אפולוניה
ערך זה עוסק בעיר העתיקה ארסוף. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו 
אַפּוֹלוֹנְיָה-אַרְסוּף (גם תֵּל אַרְשָׁף[1]) היא עיר עתיקה ששרידיה נמצאים היום בשרון הדרומי, ממערב לשכונת נוף ים בהרצליה, בקרבת סידנא עלי של ימינו. המקום הוכשר לביקורי מטיילים והוקם במקום גן לאומי.
תולדות העיר
.jpg)
העיר ארסוף הוקמה בראשית התקופה הפרסית (המאה ה-6 עד המאה ה-4 לפנה"ס) על ידי הפניקים, ונקראה ארשוף על שם רשף, אליל הסער והמלחמה הפיניקי. המקום נכלל בתחומי השפעתה של העיר צידון, שקיבלה את אזור השרון לניהולה מידי השלטון הפרסי. היישוב הפיניקי שהתקיים במקום בתקופה זו עסק ביצור צבע הארגמן וקיים קשרי מסחר עם האזור הים האגאי ויוון.[2]
בתקופה ההלניסטית המשיך היישוב במקום להתפתח. בתקופה זו נכללה העיר בתחומי השליטה של הממלכה הסלאוקית, והעיר שימשה כנמל ומעגן עבור ספינות ששטו בין יפו לדור, הנמלים המוגנים היחידים באזור. האוכלוסייה הנוכרית בעלת הנטיות ההלניות שהרכיבה את המארג הדמוגרפי המקומי הביאה לשינוי שם האתר מ"אַרְסוּף" (שם שמי) ל"אַפּוֹלוֹנְיָה" (שם יווני). שינוי זה הוקל מהעובדה ששני האלים רשף ואפולו היו מזוהים זה עם זה.
.jpg)
בתקופה הרומית גדלה העיר והתפתחה. היישוב הפך למרכז עירוני לאזור כולו, והעיר הייתה נקודת היישוב הגדולה בין יפו לקיסריה על דרך החוף. בשנת 113/4 נפגעה העיר ברעידת אדמה, אך שוקמה במהירות. בתקופה זו הוקם במקום נמל, והעיר עסקה במסחר ימי עם איטליה וצפון אפריקה.
בתקופה הביזנטית המשיכה העיר לגדול ושמה שונה לסוזוסה. במאה החמישית והשישית הייתה העיר היישוב הגדול בשרון, אחרי קיסריה. בעיר הייתה כנסייה גדולה והתגוררו בה נוצרים רבים, לצד אוכלוסייה שומרונית גדולה. בעיר התפתחה תעשיית זכוכית, ושטחה בתקופה זו הגיעה ל-600 דונם. בתקופה זו הייתה העיר עיר פרזות (כלומר לא מוקפת חומה).
ב-640 נכבשה העיר בידי המוסלמים. העיר בוצרה והוקפה חומה בעקבות התקפות חוזרות ונשנות בידי הציים הביזנטיים מן הים. שטח העיר הצטצמם ל-90 דונם וכך גם גודל הנמל. בתקופה זו הוקמו שווקים גדולים ותעשיית קדרות מפותחת. ב-809, בעקבות מותו של הח'ליף הארון א-רשיד, נערכו פרעות בקהילה השומרונית המקומית ונהרס בית הכנסת שלה.
ב-1099 לאחר כיבוש ירושלים צרו הצלבנים על ארסף, אך נכשלו. ב-1101 נכבשה ארסוף על ידי הצלבנים בראשות בלדווין הראשון שנעזר בצי אוניות מגנואה. במאה ה-12 הפכה ארסוף לאחוזה פאודלית בשם "אַרְסוּר" (Arsur), ושליטה היה ז'אן הראשון מארסור (Jean I, seigneur d'Arsur; 1168–1198). בעקבות המפלה הצלבנית בקרב קרני חיטין בשנת 1187 הייתה ארסוף תחת שליטה מוסלמית במשך ארבע שנים, וביצוריה נהרסו. ב-7 בספטמבר 1191 נערך בסמוך ליער ארסוף (יער האלונים שהיה באזור) קרב גדול בין ריצ'רד לב הארי לצלאח א-דין. הקרב הסתיים בניצחון צלבני, שקיים את הממלכה במשך העשורים הבאים.
החל מ-1207 החליפה ארסוף אדונים צלבניים רבים. ב-1241 בוצרה העיר, נבנתה מצודתה הגדולה והוקם בה נמל חדש. ב-1261 עברה העיר ומבצרה לרשות מסדר ההוספיטלרים. במרץ 1265 עלה הסולטאן הממלוכי בייברס בראש צבאותיו על העיר, ולאחר 40 ימי מצור היא נפלה. בייברס הרס את חומותיה ואת מבצרה, והיא נותרה מאז שוממה.[3]
הכומר אבגניוס רוג'ה ביקר באפולוניה במחצית הראשונה של המאה ה-17 ודיווח כי זהו כפר גדול המאוכלס מוסלמים, יהודים ויוונים. זוהי העדות היחידה ליישוב יהודי באפולוניה.[4]
בכפר שמריהו נתגלו ב-1962[5] מאות מערות קבורה, שמאמינים כי שימשו את תושבי אפולוניה.[6]
ארכאולוגיה
הגן הלאומי
בשנות השבעים והתשעים נערכו בתחומי האתר חפירות ארכאולוגיות שנוהלו על ידי פרופ' ישראל רול ואיתן אילון;[7] מאז מנוהלות החפירות על ידי פרופ' אורן טל מאוניברסיטת תל אביב. במסגרת החפירות נחשפו חלקים נרחבים מהעיר, והאתר הוכשר לביקורי מטיילים והוכרז כגן לאומי ושביל ישראל עובר למרגלותיו. הסיור בגן הלאומי מתבצע לאורך שני שבילים קצרים – אחד העובר לאורך קו מצוק הכורכר, והשני (למתקשים בהליכה) עובר דרך מרכז הגן. משך הסיור בגן הוא כשעה.
שרידים תת-ימיים
לפי עבודתה של ד"ר אווה גרוסמן, באפולוניה קיימת מעגנה קטנה ולא נמל, בסקר תת-ימי שבוצע בסוף שנות ה-90 כחלק מעבודת המאסטר שלה, מיפתה ד"ר גרוסמן את השרידים התת-ימיים שנמצאים בשמורת החוף. עקב השינויים שחלו בתנועת המים והחול, נחשפו בים שרידים חדשים שכללו כלי שיט וסחורות כדוגמת אבני ריחיים מבזלת ותותח ברזל.
מטמון זהב
במחצית 2012 חשפה משלחת חפירות משותפת לאוניברסיטת תל אביב ולרשות הטבע והגנים מטמון מטבעות זהב בתוך כלי חרס שבור מתחת למרצפות אחד החדרים במבצר. המטמון מכיל מטבעות ממלוכים רבים ומתוארך למאה ה-13[8] חלק מהמטבעות הם מהתקופה הפאטימית וחלקם מהתקופה האיובית.
התמוטטות מצוקי הכורכר
אפולוניה בנויה על גבעות כורכר שגלשו בחלקן לים. בבדיקה שנערכה על ידי רשות העתיקות[9] הסתבר באמצעות צילומי אוויר ותצפיות שבוצעו לאורך החוף ועל קרקעית הים, כי חלה נסיגה משמעותית בקו החוף והחל תהליך מואץ של הרס המצוק החופי, בין השאר עקב בניית מרינה הרצליה. תהליך נסיגת קו החוף באפולוניה, משותף גם לאתרים ארכאולוגיים אחרים של ערי חוף בים התיכון כדוגמת קיסריה ואשקלון. יש הטוענים שבקצב הנסיגה הנוכחי ולאור התחזיות לעלייה במפלס הים העולמי, בתוך כ-10–20 שנה ייעלמו חלק ניכר מערי החוף העתיקות של ישראל. רשות העתיקות פועלת לשיפור המצב באפולוניה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים הלאומיים, עיריית הרצליה ואוניברסיטת תל אביב.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרים [ שם ויקישיתוף ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
- לאומי אפולוניה/ apollonia, באתר רשות הטבע והגנים
- אפולוניה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- תצלום אויר של אפולוניה
- אוניברסיטת תל אביב, גת מהתקופה השומרונית התגלה בחפירות אפולוניה-ארשוף, באתר הידען, 8 בספטמבר 2009
- אורן טל, הנקרופוליס של אפולוניה, באתר של אוניברסיטת תל אביב (באנגלית)
- ניר חסון, אוצר זהב, מהגדולים שנמצאו אי פעם בישראל, התגלה במבצר אפולוניה, באתר הארץ, 8 ביולי 2012
- עדי חשמונאי, נכנע לכוחות הטבע: חלק ממבצר אפולוניה קרס אל הים, באתר nrg, 11 בפברואר 2013
צפריר רינת, תושבים התגייסו להצלת מצוק החוף בארסוף, אך המשרד להגנת הסביבה לא מצליח לסייע, באתר הארץ, 30 במרץ 2015
הערות שוליים
- ^ את המהדורה עדכן זאב ענר, כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2005 ׁ(מהדורה 20 מחודשת)
- ^ Roll, I., Tal, O. and Fisher, M. 1999. Apollonia-Arsuf: Final Report of the Excavations
- ^ רול, י', טל, א', ו-וינטר, מ'. 2007. מפגש הצלבנים והמוסלמים בארץ ישראל: השתקפותו בארסוף, בסידני עלי ובאתרי חוף.
- ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים בארץ-ישראל, עמ' 334, הערה 19.
- ^ ישעיהו אביעם, רצפת פסיפס לבנה נתגלתה ב"נקרופוליס" של כפר־שמריהו, מעריב, 14 ביולי 1949.
- ^ Tal, O. 1995.Roman-Byzantine cemeteries and tombs around Apollonia. Tel Aviv Vol. 22
- ^ רול, י' ואיילון א' 1989. אפולוניה ודרום השרון
- ^ נמצא אוצר זהב גדול במבצר אפולוניה
- ^ אתר אפולוניה, רשות העתיקות
