא חריג מבחינה גיאובוטנית.

למסקנות אלו קיימות השלכות בקשר לדיון על מקור הצמחייה הסודאנית בארץ ישראל. לפני שנפנה לדיון, נשרטט קווים כלליים לצמחים הסודאניים של הארץ: מדובר בקבוצת צמחים שעיקר תפוצתם דרומית- באזור הצומח הסודאנו-דקאני השייך לחגורה הטרופית, הגשומה יותר מישראל. הם גדלים בארץ ישראל בעיקר בתחום בקע ים המלח, בייחוד במקומות לחים יחסית כדוגמת ואדיות ושולי מעיינות. דוגמה לצמח כזה הוא שיטה סלילנית.

הימצאות מינים רבים יחסית ממשפחת האסקלפיים בקבוצת הצמחים הסודאניים של הארץ מהווה חיזוק למצדדים בדעה לפיה הצמחייה הסודאנית הגיעה בצורה אקראית לארץ ישראל בעשרות אלפי השנים האחרונות. זאת, לפי יכולת ההפצה למרחוק של זרעיהם, באמצעות זרעים קלים הנישאים על ידי ציצת שערות. בדרך זו, הגיעו צמחים אלו בצורה אקראית לארץ. כמו כן, צמיחתם של מינים אלו זעיר פה זעיר שם מחזקת השערה זו. מיני האסקלפיים הסודאניים אינם שולטים בבית גידולם, אלא צומחים בדגם תפוצה מפוזר, לעיתים במרחקים גדולים מאד בין פרט לפרט. זה טיעון נוסף המשמש את מצדדי תיאורית ההגעה האקראית.

פונדקאים ומאביקים הקשורים למשפחת האסקלפיים

משפחה זו מעוררת את תשומת לב האדם לא רק בזכות צמחי המשפחה עצמם, אלא גם בשל מגוון חרקים הקשורים למשפחה זו במהלך חייהם, בין אם מדובר בזחלים הניזונים מעלי הצמח, או בוגר שמוצא את משכנו בצמח או מאביק את פרחיו.

הדוגמה המפורסמת ביותר היא של הדנאית המלכותית, פרפר שניזון מצמח האסקלפיאס, ונודד בלהקות עצומות ממקסיקו לצפון אפריקה ולהפך. אוכלוסייתו של מין זה הופחתה בהרבה והוא משמש כדוגמה עולמית לפרפר שנמצא בסכנת הכחדה בעקבות פעילות האדם.

הפרפר דנאית תפוח סדום מזכיר בכל את הדנאית המלכותית, הוא נפוץ בארץ ישראל וניזון מעלים של בני משפחת האסקלפיים.

כושן ארסי הוא מין של חגב רעיל הניזון ממשפחת האסקלפיים. הוא מצוי במדבריות של ארץ ישראל.

חשיבות מיני המשפחה לאדם

במשפחה זו אין מינים חשובים לאדם המשמשים למאכל או לתעשייה בהיקף גידול כלכלי, אך לעומת זאת יש בה מינים רבים המשמשים כצמחי נוי- הן כשיחים כדוגמת האסקלפיאס, הן כצמחים בשרניים הגדלים באוספי 'קקטוסים' כדוגמת סטפליה, הן כמטפסים כדוגמת סטפנוסיס והן כצמחי בית כדוגמת שעוונית.

מינים רבים ממשפחה זו משמשים כצמחי מרפא, כאשר אדם מנוסה מסוגל לעשות שימוש מבוקר בגליקואידים (חומרי הרעל) שבצמח, ולעשות בהם שימוש מרפא ויעיל. דוגמה לצמח כזה הוא האסקלפיאס. ברפואה ההודית משמש הצמח ג'ימנמה סילבסטר מהמשפחה, כתרופה טבעית לסוכרת.

חובבי חרקים ופרפרים שונים מגדלים אסקלפיים אף למטרות משיכת פרפרים. גם לשם כך משמש האסקלפיאס.

סוגי המשפחה

סוגים המיוצגים בצמחיית ארץ ישראל

חלביב רותמי

לשנן בובה

מובאים על פי סדר סיסטמטי

• חלביב - Periploca - סוג המונה 10 מינים. בארץ מיוצג על ידי שני מינים: חלביב יווני- שיח מטפס נדיר ביותר בארץ וחלביב רותמי- שיח מדברי נדיר.
• לשנן - השם העברי הקודם הוא תעתיק של השם הלטיני- גלוסונמה Glossonema - סוג הכולל את המין לשנן בובה (השם העברי הקודם- גלוסונמת בובה)- מין נדיר ביותר הנחשב לצמח אדום, הגדל במקומות חוליים במדבריות.
• חרגל - Solenostemma - השיח חרגל המדבר הוא מין נדיר הגדל בחצי האי סיני.
• אחי-חרגל Oxystelma - המטפס אחי חרגל אפריקאי הוא מין נדיר ביותר הנחשב לצמח אדום. גדל כצמח בר בארץ רק בנחל ערוגות שבעין גדי, ונכחד משם באחד השטפונות. כיום מגודל באופן מלאכותי בשמורה.
• מסמור Gomphocarpus - סוג הכולל כ-50 מינים הגדלים בעיקר באפריקה. בן השיח מסמור סיני נחשב לצמח נדיר בישראל, וגדל באוכלוסיות גדולות יותר בחצי האי סיני.
• פתילת המדבר calatropis - המין פתילת המדבר הגדולה מצוי בעמק הערבה, מדבר יהודה ובקעת הירדן. להמשך הפירוט ראו ערך המין.
• חנק Cynanchum - סוג הכולל חמישה מינים. המטפס חנק מחודד גדל בבתי גידול לחים כדוגמת שולי נחלים בכל חלקי הארץ, ובמיוחד בנחלי מישור החוף.
• איסם Vincetoxicum - העשבוני הזקוף איסם קטן פרחים הוא צמח המצוי בחרמון.
• דמיה Pergularia - זהו סוג קטן, המיוצג בצמחיית ארץ ישראל על ידי השיח המטפס דמיה לבידה. גדל לרוב כשיח בודד ולעיתים גם כמטפס.
• ארוגיה araujia - השיח המטפס ארוגיה משיינית הוא מין פולש שמקורו מדרום אמריקה. בארץ קיימות אוכלוסיות שלו בפרדסי מישור החוף.
• מחמש (נהגה- 'מחומש') Pentatropis - שיח מטפס נדיר ביותר בארץ, הנחשב לצמח אדום. גדל בארץ בעמק הערבה (שמורת שיזף ליד חצבה) וכן באופן תרבותי הובא לנאת עין גדי.
• מעלה-עשן Leptadenia - המין מעלה עשן מדברי הוא שיח נדיר ביותר הגדל בעבר הירדן ובסיני.
• אצבוע caralluma (ידוע כשם בשם הלטיני הקודם 'Borealluma') - סוג המונה כ-110 מינים, כולם רב שנתיים בשרניים, שבצורתם החיצונית נראים כקקטוסים. בארץ מצויים שלושה מינים, ולפי דעות אחרות קיימים מינים נוספים בארץ.

סוגים המשמשים כצמחי תרבות

• אברון Cryptostegia - השיח המטפס אברון מדגסקרי משמש כצמח נוי. זהו צמח חסכוני במים בעל פרחים לבנים-ורודים.
• אסקלפיאס esclepias - סוג המונה כ-150 מינים עשבוניים. העשבוני אסקלפיאס אדום הוא צמח תרבות בעל שימושים רבים כפי שפורט בנ"ל: נוי, צמח קטיף, משיכת פרפרים, וצמח מרפא. זהו שיח זקוף בעל פרחים צהובים-אדומים.
• בת שבע (בעברית נעשה שימוש גם בשם הלטיני- 'הויה' ('hoya') - סוג הכולל כ-100 מינים, כולם ירוקי עד ומטפסים. משמש בארץ כצמח בית- בעיקר כצמח משתשל, וכן כצמח גינה- כצמח מטפס ומשתלשל. הוכנס לנוי בזכות יופי עליו הבשרניים והמבריקים, וכן בזכות יופי פרחיו הבהירים, המופיעים בעונת הקיץ.
• מסמור Gomphocarpus - השיח מסמור שיחני הוא צמח נוי הגדל בארץ בהיקף קטן. פרחיו לבנים ופריו נפוח מאוד. פרט נהדר של מין זה נמצא בסופו של רחוב הזית בתל אביב.
• סטפליה stepelia - סוג מרובה מינים וזנים, המשמש בעיקר באוספי קקטוסים וסוקולנטים. גבעולי הצמח מעובים מאוד, בדומה לסוג אצבוע. לחלק מהמינים פרחי ענק נאים ביותר.
• סטפנוטיס stephanotis - המטפס סטפנוסיס יסמיני (או סטפנוסיס גדול-פרחים במקורות אחרים) משמש כצמח נוי לגינה. הוא גדל היטב בתנאי חצי צל. העלים גלדניים ומבריקים, נמצאים על הצמח כל השנה. הפרחים לבנים, ערוכים באשכולות, ריחניים מאוד.
• פתילת המדבר calatropis - המין פתילת המדבר הגדולה משמש כצמח נוי באזורים החמים של הארץ, וכן בהיקף קטן גם מינים אחרים.
• שעוונית Ceropegia- המין שעוונית זוחלת משמש כצמח בית משתלשל. לצמח זה עלים עדינים בגווני ירוק-סגול, ופרחי קטנים בצבע לבן-סגול.

לקריאה נוספת

• מיכה לבנה; עזריה אלון; אבינעם דנין; שאואט מאיר. (1983). החי והצומח של ארץ ישראל כרך 11, עמודים (28-33), הוצאת משרד הביטחון, תל אביב.
• נעמי פיינברון-דותן ואבינעם דנין. (1991). המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, (1488-1505). ירושלים, הוצאת כנה.

קישורים חיצוניים

• אתר עם צילומים רבים של צמחים בשרניים ממשפחת האסקלפיים
• "Hoya Catalogue" By Nikolai Bilenko 2010.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0