אקסטזי

אקסטזי

שם IUPAC
(±)-1-(benzo[d][1,3]dioxol-5-yl)- N-methylpropan-2-amine
נתונים כימיים
כתיב כימי	C11H15NO2
מסה מולרית	193.25
נתונים פרמוקוקינטיים
זמן מחצית חיים	תלוי מינון, כ-6–10 שעות במינונים של 40–125 מ"ג
הפרשה	בשתן
בטיחות
מעמד חוקי	הסם נכלל בפקודת הסמים המסוכנים של ישראל ואינו חוקי לשימוש ולהחזקה, בארצות הברית נכלל ב-Schedule I (סם מסוכן לשימוש וללא שימוש רפואי). אסור לשימוש ולהחזקה במרבית מדינות העולם.
מזהים
מספר CAS	69610-10-2
PubChem	1615
ChemSpider	1556

מגוון כדורי אקסטזי בצבעים ובעיצובים שונים.

אקסטזי הוא כינוי סלנג לסם פסיכואקטיבי סינתטי (מלאכותי) נפוץ ממשפחת האנטקטוגנים, ששמו המדעי 3,4-Methylenedioxymethamphetamine ובקיצור MDMA. לאקסטזי כינויים נוספים רבים כגון "אקסטה", MD, E ,XTC, "אדם" (Adam), "סם האהבה", "כדורים", "גלגלים", ״דץ ודצה״ ועוד. MDMA בצורתו הטהורה הוא גביש (או אבקה לבנה); אך כדורי האקסטזי מגיעים אל הצרכן הסופי בצורה של טבליות לבליעה, אשר מיוצרות בצבעים, צורות וגדלים שונים, וכשהם מהולים בחומרים נוספים. הרכבן הכימי של טבליות אלו אינו אחיד והן מכילות בדרך כלל חומרים נוספים, הזולים להפקה לעומת MDMA. בין החומרים הנפוצים אשר ניתן למצוא בטבליות אלו, אפשר למנות סמים אחרים (לרוב תוצרי משנה של ייצור הסם, כמו MBDB ו-MDEA, או אמפטמינים ואחרים). האקסטזי נגזר מקבוצת האלקלואידים פנתילאמינים (ותת-הקבוצה אמפטמינים) והשפעתו העיקרית היא גרימת עלייה חדה ברמות המוליך העצבי סרוטונין, וכמו כן דופמין ונוראפינפרין במוח. כמויות גדולות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמת לתחושה של אופוריה.

אקסטזי נחשב סם בלתי-חוקי ברוב מדינות העולם, וייצורו כמעט תמיד פיראטי ואינו נתון לפיקוח.

היסטוריה

חברת התרופות הגרמנית מרק רשמה את MDMA כפטנט ב 1912. באותה עת רשמה חברת התרופות "מרק" פטנטים על תרכובות כימיות רבות שהיו עשויות להיות שימושיות בתחום הרפואה בעתיד, והאקסטזי נשכח בצד במשך שנים רבות.

האקסטזי הובא לידיעת הציבור לראשונה על ידי ד"ר אלכסנדר שולגין בשנות ה-60, שהמליץ על התרופה עבור טיפולים רפואיים מסוימים. הוא קרא לסם "Window". השימוש באקסטזי היה נפוץ במיוחד בארצות הברית בקרב פסיכיאטרים עד שנות ה-80 כטיפול בסוגים שונים של הפרעות פסיכיאטריות, אז הוצא הסם מחוץ לחוק, כיוון שהתגלה כי יש לו תופעות לוואי חריפות ומסוכנות. כמו כן, נמצאו תרופות חלופיות בטוחות יותר לטיפול בדיכאון ובחרדה.

השימוש באקסטזי בציבור הרחב בשנות ה-90להשתמש בני נוער ומבוגרים צעירים בסם, והוא נחשב היום לאחד מ-4 הסמים הלא-חוקיים הנפוצים ביותר בנוסף לקנאביס, קוקאין והרואין.

השפעות

כדור אקסטזי משפיע על אדם ממוצע כ-3 עד 7 שעות. ההשפעה הראשונית מורגשת בדרך כלל כ-20 עד 40 דקות לאחר הבליעה, וההשפעה מגיעה לשיאה כשעה עד שעתיים לאחר מכן. המשתמש הממוצע יחוש בדרך כלל עירני ומלא אנרגיה, אך שליו מאוד. הביטחון העצמי עולה, הרגישות לכאבים פוחתת, וצבעים נראים חדים וברורים יותר. בדרך כלל אדם המצוי בהשפעת אקסטזי רואה באנשים הסובבים אותו אוהבים ושמחים יותר, לכן מכונה האקסטזי "סם האהבה". כאשר עוברת השפעתו של הסם המשתמש חש בדרך כלל עייפות גדולה אך אינו מסוגל להירדם. בנוסף ישנם משתמשים המדווחים על אווירת דכדוך ודיכאון, עקב ירידה חדה ברמות הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית כשהשפעת הסם פגה.

אצל אחוז קטן מהמשתמשים השימוש באקסטזי גורם לעיוות זמני בראייה, שבה גופים נעים משאירים אחריהם שובל צבעוני. במקרים נדירים מאוד, שימוש חוזר עלול להשאיר חותם של שובל על המציאות, גם בתקופה שלאחר השימוש. (HPPD)^{[דרוש מקור]}

פרמקולוגיה

אקסטזי (MDMA) הוא סוג של מעכב ספיגה בחזרה של סרוטונין (ספיגת סרוטונין בחזרה מהמרווח הסינפטי אל תוך התא הקדם-סינפטי), אולם בשונה מחומרים דומים המשמשים היום בפסיכיאטריה, הוא אינו רק מעכב את הספיגה בחזרה של סרוטונין, אלא גם גורם להפרשת סרוטונין בכמויות ענק ולמעשה מרוקן את התאים מסרוטונין במערכת העצבים ובנוסף הוא גורם למותם של תאים המפרישים סרוטונין (וכמו כן של דופמין, נוראפינפרין ואצטילכולין). הסרוטונין הוא חומר ביו-כימי מסוג מוליך עצבי. מוליכים עצביים הם חומרים שעוברים בסינפסות - המרווחים שבין הנוירונים (תאי העצב) - וכך מווסתים את האותות העוברים בין נוירון לנוירון. יש עדויות לכך שהסרוטונין מווסת מצבי רוח. רמות גבוהות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמות לאופוריה ולתחושת מרץ, בעוד רמות נמוכות גורמות לדיכאון, לתחושת עייפות, ואף לתחושת חרדה. לאחר מעבר המוליך העצבי בסינפסה, מפרק אותו אנזים מיוחד מנוירון היעד. מעכבי הפירוק של סרוטונין נקשרים לאנזים המפרק את הסרוטונין, ומנטרלים אותו (עד לסינתוז מחודש של אנזים זה במערכת העצבים). במצב כזה הסרוטונין נשאר זמן רב יותר בסינאפסה, ולפיכך מתקבלות רמות גבוהות של סרוטונין. בשונה ממעכבי פירוק אחרים של סרוטונין, החומר MDMA לא רק מנטרל את האנזים, אלא גם חודר אל הסינפסות עצמן וגורם לשחרור סרוטונין. לפיכך, לא זו בלבד שפירוק הסרוטונין מעוכב, אלא גם מופרש סרוטונין. כיוון שכך, רמות הסרוטונין בסינפסה עלות באופן חד, ולפיכך נוצר סיכון בריאותי.

שימוש במעכבי פירוק של סרוטונין נפוץ כיום בפסיכיאטריה לשם טיפול בדיכאון והפרעות חרדה; MDMA לעומתו, פועל בצורה חדה ולכן אינו מתאים לטיפול זה. מעכבי פירוק של סרוטונין המשמשים היום ברפואה (שרובם שייכים לקבוצת SSRI) פועלים בצורה מתונה יותר - הם מעכבים את פירוק הסרוטונין מבלי לרוקן את הסרוטונין שנמצא בתוך תאי העצב. לפיכך, הם מעלים את רמות הסרוטונין בצורה הדרגתית יותר. כמו כן הם פועלים על האנזים מפרק הסרוטונין בצורה מדויקת יותר, תוך פגיעה קטנה בהרבה בתהליכים ביו-כימיים אחרים. לפיכך הם גורמים לפחות תופעות לוואי, או לתופעות לוואי מסוכנות פחות.

ב-2001 קיבל מרכז המחקר MAPS ממנהל המזון והתרופות האמריקאי אישור לעריכת ניסויים לבדיקת יעילות הטיפול עם MDMA בשילוב עם פסיכותרפיה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית [1]. מחקר מקביל נערך בשוודיה והסתיים ב-2008 מחקר נוסף של MAPS המתבצע כעת בישראל שווייץ וארצות הברית במקביל בהשתתפות 820 נחקרים בעלי עבר של PTSD מראה השפעה חיובית ניכרת על הסובלים מסימפטומים של הטראומה, הפחתת חרדה לטווח רחוק ופתיחת דף חדש בחיים ב-83% מהנחקרים. המחקר מתבצע במרכז לבריאות הנפש באר יעקב. ב-31 באוגוסט 2017 הכריז ה-FDA על ה-MDMA, החומר הפעיל באקסטזי, כטיפול פורץ דרך לנפגעי הפרעת דחק פוסט-טראומטית. בהמשך לכך יחל בשנת 2018 ניסוי קליני נרחב, בליווי ה-FDA, בו ישתתפו בין 200 ל-300 מטופלים ברחבי העולם, כולל בישראל.

התמכרות וסבילות

ישנם מחקרים המראים שמשתמשים קבועים עלולים להיות מכורים לאקסטזי. עם זאת הנתונים אינם חד משמעיים, והיכולת של MDMA לגרום לתלות נפשית עודנה שנויה במחלוקת. לדוגמה, במחקר בו ראיינו 52 משתמשים מצאו ש-43 אחוזים מהם עמדו בקריטריונים לקביעת תלות; אולם ייתכן שחלק מהמרואיינים אובחנו שלא כהלכה כתלויים בגלל דיווחם על סבילות ותופעות שניוניות ("האנגאובר" או "דאון"). סבילות ותופעות שניוניות (שעלולות להיות תסמיני 'גמילה') הם סימפטומים של תלות בסמים רבים, אך נראה שהם קיימים אצל משתמשי MDMA רבים שאינם למעשה תלויים (מכורים). לדוגמה, במחקר שוודי בו אנשים נטלו MDMA בפעם הראשונה, רבים דיווחו על תופעות שניוניות. כשאנשים מסווגים כמכורים לMDMA אין זה ברור אם הם חווים קשיים להפסיק את צריכת הסם. במחקר אורך גרמני משתמשים רבים שסווגו כמכורים, 'השתפרו' באופן ספונטני ללא כל טיפול בהתמכרות כביכול.

בהתחשב בסיבוכים בסיווג משתמשי MDMA כמכורים, מסקנות על הפונטציאל הממכר של MDMA פחות מהימנות משל התמכרות לניקוטין, למשל.

סבילות בטווח הקצר לMDMA נבנית מהר מאד (טאכיפילקסיה), ומתפוגגת אחרי מספר ימים. סבילות זו גורמת לכך שהמשתמש צריך לצרוך כמויות גבוהות בהרבה מהכמות הראשונית על מנת להשיג את ההשפעה הרצויה. כתוצאה מכך משתמשים לרוב נוטלים את הסם בהפרשים של כמה ימים או יותר.

סכנות

הסכנה הגדולה ביותר למשתמש באקסטזי היא התחממות יתר של הגוף והתייבשות. אקסטזי עלול לגרום לעלייה חדה בחום הגוף ולתחושת צימאון חזקה. מעבר לסכנה שבעליית החום ואובדן נוזלים, עלולה תחושת הצימאון לגרום לשתיית מים רבים במהירות, דבר שעלול לגרום למצב אקוטי המכונה "הרעלת מים" (ירידה ברמת החומציות של הדם עקב שתיית מים בכמות גדולה במיוחד תוך זמן קצר) ועלול לגרום לבצקת ברוב חלקי הגוף ולכן גם שימוש חד פעמי בסם עלול להיות מסוכן. אקסטזי גם עלול לגרום להפרעות בפעולת הלב, בפרט באנשים הסובלים ממומים בלב (לעיתים קרובות מדובר במומים סמויים שאינם גורמים לבעיות מיוחדות עד לשימוש בסם, או למאמץ גופני חריג). נטילת מנה גדולה מדי של אקסטזי עלולה לגרום לסחרחורת, בלבול, חרדה ותחושת אובדן שליטה. למשתמש הקבוע באקסטזי עלול להיגרם נזק מצטבר לטווח ארוך, בעיקר למידת רגישותם של קולטני הסרוטונין במערכת העצבים. מצב כזה פוגע במצב הרוח, בתיאבון וביצר המיני, ובסופו של דבר עלול להביא לדיכאון קליני עד ל"איפוס" הקולטנים אלו, תהליך שיכול להימשך חודשים, ובמקרים קשים אף שנים.

מאז שהופסק השימוש הרפואי באקסטזי, והכרזתו כסם בלתי-חוקי, מיוצרות כמעט כל הגלולות באופן פיראטי. פעמים רבות מוסיפים היצרנים לגלולות חומרים נוספים שעלולים להיות מסוכנים. כמו כן, אין כיום פיקוח על תנאי הייצור והאחסון של הגלולות.

אחרי שימוש ממושך בסם עלולות השיניים לאבד מחוזקן כתוצאה מחריקתן.

למעשה, רוב מקרי המוות מאקסטזי לא נגרמו ישירות מן הסם, אלא מחומרים אחרים שנמצאו בכדור.

מעמד חוקי

ברוב מדינות העולם הסם אינו חוקי. בישראל, הסם נכלל בפקודת הסמים המסוכנים ואינו חוקי לשימוש ולהחזקה.

ראו גם

• אמפתוגן-אנטקטוגן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אקסטזי בוויקישיתוף

• הערך "אקסטזי", באתר ויקירפואה
• אקסטזי, ואקסטזי - כל מה שצריך לדעת באתר הרשות למלחמה בסמים
• מולי אפשטיין, התענגות עילאית - או נזק מוחי בלתי הפיך?, כתבה על אקטסי באתר דוקטורס, 10 באוקטובר 2004
• אקסטזי באתר עמותת אל סם
• עדי עליה, אקסטזי: הפתרון הישראלי לנפגעי הלם-קרב, באתר ynet, 25 במרץ 2005
• משה רונן, אקסטזי: על מה כל הרעש?, באתר ynet, 10 בנובמבר 2004
• דן אבן, מחקר ישראלי: יש באקסטזי סיכון רב לפגיעה פיזית ופסיכיאטרית, באתר הארץ, 8 ביוני 2010
• מחקר מקיף קבע: אקסטזי לא מסוכן למוח, באתר מאקו, 20 בפברואר 2011
• יניב קובוביץ, פרשה 512 מסמלת את סוף שליטתם של העבריינים הישראלים בשוק האקסטזי העולמי, באתר הארץ, 5 ביוני 2015
• יניב קובוביץ, גרדיאן, האקסטזי חוזר לסצנה — מרוכז יותר ובכוחות מחודשים, באתר הארץ, 3 ביוני 2016
• עמליה רוזנבלום וים פיודיק, בזמן שאתם קוראים את הכתבה הזאת, השכנים שלכם עושים MDMA ומשפרים את הזוגיות, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2017

קישורים באנגלית

• Ecstasy: The Complete Guide: A Comprehensive Look at the Risks and Benefits of MDMA, באתר גוגל ספרים
• Pursuit of Ecstasy: The MDMA Experience, באתר גוגל ספרים
• MDM; ADAM; Ecstasy; 3,4-Methylenedioxy-N-methylamphetamine מתוך הספר PiHKAL
• MDMA, באתר עמותת Erowid

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0