ארגון (יסוד)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־03:13, 17 ביולי 2019 מאת מוטיאל (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית:יסוד כימי/גז אַרְגּוֹן (Argon) הוא יסוד ממשפחת הגזים האצילים שסמלו הכימי Ar ומספרו האטומי 18.

תכונות

ארגון הוא גז חסר צבע וריח בצורתו הגזית והנוזלית והוא מסיס במים פי 2.5 מחנקן או חמצן. לא ידוע על קיומן של תרכובות ארגון בטבע. בשנת 2000 דיווחו מדענים מאוניברסיטת הלסינקי על ייצור התרכובת HArF.[1]<ref name="findarticles-harf"> Perkins, S. (26 באוגוסט 2000). "HArF! Argon's not so noble after all – researchers make argon fluorohydride". Science News. {{cite news}}: (עזרה)}} ארגון יכול ליצור עם מים מבנה שבו אטום ארגון כלוא ברשת מולקולות מים. חישובים תאורטיים וסימולציות מחשב חוזות קיום אפשרי של תרכובות ארגון יציבות, אבל בינתיים לא נמצאה דרך לייצר אותן באופן סינתטי.

שימושים

שימוש נפוץ בארגון הוא מילוי נורות להט, מכיוון שהוא אינו מגיב עם חוט הלהט אפילו בטמפרטורות גבוהות. שימושים נוספים:

  • ארגון משמש כגז אינרטי להגנה מפני חמצון ותגובות אחרות במגוון שימושים, כגון ייצור וריתוך של טיטניום ויסודות פעילים אחרים, גידול גבישי צורן וגרמניום ויישומים אחרים.
  • לארגון נוזלי שימוש בפרוצודורות רפואיות כמו למשל חיסול רקמה סרטנית בקור.
  • בארצות הברית החוקה המקורית שמורה לתצוגה לקהל הרחב במיכל שקוף שמכיל ארגון במקום אוויר, וכך רקבון הנייר נמנע.
  • פלזמה של ארגון משמשת בתהליכים במיקרואלקטרוניקה, בליטוש עדין של דגמי מיקרוסקופ אלקטרונים חודר, ובמגוון יישומים אחרים במחקר מדעי.

היסטוריה

מקור השם ארגון הוא מהמילה היוונית: Argos שמשמעותו "לא פעיל". השם הוענק ליסוד על ידי ויליאם רמזי. היסוד התגלה לראשונה על ידי הנרי קוונדיש ב-1785 כאשר ערך ניסוי. קוונדיש לא הקדיש זמן מחשבה ליסוד שמצא, ואף לא היה בטוח כי יסוד הוא, והתעלם ממנו כליל. הארגון זוהה רק ב-1894 על ידי הכימאים הבריטים לורד ריילי (Lord Rayleigh) וויליאם רמזי.

צורה בטבע

הארגון מרכיב כ0.934% מאטמוספירת כדור הארץ והוא הגז האציל הנפוץ ביותר על פניו. הוא מופק כשמנזלים אוויר ומפרידים את מרכיביו. אטמוספירת מאדים מכילה 1.6% ארגון. גשושית המחקר "הויגנס" גילתה נוכחות ארגון באטמוספירת טיטאן (ירחו הגדול ביותר של שבתאי)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Leonid Khriachtchev, Mika Pettersson, Nino Runeberg, Jan Lundell & Markku Räsänen (2000). "A stable argon compound". Nature. 406: 874–876. doi:10.1038/35022551.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)