אריגה
אֲרִיגָהּ היא אמנות טקסטיל ומלאכת יד עתיקה, שבה הופכים חוטים או סיבים לכדי יריעת בד על ידי יצירת דוגמת שתי וערב, באמצעות נול אריגה (מכשיר הבנוי ממסגרת עץ ומשמש לייצור שטיחים, את השטיח מייצרים על ידי טווית חוטים בגלגל טוויה).
הבד הנוצר באמצעות אריגה יכול להיות פשוט (בצבע אחיד, או מכיל דוגמה פשוטה), או להכיל דוגמאות דקורטיביות מגוונות. ניתן ליצור אריגות מגוונות, המכילות שכבת בד אחת או יותר ויוצרות מבנים ודוגמאות אריגה מורכבות.
במלאכת האריגה מועבר כל חוט ערב, לסירוגין מעל ומתחת לחוטי השתי (אורכי). המכשיר שבאמצעותו מתבצעת האריגה קרוי נול. מכונה זו מרימה ומורידה לחלופין את חוטי השתי, כדי לאפשר לחוטי הערב להשתזר בהם. חלק חשוב בנול הוא הבוכייר (הסירה) המוביל את חוטי הערב בין שורות השתי. קיימות עדויות לנולים פרימיטיביים שהיו בשימוש עוד בתקופה הנאוליתית.
כיום מרבית הבדים נארגים על ידי נולי ג'אקרד שנשלטים על ידי מחשב. עם זאת, בארצות מתפתחות, כגון הודו ונפאל, עדיין נעשה שימוש נרחב בנול ידני.
ישנו מגוון רחב של נולים המשמשים לאריגה וליצירת "טפסטרי", אריגה שבה מניחים חוט רק באזורים מסוימים ולא לכל רוחב הבד.
לאריגה משמשים חומרים שונים: כותנה, פשתן, משי, צמר, ניילון ועוד. האריגים נבדלים על-פי סוגי המרקם (טקסקטורות) שלהם. לדוגמה: האריג הגלי שבו חוטי הערב מועברים מעל לחוטי השתי; האריג המלוכסן שדוגמתו אלכסונית והיא עשויה 2 - 4 חוטי שתי השזורים יחד; אריג האטלס (סטן) העשוי על-פי רוב חוטי משי, והוא נראה מבריק בשל קבוצות החוטים המתוחים על פניו.
היסטוריה
המצרים היו מיומנים במיוחד באריגה, ויש המתייחסים אליהם כאל ממציאי האריגה. בד כותנה מצרית הצטיין בצפיפות החוטים ועדינות העבודה, והיה למפורסם בכל העולם העתיק. הבד הווה אחוז נכבד מכלל היצוא של הממלכה. באריגה עסקו הן גברים והן נשים. בציורי קיר, תבניות קבורה מעץ וטקסטים מתקופת הממלכה העתיקה והתיכונה מופיעות נשים העומדות ליד נולי אריגה וכן מספר גברים ועל כל העובדים מפקחת אישה. במקורות מתקופת הממלכה החדשה מופיעים בעיקר גברים כעוסקים במלאכת האריגה. במאה ה-18, בין השנים 1785–1792, פיתח אדמונד קרטרייט (Edmund Cartwright), כומר אנגלי וממציא רב פעלים, נול המונע בכוח מכני ולא בכוח האדם המפעיל אותו. נול זה חולל מהפכה בתחום הטקסטיל, וממנו התפתחו מאוחר יותר הנולים האוטומטיים והממוחשבים המשמשים כיום בתעשייה, ואשר באמצעותם ניתן לארוג דוגמות בד סבוכות מאוד.
בתחילת המאה ה-19 הומצא הנול של ג'אקארד ונודע כמכונה הראשונה שפעלה בעזרת כרטיסי ניקוב.
איזכורי אריגה בתנ"ך
בתנ"ך מוזכר כי במדבר העברים ארגו בדים. המלאכה מוזכרת בעיקר כמלאכת נשים.
- "וַיַּעַשׂ אֶת-מְעִיל הָאֵפֹד, מַעֲשֵׂה אֹרֵג, כְּלִיל, תְּכֵלֶת" (שמות ל"ט, כ"ב)
- "וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַכָּתְנֹת שֵׁשׁ, מַעֲשֵׂה אֹרֵג, לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו" (שמות ל"ט, כ"ז)
- "אֲשֶׁר הַנָּשִׁים, אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים--לָאֲשֵׁרָה." (מלכים ב' כ"ג, ז')
לפירוש המונח 'מעשה אורג' כותבת יעל ישראלי, כי נראה שמדובר באריגה של בגד שלם כצורתו, המוכרת מן הממצאים הארכאולוגיים. 'מעשה חושב' לפי ישראלי, הוא אריג הארוג בדוגמאות מיוחדות הצריכות מומחיות וחישוב של אופן הכנת החוטים[1].
ראו גם
לקריאה נוספת
- הגבירה והחד-קרן מאת טרייסי שבלייה. ספר המתאר את טכניקות ייצור שטיחי הקיר (טפסטרי) בבריסל בסוף המאה ה-15. מסת"ב 0452285453
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אנציקלופדיה מקראית, ערך מלאכה, עמ' 1007
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אריגה |
