אשדוד ים
אַשְׁדּוֹד יָם הייתה עיר נמל לחוף הים התיכון, שייסודה בתקופת הברזל. שרידיה נמצאים באתר הארכאולוגי בחוף הים הדרומי של העיר אשדוד המודרנית. האתר מצוי כ־5 ק"מ צפונית לתל אשדוד, התל של אשדוד היבשתית (אזוֹטוֹס מסוֹגיוֹס, ביוונית: Azotos Mesogeios) - אחת מחמש ערי פלשתים. בין שתי ערים אלה, היה קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה, וההיסטוריה שלהן הייתה שלובה זו בזו לאורך מאות שנים.[1]
העדות הראשונה על אודות המקום היא מפי סרגון השני, מלך אשור, שבנה את העיר וביצר אותה במהלך המאה ה־8 לפנה"ס כדי שתשמש תחנת מסחר ונמל בפחוות אשדוד. זאת לאחר שעיר הנמל המקורית של אשדוד היבשתית, תל מור, נחרבה במהלך המאה ה־10 לפנה"ס. מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית בארץ ישראל לא ידוע מה התרחש באשדוד־ים, ובמאה ה־4 גדלה והייתה לעיר מסחר משגשגת עם נמל עמוק־מים שנקראה בשם היווני אזוֹטוֹס פאראליוֹס (ביוונית: Άζωτος πάραλος, שפירושו "אשדוד־חוף"), ותועדה במפת מידבא. העיר המשיכה להתקיים בתקופה הערבית הקדומה, בין המאה ה־8 למאה ה־11 - התקופה ממנה נשמרו השרידים המרשימים שנמצאים לחופה הדרומי של אשדוד, וביניהם מצודת אשדוד־ים הגדולה, שמכונה בערבית קלעת אל־מינה.
היסטוריה
אשדוד העתיקה, נזכרת כבר במאה ה־17 לפנה"ס כעיר כנענית מבוצרת. במאה ה־12 לפנה"ס פלשו למישור החוף הדרומי "גויי הים", אלו הם הפלשתים. לפי חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בתל מור, לאשדוד, שהייתה בעומק היבשה, היה נמל כבר מסוף תקופת הברונזה המאוחרת בשפך נחל לכיש, כלומר, בסמוך לפלישת הפלשתים לחוף הדרומי. כך, ניתן להסיק שהנמל הראשון של אשדוד נבנה על ידי הפלשתים עצמם.[2] אשדוד, שהפכה לאחת מחמש ערי פלשתים החשובות ביותר אשר התנהלו כערי מדינה, שימשה כעיר הבירה של תל מור שהייתה תחת חסותה. תושבי תל מור, ששימשה כעיר הנמל, התפרנסו מהנמל הסמוך. לפי תעודות שנמצאו בעיר אוגרית, אשדוד הייתה עיר מסחר משגשגת באותה תקופה.
במהלך המאה ה־10 לפנה"ס, נחרבה העיר. חוקרים משערים כי נחרבה ככל הנראה על ידי פרעה סיאמון, או על ידי דוד המלך באחת ממלחמותיו בפלשתים.[3] ביחד עם העיר נהרסו גם תל מור והנמל שלו שלא שוקם שוב. במאה ה־8 לפנה"ס שוקמה העיר עם חידוש ההתיישבות הפלשתית באזור, אך לא האריכה ימים ונחרבה שוב על ידי עוזיהו.
בשנת 734 לפנה"ס נכבשה אשדוד על ידי תגלת פלאסר השלישי, מלך אשור, שכן מיקומה על דרך הים היווה יעד אסטרטגי חשוב לצבא האשורי ולאשור, שרצתה לשלוט כלכלית במסחר הימי בין פיניקיה, פלשת ומצרים. בשנת 732 לפנה"ס השתעבדה אשדוד לאשור. בכתובת שנכתבה על ידי סרגון השני בשנת 722 לפנה"ס, מצוין כי בעת מסעו לארץ ישראל הוא ביצר את הערים הפלשתיות אשדוד וגת, אך הוא גם מזכיר את בנייתה וביצורה של העיר "אסדודימו" (אשדוד־ים), שתשמש מעתה והלאה כעיר הנמל החדשה של העיר אשדוד היבשתית.[4] אשדוד־ים נבנתה כמרכז מנהלי, והובאו אליה גולים מארצות אחרות בשליטת אשור. אשדוד, בראשותו של המלך ימני, מרדה באשור בשנת 712 לפנה"ס, בתמיכתה של מצרים. סרגון השני דיכא את המרד וכבש את סביבותיה של אשדוד, החריב את אשדוד והגלה את תושביה. סרגון הפך את אשדוד לפחווה אשורית, וחלק מהחוקרים משערים כי העביר את תואר בירת המחוז אל אשדוד־ים.[5] תיאור של כיבוש חבל פלשת באחת מכתובות סרגון:[6]
"הטלתי מצור על הערים אשדוד, גת ואָסדוּדימוּ [אשדוד-ים] ולכדתי [אותן]. לקחתי שלל את אליליו, נשיו, בניו, בנותיו, חפצי רכושו, אוצרות ארמונו, יחד עם אנשי ארצו. שיקמתי את הערים הללו והושבתי בהן אנשים מן הארצות אשר לכדתי אשר מקרב [מחוזות] המזרח. הפקדתי עליהן את קציני, מניתי אותם עם בני אשור וישאו את עולי."
בחפירות שנעשו על ידי הארכאולוג יעקב קפלן בתל אשדוד־ים, נמצאו ביצורים, שלפי קפלן, נבנו על ידי ימני כהכנה לתקיפתו של הצבא האשורי בעקבות המרד. לפי החוקר נדב נאמן, ייתכן והמרד נעשה מהחשש של אשדוד כי ההשתלטות האשורית על אשדוד־ים וביצורה על ידי סרגון, תאיים על אשדוד ותמנע ממנה גישה לים והכנסת כספים ממסחר ימי.[7] עם עלייתו לשלטון של סנחריב, הוא יצא למסע כיבוש ברחבי ארץ ישראל, ומכתובותיו, ביניהן מנסרת סנחריב, מתברר כי אשדוד נשארה עיר מדינה ולא הפכה לפחווה, ואשדוד־ים, שהמשיכה לתפקד כעיר הנמל שלה, עדיין הייתה בעלת חשיבות גדולה יותר בעיני האשורים. עם היחלשותה של אשור, צר פרעה פסמתיך הראשון על אשדוד והחריב אותה. ההון ומרכז השלטון עברו לידי אשדוד־ים עד שיקומה מחדש של אשדוד על ידי נבוכדנצר.
מאותה עת ועד לתקופה הביזנטית בארץ ישראל ישנו פער היסטורי בנוגע למה שקרה באשדוד־ים, אף על פי שנמצאו ממצאים ארכאולוגיים אחדים מהתקופה הפרסית ומהתקופה הרומית. באשדוד היבשתית, מנגד, ישנם תיעודים היסטוריים לאורך כל התקופה. במאה ה־4 הייתה אשדוד־ים לעיר מסחר משגשגת וכונתה בשם היווני אָזוֹטוֹס פאראליוֹס (בעברית: "אשדוד־חוף"), ככל הנראה עוד מהתקופה ההלניסטית. כך, גם שמה של אשדוד היבשתית - אָזוֹטוֹס מֵסוֹגֵיוֹס. במהלך תקופה זו הייתה אשדוד־ים גדולה יותר מאשדוד היבשתית, שנחרבה ושוקמה שוב ושוב, ועברה חילופי שלטונות על ידי עמים רבים, אשר גרמו לדעיכה הדרגתית של חשיבותה. תרשים של העיר אשדוד־ים מובא במפת מידבא, בה היא מופיעה כעיר נמל גדולה עם מזח ורציף עם מדרגות, וביניהם היו בתים ומבני ציבור רבים, בהם מזרקה וכנסיות. שרידים מתקופה זו, כולל כנסייה, נמצאו כ־2 ק"מ מהאתר הנוכחי, אך לא נחפרו.
עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, בסמוך לתחילת דרכו של הכפר הערבי איסְדוּד שנבנה על מורדות תל אשדוד, נבנתה לראשונה המצודה במהלך המאה ה־7 על ידי הח'ליף עבד אל־מלכ על שרידיו של יישוב ביזנטי. המצודה נבנתה כחלק ממערכת של ביצורי הגנה לאורך מישור החוף הדרומי שנבנתה על ידי הערבים, והורכבה מריבאטים (מצודות ומצדים) ומחראס'ים (מגדלים) כדי לאותת לבירת המחוז רמלה ולהזהיר מפני פלישה של אוניות ביזנטיות.[8] במהלך המאה ה־10, בתקופת השושלת הפאטמית בוצרה והורחבה המצודה, וכונתה קָלעה אל-מינָה (בעברית: "מצודת הנמל"). ברובע ט"ו בעיר אשדוד של היום, נמצאים שרידיו של מגדל איתות נוסף שפעל ביחד עם המצודה. ב־1033 נפגעה המצודה מרעידת אדמה שהכתה ברחבי הארץ. ב־1099 עם סיום מסע הצלב הראשון, בוצרה המצודה שוב ונקראה קָסטלוּםֶ בֵּרוּאַר, על שמו של ניקולאס דה-ברואר, אביר ממסדר הלורד יו מרמלה. המצודה ננטשה סופית ב־1260 ונשמרה במצבה עד היום.
תיאור המצודה
באתר נשמרו שרידי חומות המצודה המלבנית. גודל המצודה היה 60 מטר על 40 מטר. בפינות המצודה הוקמו מגדלים מעוגלים ומרובעים. אבני החומה נחצבו מכורכר. למצודה היו שתי כניסות: ממזרח - מהיבשה וממערב - מהים. משני צדי השערים היו מגדלים מעוגלים בגובה משוער של 8 מטר. בהשפעת רעידת אדמה שהתרחשה במקום ורוחות הים, ניכר הכרסום במבנים של מגדלי הכניסה. מסביב המצודה ניכרים סימנים לחפיר, אשר הקיף את המצודה מכיוון היבשה. המצודה שימשה כנראה כביתם של חיילים ששמרו על חוף הים מפני פלישות. הארכאולוגים מעריכים שהכניסה למצודה מהיבשה הייתה ממזרח והיא בוצעה באמצעות גשר מעל החפיר. חלקה המזרחי של המצודה שימש לחדרי מגורים, חלקה הדרומי כלל חצר גדולה שנראה ששימשה כמקום לאורוות של הפרשים שהיו חלק מהחיילים ששמרו על החוף.
ממצאי החפירות
חפירות ארכאולוגיות נערכו באתר על ידי יעקב קפלן בשנים 1968-1965. בחפירות נתגלו כמה ממצאים וביניהם חרסים ומטבעות עתיקים מהתקופה הערבית בארץ ישראל. ההנחה כי מצודה זו, בדומה למצודות שנמצאו ביבנה ים ובאשקלון נועדו להגנה מפי פלישות מהים התיכון.
בינואר 2014 נפתחו לציבור שתי אחוזות קבר השייכות לבית הקברות של העיר אשדוד־ים מהמאה ה־4 עד המאה ה־6, בהן נקברו בני המעמד הגבוה מהתקופה הרומית ומהביזנטית.[9]
בנובמבר 2017, במהלך עונת חפירות שלישית ברציפות באתר, חשפו ארכאולוגים רצפת פסיפס בת כ-1,500 שנים, אשר הייתה שייכת לכנסייה או מנזר גאורגי שפעל בעיר במהלך התקופה הביזנטית.[10]
עמוד שיש קבוע בבור בשטח האתר
קשתות באתר
שער הים
מדרגות בתוך המצודה
מוקד תיירות ימי ארכאולוגי
חברת חופית[11] מתכננת להקים במצודת אשדוד־ים מוקד תיירות ימי ארכאולוגי הכולל מרכיבי מסחר, תיירות ונופש. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הדרום אישרה את התוכנית (בכפוף לתיקונים) ב־2 במאי 2011.[12] עם זאת, המקום טרם פותח ושומר. בקרבת המצודה, ישנו חוף לא־מוכרז, אליו נוהגים להגיע תושבים רבים.
לקריאה נוספת
- פרחיה נחשוני, אשדוד, חוף דרומי, באתר חדשות ארכאולוגיות - חפירות וסקרים בישראל, רשות העתיקות, 22 באוקטובר 2009
- Masarwa, Y. 2006. From a Word of God to Archaeological Monuments: A Historical-Archaeological Study of the Umayyad Ribāts of Palestine. Ph.D. Dissertation. Princeton University.
- Nachlieli, D. 2008. Ashdod-Yam. In E. Stern, H. Geva and A. Paris, eds. The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land 5, Supplementary Volume. Jerusalem. Pp. 1575-1576.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אשדוד ים |
- ספי בן יוסף, מצודת אשדוד־ים: כרעם בים בהיר, ynet, 20 באפריל 2006
- מצודה חבויה בחוף הים קלעת אל־מינה (מצודת אשדוד־ים), באתר היסטוריה על המפה, 7 באפריל 2012
- מצודת אשדוד־ים, באתר קטעים בהיסטוריה, 19 באוגוסט 2013
- צילום של אשדוד ים המקראית באתר 'מקראות גדולות הכתר'
הערות שוליים
- ^ פטר פביאן - רשות העתיקות ויצחק גלעד, אוניברסיטת בן-גוריון, היישוב בתקופת הברזל בתחומי העיר באר שבע המודרנית, באתר רשות העתיקות
- ^ משה דותן, תל מור, האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, כרך 3, עמ' 922
- ^ עמיחי מזר, גבריאל ברקאי, מבוא לארכאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא, יחידות 8–9, עמוד 28, האוניברסיטה הפתוחה
- ^ חוקרים משערים כי נמל קטן היה קיים עוד קודם בסביבות אשדוד־ים ששירת את אשדוד טרם הכיבוש האשורי שלה, ולאחר החורבן בתל מור
- ^ ד"ר יעקב שביט (עורך), ההיסטוריה של ארץ־ישראל - ישראל ויהודה בתקופת המקרא - ישראל ויהודה בתקופת המקרא, חלק ב' ממלכות ישראל ויהודה, 7. שכני ישראל ויחסיהם עם ישראל, ארץ־ישראל בשלטון אשור. יד יצחק בן צבי: המערכת המדעית
- ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך ב ממלכות ישראל ויהודה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, נספח ב - שינויי אוכלוסין בארץ־ישראל בעקבות ההגליות האשוריות, עמ' 467
- ^ נדב נאמן, מסעות מלכי אשור ליהודה לאור תעודה אשורית חדשה, התשל"ז, עמ' 170-173
- ^ ראובן וונש, אורן טל ודורית סיון, חורבת אשדוד־ים, חדשות ארכאולוגיות - חפירות וסקרים בארץ ישראל, רשות העתיקות, 8 באוגוסט 2013
- ^ דליה מזורי, שתי אחוזות קבר מרשימות התגלו באשדוד, באתר nrg, 8 בינואר 2014
- ^ איתי בלומנטל, רצפת פסיפס מלפני כ-1,500 שנה נחשפה באשדוד, באתר ynet, 23 בנובמבר 2017
- ^ חופית, החברה העירונית לפיתוח התיירות באשדוד בע"מ
- ^ פרוטוקול הוועדה המחוזית