ארמס דה פונסקה
 | |||||
| לידה |
14 במאי 1855 סאו גבריאל, ריו גראנדה דו סול | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בספטמבר 1923 (בגיל 68) פטרופוליס | ||||
| מדינה | ברזיל | ||||
| מפלגה | המפלגה הרפובליקנית השמרנית | ||||
|
| |||||
ארמס רודריגס דה פונסקה (בפורטוגזית: Hermes Rodrigues da Fonseca; 14 במאי 1855 - 9 בספטמבר 1923) היה איש צבא ופוליטיקאי ברזילאי, אשר כהן כנשיא ברזיל השמיני, בין השנים 1910 ו-1914. פונסקה הגיע לדרגת מרשל והיה אחד משני אנשי הצבא היחידים (השני היה גספאר דוטרה) שנבחר באופן דמוקרטי לנשיא ברזיל.
קריירה צבאית
ארמס דה פונסקה היה אחיינו של דאודורו דה פונסקה (הנשיא הראשון של ברזיל) ובנו של מרשל של הצבא הברזילאי ארמס ארנסטו דה פונסקה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר הצבאי של ריו דה ז'ניירו, עבד כעוזר אישי של הרוזן של אֶה, בעלה של הנסיכה איזבל.
תמך בכינונה של הרפובליקה בשנת 1889 על ידי דודו, מרשל דאודורו דה פונסקה, והוזמן על ידו למלא תפקיד של מזכיר צבאי. בשנת 1890 קיבל דרגת לויטננט קולונל.
בשנת 1893 התמרד חלק מהצי הברזילאי במפרץ גואנברה נגד ממשלתו של פלוריאנו פיישוטו (אשר החליף את דאודורו דה פונסקה) וארמס דה פונסקה הצטיין כמפקד בהגנה על הממשל. בשנת 1894 קודם לקולונל. בין 1899–1904 היה מפקד משטרת ריו דה ז'ניירו.
בשנת 1904 התמנה למפקד בית הספר לקצינים היוקרתי בריאלנגו והיה מפתח בדיכוי "מרד החיסון" באותה השנה. "מרד החיסון" היה מרד עממי, בתמיכת תלמידי קורס הקצינים, נגד מדיניות העיור בריו דה ז'ניירו, אשר מצד אחד נועדה להפחית בצורה משמעותית את המגפות ומחלות אשר פקדו את תושבי העיר, אך מצד שני הכריחה אלפי תושבים מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות לעבור מקום מגורים לאזורים יותר רחוקים מהמרכז. הנשיא רודריגס אלווס קידם את פונסקה לדרגת מרשל.
בממשלתו של הנשיא קמפוס סאלס (1898 - 1902) התמנה לשר המלחמה, תפקיד שמילא גם בממשלתו של אפונסו פנה (1906 - 1909).
נשיאות
בחירות 1910
בפעם הראשונה ברפובליקה הברזילאית, הביאו הבחירות של 1910 את תעמולת הבחירות. התמודדו ה"ארמיסטים" (תומכי ארמס דה פונסקה) נגד ה"סיביליסטים" (תומכי המועמד האזרחי רוי ברבוזה). מדינות הרפובליקה היו חלוקות בתמיכתן; באהיה, סאו פאולו, פרנמבוקו, ריו דה ז'ניירו וחלק ממינאס ז'ראיס תמכו בברבוזה, ואילו שאר המדינות תמכו בפונסקה. ארמס דה פונסקה נבחר ב-1 במרץ 1910 עם 402,867 קולות נגד 222,822.
מכיוון שהיה גאושו (מי שנולד במדינת ריו גראנדה דו סול), בחירתו של ארמס דה פונסקה קטעה באופן זמני את מדיניות הקפה בחלב, לפיה נשיאי ברזיל בתחילת המאה ה-20 נבחרו מבין האוליגרכיות של מדינת סאו פאולו (יצרנית קפה) או של מדינת מינאס ז'ראיס (יצרנית חלב).
תקופת השלטון
שלטונו של ארמס דה פונסקה היה עתור מרידות ומשברים ובשל כך הרבה פונסקה להכריז על מצב חירום לאומי.
כבר בשבוע הראשון לקדנציה שלו, היה חייב פונסקה להתמודד עם "מרידת ההצלפות" בין מלחי חיל הים, אשר התמרדו נגד תנאי השירות הקשים ובמיוחד נגד העונשים, אשר כללו הצלפות. סכסוך זה נפתר בדרכים דיפלומטיות ועונשי ההצלפה בוטלו בצבא הברזילאי. אך בהמשך התמרדו גם חיל הנחתים הברזילאי, אשר הביא למאבק אלים ולמצב חירום לאומי ראשון.
ב-12 בספטמבר 1912, התפרצה מרידה של חקלאים עניים בגבול המדינות פרנה וסנטה קטרינה. הם דרשו מהשלטון שיקיים הבטחה של תרומת אדמה לחקלאים ולכן נקרא הסכסוך "מלחמת הדרושה" (Guerra do contestado). למלחמה זו היה אופי דתי משיחי, שכן חיפשו המורדים להפוך את האדמה הדרושה לממלכה אלוקית, בה לא יהיו מיסים או רכוש פרטי. מלחמת הדרושה הסתיימה רק ב-1915 בשלטונות של ונססלאו בראז עם חיסול המורדים האחרונים על ידי הצבא.
ארמס דה פונסקה הנהיג במהלך שלטונו את "מדיניות ההצלות" (Política das Salvações), לפיה החליף, בניגוד לעקרונות הרפובליקניים, את המושל של מספר מדינות ברזיל באנשים מטעמו. התירוץ הרשמי היה "ניקיון" מדינות אלו משחיתות ומעשי מרמה אחרים, אך למעשה הייתה מדיניות ההצלות התערבות פוליטית שמטרתה להשתלט על האוליגרכיות המקומיות. פונסקה החליף את המושלים של פרנמבוקו, סיארה ואלגואס, וניסה גם להחליף את מושל סאו פאולו ללא הצלחה. מדיניות ההצלות, למרות הצלחתה ההתחלתית, עירער את הבסיס הפוליטי במדיניות בהן פעלה וגרמה בסופו של דבר להחלשת התמיכה בנשיא, התנגדות עממית ומרידות. במדינת סיארה הוביל את ההתנגדות הכומר סיסרו רומאו בטיסטה, אשר הוסיף למאבק פן דתי.
פונסקה הקים שכונות פועלים, כולל שכונת מרשל ארמס שבריו דה ז'ניירו הקרויה על שמו, הרחיב את מערכת הרכבות באופן משמעותי, קידם את גידול התירס בברזיל וייסד את בית הספר הברזילאי לתעופה ב-1913.
לקראת בחירות 1914 תמך פונסקה במועמד פיניירו משדו, אף הוא מריו גראנדה דו סול, אולם שוב התאחדו מדינות סאו פאולו ומינאס ז'ראיס בתמיכתן המשותפת במועמד מטעמן והחזירו את מדיניות הקפה בחלב. משדו הפסיד בבחירות לונססלאו בראז. תקופת השלטון של פונסקה הסתיים ב-15 בנובמבר 1914.
לאחר הנשיאות
עם תום המנדט שלו כנשיא ברזיל, רץ ארמס דה פונסקה לתפקיד מושל ריו גראנדה דו סול. הוא ניצח בבחירות, אולם ויתר על התפקיד במחאה על רציחתו של פיניירו משדו. הוא עבר לשווייץ, שם התגורר עד לשנת 1920. הוא חזר לברזיל והתגורר בפטרופוליס עד מותו ב-9 בספטמבר 1923 ממחלת לב.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה באתר www.historiabrasileira.com (בפורטוגזית)
