ארתור ווקופ
| |||||||
| |||||||
סר ארתור גרנפל ווקופ (באנגלית: Arthur Grenfell Wauchope; 1874 – 1947) הנציב העליון הבריטי הרביעי של ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל ועבר הירדן.
קורות חייו
ארתור ווקופ נולד למשפחת אצולה בריטית בשנת 1874. הוא למד בבית ספר ברפטון ובשנת 1893 התגייס לרגימנט ארגייל וסת'רלנד של ההיילנד (Argyll and Sutherland Highlanders). הוא לחם במלחמת הבורים השנייה ונפצע קשה בשנת 1899 במאחרספונטיין[1]. בשנים 1903–1914 שירת בהודו הבריטית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוצב בחזית צרפת בלוס. בשנת 1916 הועבר עם גדודו לעיראק. ווקופ נפצע בקרב ולאחר מכן התמנה כמפקד גדוד והמשיך בלחימה[2].
בשנת 1923 היה חבר מטעם הצבא בנציגות להתיישבות באוסטרליה ובניו זילנד, ובשנים 1924–1926 הוצב בגרמניה כראש ועדת הפיקוח הבריטית על אזור ברלין[3]. בשנים 1927–1929 שירת בבריטניה כמפקד הדיוויזיה ה-44 ובשנים 1929–1931 שירת כמפקד בצפון אירלנד.
נציב עליון בארץ ישראל
בסוף שנת 1931 התמנה לנציב העליון על ארץ ישראל. בתחילת 1936 פורסם שכהונתו תוארך בחמש שנים נוספות[4]. במהלך כהונתו של ווקופ, בשנת 1936, החלו מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט, שהיו התקפה על היישוב ומרד כלפי השלטון הבריטי. ווקופ ביקש לסיים את המרד במשא ומתן עם הערבים ומנע ממפקד המשטרה רוי ספייסר מלהשתמש באמצעי ענישה חריפים נגד האוכלוסייה הערבית. בה בעת, ווקופ התנגד להשעיית העלייה, ואמר שלא ניתן להצדיק צעד כזה, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה פוליטית[5]. במשך זמן רב הוא מנע את גירושו של המופתי אמין אל-חוסייני בטענה שהוא לא כה קיצוני כמו שאומרים עליו ולאור הערכתו שבמשך השנים 1931–1935 הוא היה יותר מועיל ממזיק, וכן מתוך רצון שלא לתת למרד אופי דתי. גם לאחר רצח לואיס אנדרוס, המושל הבריטי של הגליל, וההחלטה לעצור את המופתי, מנע ווקופ את מעצרו בהר הבית ובכך איפשר לו להתחמק ממעצר[6]. גישתו זו של ווקופ ספגה ביקורת מצד ועדת פיל אשר חייבה הפעלת כוח נגד אוכלוסייה שאינה מוכנה לשתף פעולה במיגור הכנופיות[7]. עם זאת, קבע ווקופ עונשי מינימום על עבירות של נשיאת נשק, אולם זקן השופטים מייקל מקדונל, אשר לפי המסורת הדמוקרטית הבריטית לא היה תלוי ברשות המבצעת, הנחה את השופטים שלא להחמיר בעונשם של ערבים שפגעו ביהודים[8]. שר המושבות הבריטי התבטא שווקופ איבד את אמון היהודים והערבים גם יחד, וכי ויתר על הביטחון של הקצינים הבריטים בארץ ישראל[9]. בעקבות זאת, הוחלף ווקופ בתחילת מרץ 1938, בטענה של בריאות לקויה, ובמקומו מונה כנציב עליון הרולד מקמייקל.
ארתור ווקופ נפטר בפתאומיות כשנפל במדרגות מועדון צבאי בלונדון בספטמבר 1947[10].
יחס היישוב היהודי
ווקופ נחשב לנציב העליון האהוד ביותר על היישוב ועל התנועה הציונית. דוד בן-גוריון כינה אותו "הטוב שבנציבים"[11]. בתקופתו של ווקופ גדלה העלייה בשיעור ניכר, כאשר ווקופ הנהיג מדיניות של הנפקת סרטיפיקטים רבים במה שנחשב למקסימום יכולת הקליטה של הארץ[12]. בתקופת כהונתו התרחשה העלייה החמישית, שבה יותר מהוכפל מספר היהודים בארץ ישראל והיא הביאה להתפתחות כלכלית ותרבותית רבה ביישוב. הוא קשר קשרים עם ראשי היישוב ועם מנהיגי הערבים. תמיכתו בעלייה נבעה מהכרתו כי עלייתם של היהודים לארץ ישראל תורמת להתפתחות הכלכלה בארץ. ווקופ יזם עבודות ציבוריות והנדסיות שהביאו לקידומה של ארץ ישראל. יכולת הקליטה של העולים השתפרה.
מינויו של ווקופ נחשב מלכתחילה כצעד שנועד לבוא לקראת הציונים ולהקהות את התוצאות של הספר הלבן של פאספילד. בן-גוריון כתב שראש ממשלת בריטניה, רמזי מקדונלד, שנחשב אוהד הציונות, אמר לו שהוא הולך לדאוג ל"פירוש" חדש לספר הלבן שיבטל את תוכנו השלילי וכי ימונה נציב עליון חדש, ווקופ, אשר יעמוד לימין העלייה וההתיישבות[13]. ווקופ אמנם הצהיר בשנת 1932, בהופעה בפני ועדת המנדטים של חבר הלאומים, שהכוונה להקים מועצה מחוקקת עבור תושבי ארץ ישראל, שהופיעה בספר הלבן של פאספילד, לא נזנחה, למורת רוחה של המחנה הציוני, שכן היהודים היו מיעוט בארץ ישראל, אולם בפועל הרעיון לא קודם. רעיון המועצה המחוקקת עלה שוב בסוף שנת 1935, אך בלחצו של חיים ויצמן נדחה על ידי הפרלמנט הבריטי ובית הלורדים[14].
ארתור ווקופ זכה להערכה רבה מצד היהודים, שהזמינו אותו לאירועים חשובים כפתיחת יריד המזרח, והבטיחו לקרוא על שמו את אחד הגשרים על הירקון. גם כיכר העצמאות בנתניה הייתה קרויה על שמו בין 1936 ל-1947. יצחק בן צבי כתב עליו:
- "היישוב יזכור למנוח סר ארתור ווקופ את עשרים ריבוא היהודים שעלו לארץ בתקופת שלטונו ובעזרתו. לא נשכח את עמדתו החיובית להתיישבות החקלאית העברית ופיתוחה של תל אביב ולרישיון לפתח בה נמל; את יחסו אל מוסדות התרבות שלנו כגון הבימה, התזמורת ועוד"[10].
בתקופת כהונתו של ווקופ כנציב העליון, עלו לארץ ישראל 217,667 יהודים.[15]
לקריאה נוספת
- משה ליסק (עורך), תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, תקופת המנדט הבריטי, חלק שלישי, ירושלים: הוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מוסד ביאליק, תשס"ח-2008.
- יעקב שביט, יעקב גולדשטיין, חיים באר (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, הערך: "סר ארתור גרנפל ווקופ", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1983.
- נתן ברון, "הטוב בנציבים" מול "שונא היהודים" - הסכסוך הגדול בין הנציב העליון ווקופ וזקן השופטים מקדונל על רקע "הריסות יפו", 1936", מחקרי משפט אונ' בר-אילן), כרך כ"ה (1), 2009, עמ' 285.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ארתור ווקופ |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארתור ווקופ |
- ד"ר מרדכי נאור, 7 נציבים, אתר מט"ח
ארתור ווקופ מבקר בנמל תל אביב, יומני כרמל, אוגוסט 1937 (התחלה 4:32)
הערות שוליים
- ^ Sir Arthur Grenfell Wauchope, The British Empire Website
- ^ Aref Abu-Rabia, A Bedouin century: education and development among the Negev tribes, page 90
- ^ Albert Montefiore Hyamson, Palestine under the mandate, 1920-1948, page 129
- ^ מדוע הוארכה תקופת כהונתו של הנציב?, דואר היום, 3 בינואר 1936
- ^ Island Refuge, University of California Press, page 77
- ^ Uri M. Kupferschmidt, The Supreme Muslim Council: Islam under the British mandate for Palestine, BRILL, 1987, pages 43-45
- ^ David Anderson, David Killingray, Policing and decolonisation: politics, nationalism, and the police, 1917-65, pages 66-68
- ^ ספר תולדות ההגנה, הוצאת מערכות 1964, כרך ב', חלק שני, עמ' 702
- ^ Colin Shindler, The triumph of military Zionism, page 202
- ^ 10.0 10.1 מת סיר ארתור ווקופ, דבר, 17 בספטמבר 1947
- ^ אניטה שפירא, דוד בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 82.
- ^ Albert Montefiore Hyamson, Palestine under the mandate, 1920-1948, page 131
- ^ דוד בן-גוריון, מכוח מתגונן לגרעין צבא כובש, דבר, 18 בספטמבר 1963
- ^ Lawrence Davidson, America's Palestine: popular and official perceptions, page 109
- ^ יעקב ורנה שרת (עורכים), רודף שלום – היבטים ומבטים על משה שרת, עמ' 535, הערה 9.
| הנציבים העליונים בעת המנדט הבריטי | ||
|---|---|---|
|
