בואנוס איירס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־16:59, 31 ביולי 2020 מאת בוט מקוה (שיחה | תרומות) (שנת>>תאריך (דרך WP:JWB))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
העיר האוטונומית של בואנוס איירס
Buenos Aires
מבנה הקונגרס הלאומי הארגנטינאי
מבנה הקונגרס הלאומי הארגנטינאי
מדינה ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
מחוז פדרלי בואנוס איירסבואנוס איירס בואנוס איירס
ראש העיר הוראסיו רודריגס לרטה
תאריך ייסוד 2 בפברואר 1536
שטח 203 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 2,891,082[1] (2010)
 ‑ במטרופולין 14,393,015 (2009)
 ‑ צפיפות 14,946.60 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות 34°36′13″S 58°22′54″W / 34.60361°S 58.38167°W / -34.60361; -58.38167
אזור זמן UTC -3
http://www.buenosaires.gov.ar
אדריכלות אירופית ומודרנית בבואנוס איירס

בואנוס איירסספרדית: Buenos Aires או Ciudad Autónoma de Buenos Aires) היא בירתה של ארגנטינה והעיר הגדולה ביותר בה. העיר היא חלק מהמטרופולין השני בגודלו בדרום אמריקה, גראן בואנוס איירס (בואנוס איירס רבתי). בואנוס איירס שוכנת לחופי האוקיינוס האטלנטי, ובתחומה נמצאים מסלולו ושפכו לאוקיינוס של נהר ריו דה לה פלטה. נמל העיר הוא מהגדולים בעולם, ומשרת גם את פרגוואי ואורוגוואי שכנותיה של ארגנטינה.

במקור נקראה העיר בשמה המלא "גבירתנו של הרוחות הטובות": Nuestra Señora de los Buenos Aires. פירוש אפשרי אחד של שמה של העיר ('אוויר טוב' בספרדית 'Aire Bueno'), מתייחס, לרוחות שסייעו בניווטן הימי של האוניות הספרדיות אשר עגנו בחופיו של האזור, ואפשרות אחרת היא על שמם של מסדרים קתוליים ובהם Dona de Bonaria האיטלקי.

היסטוריה

בואנוס איירס היא מהעתיקות שבערי דרום אמריקה הקולוניאליסטית. היא נוסדה ב-2 בפברואר 1536 על ידי משלחת מחפשי זהב ספרדית בראשות פדרו דה מנדוסה, שקרא לה "סנטה מריה דל בוון איירה" (Santa María del Buen Ayre), בהשפעת כומר המשלחת. לאחר שהמשלחת חזרה התרבו התקפות התושבים המקומיים על ההתיישבות, והיא ננטשה ב-1541. היא נוסדה מחדש ב-1580 על ידי חואן דה גאראי שקרא לה "סיודאד דה טרינדאד" (Ciudad de Trinidad - עיר השילוש), ומאז היא מיושבת ברציפות.

מימיה הראשונים העיר התבססה בעיקר על מסחר. במאות ה-17 וה-18 הספינות הספרדיות אוימו על ידי פיראטים, לכן הספרדים פיתחו מערכת שהביאה את הסחורות ללימה, בפרו של ימינו, ומשם הועברו הסחורות לערי היבשת. עקב כך, לקח לסחורות הרבה מאד זמן להגיע לעיר, שהייתה בצד השני של היבשת, והמסים הגבוהים הפכו אותן לכמעט בלתי ניתנות להשגה. בנוסף, גבר הכעס של המקומיים כלפי הרשויות הספרדיות. סוחרי העיר הותשו מהמערכת הזו, ובמהלך הזמן התפתחה תעשיית הברחות משגשגת. בהתאם לכך, קרלוס השלישי, מלך ספרד הקל בהדרגה את המגבלות על המסחר ולבסוף הכריז על בואנוס איירס כנמל פתוח בסוף המאה ה-18. בנוסף, כיבוש פורטובלו על ידי כוחות בריטיים הגדיל את הצורך במסחר דרך האוקיינוס האטלנטי ופגע במסחר שהתבסס בלימה. בנוסף קרלוס פיצל את האזור ממלכות המשנה של פרו והפך אותו למלכות המשנה של ריו דה לה פלטה כשבואנוס איירס היא בירתה. למרות זאת, צעדי ההרגעה הללו לא גרמו להשפעה הרצויה והמקומיים, חלקם מושפעים מהאידאולוגיה של המהפכה הצרפתית, השתכנעו יותר ויותר שהם צריכים לקבל עצמאות מספרד.

העיר הותקפה פעמיים במהלך הפלישות הבריטיות לריו דה לה לפלטה, כחלק מהמלחמות הנפוליאוניות. ב-1806 הבריטים הצליחו לפלוש לעיר, אך צבא ממונטווידאו בהנהגת סנטיאגו דה ליניירס הביס אותם תוך זמן קצר. במהלך השלטון הבריטי הקצר, המשנה למלך של ריו דה לה פלטה, רפאל סוברמונטה הצליח לברוח לקורדובה וייעד אותה להיות הבירה החדשה. בואנוס איירס חזרה להיות הבירה לאחר שחרורה, אך סוברמונטה לא היה יכול להישאר בתפקיד המשנה למלך. דה ליניירס, שנבחר כמשנה למלך החדש, חימש את העיר כדי להתכונן לניסיונות פלישה, והדף ניסיון בריטי ב-1807. ההתחמשות הפרה את האיזון החברתי בארגנטינה לטובת הקריאולים ועל חשבון הפנינסולרים. הסוחר הפנינסולר מרטין דה אלסגה ניסה להפיל את שלטונו של ליניירס ולהחליפו בחונטה, אולם צבאות קריאולים מנעו זאת ממנו. למרות זאת, דווקא הקריאולים הם אלו שהפילו את שלטונו של המשנה למלך החדש, בלטסר אידלגו דה סיסנרוס ב-25 במאי 1810. האירוע ידוע כמהפכת מאי, וביום נחוג בארגנטינה המודרנית. האירוע הזה החל את מלחמת העצמאות של ארגנטינה, והותיר בבואנוס איירס צבאות רבים שנלחמו במרכזי מלוכנים רבים, ברמות שונות של הצלחה. העצמאות הרשמית מספרד הוכרזה ב-1816 בקונגרס טוקומן.

העיר הייתה תחת הסגר ימי פעמיים: תחת הצי הצרפתי בין 1838 ל-1840, ותחת צי אנגלו-צרפתי בין 1845 ל-1848. שני ההסגרים לא הצליחו להכניע את העיר, ולבסוף הכוחות הזרים חזרו בהם מדרישותיהם.

בהמשך המאה ה-19 מעמדה הפוליטי של בואנוס איירס היה נושא רגיש. תחילה הייתה בירת פרובינציית בואנוס איירס ובהמשך הייתה בירתה של מדינת בואנוס איירס שפרשה מהקונפדרציה הארגנטינאית. העניין נפתר לבסוף ב-1880 כאשר העיר הופרדה משאר פרובינציית בואנוס איירס והפכה למחוז פדרלי ולבירת ארגנטינה. הממשלה עברה לשבת בה, והקאסה רוסאדה הפכה לבית נשיא ארגנטינה.

בסוף המאה ה-19 ושלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20 הפכה העיר ליעד מועדף למהגרים מאירופה, דבר שתרם רבות לאופי אוכלוסייתה כיום (איטלקים, גרמנים, צרפתים, ספרדים, יהודים, ואסייתים חיים בעיר).

כלכלה

בואנוס איירס היא המרכז הפוליטי, הפיננסי, המסחרי, התעשייתי והתרבותי של ארגנטינה. הנמל שלה הוא אחד העמוסים בדרום אמריקה, והוא מקושר דרך נהר ריו דה לה פלטה לצפון-מזרח ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי ואורוגוואי. כתוצאה, הוא משמש כמרכז הפצה לאזור עצום ביבשת.

חינוך

בארגנטינה אוניברסיטאות ציבוריות רבות לצידן של מספר אוניברסיטאות פרטיות. אוניברסיטת בואנוס איירס היא האוניברסיטה הגדולה במדינה בפרט ובאמריקה הלטינית בכלל, והיא נחשבת לאחת ממוסדות הלימוד הטובים ביותר בדרום אמריקה. בין שאר מוסדות ההשכלה הגבוהה בעיר ניתן למנות את המכון הטכנולוגי של בואנוס איירס, אוניברסיטת CEMA, אוניברסיטת פבלורו, האוניברסיטה הקתולית האפיפיורית של ארגנטינה, אוניברסיטת בלגרנו ועוד.

תחבורה

דרכים ראשיות בעיר

שדרת 9 ביולי (מספרדית: Avenida Nueve de Julio) חוצה את בואנוס איירס מצפון לדרום. שמה הוענק לה לכבוד יום העצמאות הארגנטינאי שחל בתאריך זה. רוחבה של השדרה הוא 140 מטרים, מה שהופך אותה לשדרה הרחבה ביותר בדרום אמריקה ובעולם כולו בפרט. שדרת מאי (מספרדית: Avenida de Mayo) היא שדרה חשובה יותר שכן היא מהווה ציר תנועה מרכזי. היא מתחילה בכיכר מאי (Plaza de Mayo), הכיכר הידועה ככיכר של אוויטה פרון ובה נמצא בית המושל - הבית הוורוד (La Casa Rosada). השדרה מסתיימת בכיכר הקונגרס, שם נמצא בניין הפרלמנט. שדרות קוריינטס, שדרות קורדובה ושדרות ריבדביה הן דרכי תנועה ראשיות ממזרח למערב, ומשמשות את כלי התחבורה הרבים שיש בעיר ואת רשת האוטובוסים הענפה.

תחבורה ציבורית

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הרכבת התחתית של בואנוס איירס

לצד מערכת אוטובוסים מפותחת ויעילה הפועלת בכל רחבי העיר ופרבריה, ישנה רכבת תחתית המכונה "Subte" (קיצור של subterráneo, שפירושו מתחת לאדמה). לרכבת 6 קווים (A,B,C,D,E,H) ולה מנהרות באורך של למעלה מ-50 קילומטרים ויותר מ-80 תחנות. הרכבת ממשיכה להתפתח, צפויה להיות ארוכה יותר ויתווספו לה קווים רבים כבר בעשור הקרוב. מרבית התחנות קרויות על שם מדינות וערים מרכזיות ביבשת (לימה, ריו דה ז'ניירו, אורוגוואי), מקומות בעיר (רטירו, שדרות מאי, כיכר איטליה) או אישים ארגנטינאים חשובים (קרלוס גרדל, הגנרל סן מרטין, אנחל גז'ארדו).

נמלי תעופה

שני נמלי תעופה בינלאומיים נמצאים בבואנוס איירס. נמל התעופה הבינלאומי מיניסטרו פיסטריני שבאסייסה (Ezeiza) הוא הראשי שבהם, ונמל התעופה הקטן יותר נקרא אארופארקה חורחה ניוברי ("Aeroparque Jorge Newbery"), ומשמש לרוב לטיסות פנימיות ולמדינות שכנות.

ספורט

כדורגל הוא הספורט הפופולרי ביותר בארגנטינה בכלל ובבואנוס איירס בפרט. לעיר קבוצות כדורגל רבות במיוחד, שרבות מהן משחקות בליגה הראשונה. שתי קבוצות הכדורגל הגדולות והמפורסמות שיצאו מהעיר הן ריבר פלייט ובוקה ג'וניורס - קבוצתו של גדול כדורגלני ארגנטינה בכל הזמנים - דייגו ארמנדו מראדונה. בין שתי הקבוצות מתקיימת יריבות ספורטיבית עזה ומשחק הדרבי ביניהן נקרא הסופר קלאסיקו. קבוצות נוספות הן סן לורנסו, ארחנטינוס ג'וניורס, ולס סארספילד והורקאן.

יהודים בבואנוס איירס

קהילה יהודית ראשונה הוקמה בעיר בשנת 1862 וחבריה היו יהודים מבריטניה, מצרפת ומגרמניה. בארבעים השנים אחר כך הגיעו לעיר יהודים ספרדים מהמזרח התיכון ומהגרים ממזרח אירופה. בשנת 1888 מנתה האוכלוסייה היהודית כ-1500 נפש. בשנת 1849 התארגנו מוסדות יהודיים כחברא קדישא ובשנת 1897 הוקם בית הכנסת הראשון. בשנת 1909 נאמד מספר היהודים בכ-49,000 נפש. בין שתי מלחמות העולם התחזקה הגירה יהודית ממזרח ומרכז אירופה.

בשנת 1970 מספר היהודים היה כ-380,000. מספרם ירד לכ-225,000 בשנת 1980.

ב-17 במרץ 1992 התפוצצה מכונית תופת בשגרירות ישראל בבואנוס איירס והביאה למותם של 29 ולפציעתם של 242 איש. ב-18 ביולי 1994 פוצץ בניין הקהילה היהודית בעיר, והביא למותם של 96 ולפציעתם של רבים נוספים. עקבות האחראים לפיגועי הטרור הללו הובילו לארגון החזבאללה ולאיראן.

כיום חיים בבואנוס איירס כ-250,000 יהודים, בדומה ליתר קהילות היהודים באמריקות רובם ממוצא אשכנזי.

ערים תאומות


שגיאות פרמטריות בתבנית:טורים

פרמטרים [ מספר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ערים שותפות

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים