ארמית גלילית

ארמית גלילית הוא השם הרווח במחקר לניב של הלשון הארמית שדובר בארץ ישראל, בעיקר על ידי יהודים ובעיקר בגליל, בתקופה שבין דעיכת הדיבור העברי (במאה השנייה לספירה) ועד הכיבוש הערבי (במאה השביעית). שם נוסף, מדויק יותר, הוא "ארמית יהודית ארץ ישראלית של תקופת האמוראים".

הארמית הגלילית, לצד הארמית הנוצרית והארמית השומרונית, שייכת לענף המערבי של הארמית המאוחרת, אשר דובר באזור ארץ ישראל. בזמנים שלפני הארמית המאוחרת דיברו בארץ ישראל בעיקר עברית (וארמית בינונית), ולאחריה - בעיקר ערבית.

המקורות להכרת הניב

המקורות שמהם ידועה לנו הארמית הגלילית הם:

• כתוֹבות, בעיקר כאלו שנמצאו בשרידים של בתי כנסת מהתקופה הביזנטית.
• התלמוד הירושלמי, הכתוב חלקו עברית וחלקו ארמית גלילית.
• מדרשים ארצישראליים קדומים, כגון: מדרש בראשית רבה, מדרש ויקרא רבה, פסיקתא דרב כהנא, הכתובים גם הם תערובת של עברית וארמית.

לכך יש להוסיף גם חיבורים הלכתיים מסוימים מתקופת הגאונים, פיוטים ארמיים, כתוּבות שנכתבו בארץ ישראל ובמצרים, וכן מספר מצומצם של פפירוסים וקמעות. יש הכוללים בניב זה גם את התרגומים הארמיים המאוחרים למקרא: תרגום נאופיטי, תרגום הקטעים וקטעי התרגום מגניזת קהיר.

דקדוק

תורת ההגה

מערכת העיצורים כללה 20 עיצורים: בּ [b], גּ [g], דּ [d], ו [w], ז [z], ח [ħ], ט [tˤ], י [j], כּ [k], ל [l], מ [m], נ [n], ס [s], ע [ʕ], פּ [p], צ [sˤ], ק [q], ר [r], שׁ [ʃ], תּ [t], וכן את מקביליהם הלא דגושים של עיצורי בג"ד כפ"ת, אשר לא היה להם מעמד פונמטי (כלומר, לא היו בעלי מעמד עצמאי).

שׂ נהגתה כסמ"ך; הגיית העיצורים א ו-ה נתערערה מאוד, וייתכן שהם נעלמו כליל.

ממעט המקורות המנוקדים (בעיקר קטעי גניזה של תלמוד ומדרש) עולה כי הארמית הגלילית כללה חמש תנועות (a e i o u) וכן שווא נע, שלגבי אופן הגייתו יש עדויות סותרות.

תורת הצורות

כינוי הגוף

עברית	ארמית	הגייה משוערת
אני	אנה	ana
אתה	את	at
הוא	הוא	u
היא	היא	i
אנחנו	אנן	anan
אתם	אתון	attun
הם	אינון	innun
הן	אינין	innin

כינוי הרמז

עברית	ארמית	הגייה משוערת
זה	דין	den
	הדין	aden
	ההן	a'en
זאת	דא	da
	הדא	ada
	הא	a
אלו	אילין	illen
ההוא	ההוא	a'u
ההיא	ההיא	a'i
ההם	האינון	a'innun
ההן	האינין	a'innin

נטיית שם העצם

זכר:

	נטיית היחיד	נטיית הרבים
צורת נפרד	יוֹם	יוֹמִין
צורת נסמך	יוֹם-	יוֹמֵי-
צורה מיודעת	יוֹמָה	יוֹמָיַּה

נקבה:

	נטיית היחיד	נטיית הרבים
צורת נפרד	מַלְכָּה	מַלְכָּן
צורת נסמך	מַלְכַת-	מַלְכָת-
צורה מיודעת	מַלְכְתָא	מַלְכָתָא

נטיית הפועל

לפועל שישה בניינים, שלושה אקטיביים ושלושה פסיביים בהתאמה:

• פְּעַל (מקביל לבניין קל בעברית)
• פַּעֵל (מקביל לבניין פִּעֵל בעברית)
• אַפְעֵל (מקביל לבניין הפעיל בעברית)
• אֶתְפְּעֵל (סביל של פעל)
• אֶתְפַּעַל (סביל של פעל)
• אֶתַּפְעַל, נדיר מאד (סביל של אפעל)

בניין ארמית	בניין עברית	ארמית	עברית	הגייה משוערת
פְּעַל Pe'al	קַל Qal/Pa'al	כְּתַב	כָּתַב	k'tav
אִתְפְּעֵל itpe'el	נִפְעַל Niphal	אִתְכְּתֵיב	נִכְּתַב	itktev
אַפְעֵל Aph'el	הִפְעִיל Hiphil	אַפְקֵד	הִפְקִיד	aphqed
אִתַפְעַל Ittaph'al	הָפְעַל Hophal	אִתַפְקַד	הָפְקַד	itaphqad
פַּעֵל Pa'el	פִּעֵל Pi'el	קַדֵיש	קִדֵש	qadesh
אִתְפַּעַל Itpa'al	נִתְפַּעַל Nitpa'al	וְיִתְקַדַּשׁ	נִתְקַדַּשׁ	itqadash

להלן נטיית בניין קל, גזרת השלמים:

עבר

עברית	ארמית	הגייה משוערת
(אני) קטלתי	קטלית	qatlet
(אתה) קטלת	קטלת	qtalt
(הוא) קטל	קטל	qtal
(אנחנו) קטלנו	קטלנן	qtalnan
(אתם) קטלתם	קטלתון	qtalton
(הם) קטלו	קטלו	qtalu

בינוני

עברית	ארמית	הגייה משוערת
קוטל	קטל	qatel
קוטלת	קטלה	qatla
קוטלים	קטלין	qatlin
קוטלות	קטלן	qatlan

עתיד

עברית	ארמית	הגייה משוערת
(אני) אקטול	נקטול	neqtol
(אתה) תקטול	תקטול	teqtol
(הוא) יקטול	יקטול	yeqtol
(אנחנו) נקטול	נקטול	neqtol
(אתם) תקטלו	תקטלון	teqtelun
(הם) יקטלו	יקטלו	yeqtelu

ספרות

• Gustaf Dalman, Grammatik des jüdisch-palästnischen Aramäisch, 2nd ed. Leipzig 1905
• Michael Sokoloff, A Dictionary of Jewish Palestinian Aramaic of the Byzantine Period, 2nd ed., Ramat Gan 2002
• 1986 Caspar Levias, A Grammar of Galilean Aramaic, New York

• יחזקאל קוטשר, "מחקרים בארמית גלילית", תרביץ כא (תש"י), עמ' 205-192; כב (תשי"א), עמ' 63-53, 192-185; כג (תשי"ב), עמ' 60-35
• ק' לויאס, דקדוק הארמית הגלילית, ניו יורק תשמ"ו
• מאיר בר-אילן, פיוטים ארמיים מארץ-ישראל ואחיזתם במציאות, י' יהלום ומ' סוקולוף, שירת בני מערבא, מהות, כג (תשס"א), עמ' 167-188