אריאל רוזן-צבי
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
| ענף מדעי | משפטים |
|---|---|
| תרומות עיקריות | |
|
חקר דיני המשפחה והדין הדתי בישראל | |
פרופ' אריאל רוזן-צבי (1944 – יוני[1] 1996) היה משפטן ישראלי, חוקר בולט בתחום דיני המשפחה, ודיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשנים 1991–1996.
ביוגרפיה
נולד בישראל בשם אריאל רוזנצוייג. בתחילת שנות ה-70 השתתף בהקמתה של תנועת "עוז ושלום", שהוביל אבי רביצקי. זו הייתה תנועה דתית בעלת השקפה מדינית שמאלנית, ונחשבה כמקדימה לתנועת "מימד". הוא דגל בציונות דתית מושרשת וסובלנית עם חיבור לחברה ולאדם לפני החיבור לארץ ישראל השלמה.
בשנת 1986 פרסם יחד עם פרופ' אוריאל רייכמן וקבוצת פרופסורים למשפטים הצעת חוקה למדינת ישראל, בעקבותיה הוקם "הוועד הציבורי למען חוקה לישראל" ששם לו למטרה להיאבק למען כינון חוקה.
היה חבר בוועדת שמגר, ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בנובמבר 1995, בעקבות רצח יצחק רבין.
פרופ' רוזן-צבי נפטר ממחלת הסרטן בגיל 52. הותיר אחריו אישה וחמישה בנים, בהם חוקר התרבות העברית פרופ' ישי רוזן-צבי, המשפטן פרופ' איסי רוזן-צבי, ד"ר בניה רוזן-צבי, מנהל המערך הנפרולוגי במרכז הרפואי רבין, ד"ר אסף רוזן-צבי, והעיתונאי אברי רוזן-צבי.
לאחר מותו נקרא על שמו "המטה המשותף למען חופש דת לישראל ע"ש פרופ' אריאל רוזן-צבי ז"ל". גוף זה פועל למען חקיקתו של חוק יסוד: חופש דת לישראל, ולמען השגת שוויון חובות לאומי ובראשו הגיוס לצה"ל.
בשנת 1998 יצא לאור הספר "רב תרבותיות במדינה יהודית ודמוקרטית - ספר הזיכרון לאריאל רוזן-צבי ז"ל", בעריכת מנחם מאוטנר, אבי שגיא ורונן שמיר[2].
מחקריו
שנים רבות עסק רוזן-צבי בתחום דיני המשפחה והדין הדתי בישראל, וכתב ספרים ומאמרים רבים. מחקריו וקביעותיו שימשו בסיס לפסקי דין מגוונים. כך למשל טען פרופ' רוזן-צבי כי השוואת נטל מזונות הילדים על שני ההורים פועלת לרעת האשה: "בתוך מערכת קיימת של אפליית האשה. היא מוסיפה נדבך לאפליה ומעמיקה את הפער בין כוח המיקוח העדיף של הבעל לבין זה של האשה. מה שנראה תיקון במבט נקודתי, הוא למעשה קלקול מנקודת המבט הכוללת".
כדי לתקן עיוותים במקרים בהם דיני המזונות המסורתיים אינם נותנים מענה ראוי, הציע רוזן-צבי להחיל את דיני היושר במשפט העברי, שמקורם בהוראת "ועשית הישר והטוב" (דברים, ו', י"ח) וכן "תעשה הטוב והישר" (דברים, י"ב, כ"ה). במאמרו "על כוח המשפט ועוצמתו מול מגבלותיו וגבולותיו"[3], הסביר רוזן-צבי כי "באמצעות ערך היסוד של 'ועשית הישר והטוב' ניתן, במסגרת המשפט העברי, למלא לקונות במשפט, ניתן לפרש את הכתובים על ידי השלטת ערך היסוד האמור עליהם, וניתן להטיל חובות אינדיווידואליות החורגות משורת הדין, אך הופכות עם הזמן חלק בלתי נפרד ממנו".
הקדיש רבים ממאמריו לסוגיית מעמד האישה במשפחה בדין העברי, ומתח ביקורת נוקבת על המתרחש בתחום הגירושין בישראל. בין היתר כתב כי "בישראל הקושי להשיג גירושין שלא בדרך הסכמה הופך את הליך הגירושין למבחן של כוח עמידה בלחצים ולמאבק כוחות בין בני הזוג. תופעות של סחבת בערכאות השיפוט העוסקות בענייני גירושין פוגעות בצד החלש יותר, הפגיע יותר, הבלתי עמיד יותר, דהיינו באישה. גם תופעות של הימנעות מהכרעה והחזרת הצדדים להתחככות ולהתנגשות ביניהם פוגעות, בדרך כלל, באישה. תופעות כאלה מאריכות את ההליך, משאירות את הצד החלש חשוף יותר ללחצים ולסחטנות, מעניקות יתרון כלכלי ופסיכולוגי לצד החזק, ופוגעות עוד יותר בצד שכוח המיקוח שלו נחות יותר כבר בעמדת הפתיחה. משום כך הליכים פגומים, למרות פגיעתם הרעה לכל המתדיינים, פוגעים יותר באישה"[4].
פעל רבות למציאת פתרון לבעיית העגונות ומסורבות הגט, ואף ניסח הסכם למניעת סרבנות גיטין. הסכם זה מתייחס לשלושה עניינים בעלי חשיבות מכרעת בהליך הגירושין:
- חלוקת משאבים: בני הזוג מסכימים כי ניתן יהיה לחלק את הרכוש על פי החלטת בית המשפט, ולפי חוקי המדינה.
- מניעת סרבנות גט: כל צד מתחייב לשאת במזונות מוגדלים אם יסרב לתת/לקבל גט מן הצד השני לפי בקשתו.
- סמכות לבית המשפט: הצדדים מסמיכים את בית המשפט האזרחי לדון בכל ענייניהם.
פרופ' רוזן-צבי תמך בעמדת בית המשפט העליון, שסירב ליצור מוסד של נישואים אזרחיים, בטענה כי זהו עניינה של הכנסת. רוזן-צבי ראה בהימנעות זו תופעה חיובית, שכן לשיטתו, על בית המשפט להימנע מהכרעה במאבקים אידאולוגים, ולא לפגוע בשלד המרכזי של הדין הדתי שנקבע על ידי המחוקק כהסדר מחייב.
ככלל, מתח רוזן-צבי ביקורת על טשטוש הגבולות בין הרשות השופטת למערכות אחרות, ובמיוחד המערכת הפוליטית. מצב זה כונה בפיו "משפטיזציה של החיים"[5]. לדבריו, אין כמעט נושא בעל חשיבות לאומית בישראל שאינו מתגלגל עד מהרה אל פתחו של בית המשפט העליון. עניינים של מדיניות פנים מובאים בפני בית המשפט העליון זמן קצר לאחר שמעצבי המדיניות הכריעו בהם ולעיתים אפילו לפני כן.
ספריו
חיבר שני ספרים מרכזיים בתחום דיני המשפחה בישראל:
- דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול, הוצאת פפירוס – בית ההוצאה באוניברסיטת תל אביב, 1990.
- יחסי ממון בין בני זוג, הוצאת רמות – אוניברסיטת תל אביב, 1992
שני ספרים יצאו לזכרו:
- רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית - ספר הזיכרון לאריאל רוזן-צבי ז"ל (עורכים מנחם מאוטנר, אבי שגיא, רונן שמיר, הוצאת רמות, 1998
- אריאל רוזן-צבי, דת ליברליזם משפחה וחברה: אסופת מאמרים (עורכים אריאל פורת, יעל סימון, הוצאת רמות, 2001[6]
קישורים חיצוניים
- אריאל רוזן-צבי, "מדינה יהודית ודמוקרטית", אתר המרכז הבינתחומי
- יום הזיכרון העשירי למותו של אריאל רוזן-צבי, אתר "יו טיוב"
- רשימת המאמרים של אריאל רוזן-צבי באתר רמב"י
הערות שוליים
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ רב תרבותיות במדינה יהודית ודמוקרטית - ספר הזיכרון לאריאל רוזן-צבי ז"ל - גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- ^ עיוני משפט י"ז 5, 13
- ^ "בלי הבדל…זכויות של האדם בישראל", אוסף מאמרים לזכרו של חמן שלח. תל אביב. תשמ"ח.
- ^ אריאל רוזן-צבי, "תרבות של משפט", עיוני משפט 17 (1992), עמ' 701
- ^ זאב סגל, איזון הדדי בלי "הורדת ידיים", באתר הארץ, 26 במרץ 2001
