בולה
שגיאות פרמטריות בתבנית:פירוש נוסף
פרמטרי חובה [ נוכחי ] חסרים
לשימושים אחרים, ראו 
בּוּלַה (מלטינית: bulla, ברבים: bullae) היא סוג של חותמת, עשויה חרס (טין) או מתכת. פירוש המילה הוא "בועה" – החותמות נקראו כך על שם צורתן שדמתה לבועה. מטרת הבולה הייתה לחתום מסמך. היא הוצמדה לשרוך שקשר את המסמך, ונטבעה בטביעת חותם של כותב המסמך.
ברומא העתיקה התייחסה המילה "בולה" לקמע נגד עין הרע בצורת עיגול, שניתן לתינוקות בלידתם ונישא על צווארם עד אשר זכו באזרחות (גברים) או התחתנו (נשים).
בולות מחומר
הבולות המקוריות היו חתיכות חומר שעוצבו סביב חוט הכרוך על כלי או מכתב ושנחתמו בחותם. כשהחומר התייבש, אי אפשר היה לפתוח את הכלי או המכתב מבלי לשבור או לפגוע בבולה. כך יכול היה המשלח להבטיח שהמשלוח נשאר סגור עד שהגיע ליעדו.
בולות עתיקות היו בשתי צורות:
- חתיכות חומר סביב חוט תלוי (בולות מאוחרות יותר עשויות מעופרת או שעווה)
- חתיכות שטוחות (בצורת עיגול) שמודבקות מעל חוט שכרוך סביב מכתב מפפירוס או קלף. במקרים רבים, טביעת אצבעותיו של מכין הבולה נשארו בחומר על קצות הבולה על הצד האחורי של הבולה ניתן להבחין בחומר אליו הוצמדה הבולה (קווים עדינים מקבילים מצביעים על דף פפירוס, קווים שתי וערב מצביעים על אריג, וכדומה).
בולות ממתכת
בתקופות מאוחרות יותר, המילה בולה עברה להתייחס גם לחותמות עשיות מתכת. בדרך כלל בולות אלו נוצרו מעופרת, אבל לפעמים גם מזהב, כמו הבולות שהודבקו ל"בולות הזהב" (Golden Bull) של קיסרי האימפריה הביזנטית, קיסרי האימפריה הרומית ה"קדושה" ומלכים אחרים מימי הביניים. דוגמה ידועה היא הבולה האפיפיורית מעופרת שהודבקה למסמכים חשובים שיצאו מלשכתו של האפיפיור; על בולות אלו יש תמונה של הקדושים פטרוס ופאולוס מצד אחד, ושם האפיפיור בצד השני.
בארץ ישראל
בולות מתקופת בית המקדש הראשון
בשנת 1982 גילה הארכאולוג יגאל שילה בשטח G של עיר דוד מצבור בולות בשכבת החורבן של סוף ימי הבית הראשון במבנה ששימש כנראה ארכיון ציבורי (בית הבולות). על גבי 45 בולות מן המצבור מופיעים עשרות שמות עבריים ובהם שמו של גמריהו בן שפן, המוזכר בספר ירמיהו כמי שעזר לנביא במאבקו בשחיתות אנשי ירושלים (ל"ו,י), שר וסופר בימי המלך יהויקים.
בחפירותה של ד"ר אילת מזר בעיר דוד בשנת 2005 נתגלתה בולה נוספת שכונתה "בולת יהוכל". על הבולה כתוב השם: יְהוֹכָל בן שלמיהו בן שבי, שר בממלכת צדקיהו ואויבו של ירמיהו הנביא (ירמיהו ל"ח,א). הבולה נמצאה בתוך מבנה האבן הגדול שזוהה על ידי מזר כארמון המלך דוד. שלא כמקובל, יהוכל בן שלמיהו הוסיף לחתימתו גם את שם סבו. בשנת 2008 צוותה של מזר מצא בולה נוספת, בולת גדליהו. על הבולה מופיע השם גדליהו בן פשחור, שר בממלכת צדקיהו, אויב נוסף של ירמיהו המוזכר באותו פסוק (ירמיהו ל"ח,א). בולת גדליהו נמצאה למרגלות הקיר החיצון של אותו מבנה שבתוכו נמצאה בולת יהוכל, מתחת למגדל שנבנה בימי נחמיה. בשנת 2012 נמצאה בולה מהמאה ה-7 או ה-8 לפנה"ס עם הכיתוב "בשבעת, בת לחם [למל]ך" וזהו המקור הראשון החוץ מקראי לקיומה של בית לחם בתקופה זו.[1]
ראו גם
לקריאה נוספת
- רוברט דויטש, מסרים מן העבר - בולות עבריות מימי ישעיהו ועד חורבן בית ראשון, הוצאת ספרי מרכז ארכאולוגי, תשנ"ז. מסת"ב 965-222-795-1.
קישורים חיצוניים
- החותמת של אמריהו חנניהו עבד חזקיהו
- מאמר השרים שרצו לחסל את ירמיהו השאירו חתימות באתר של news1
- מאמר אוצר של טביעות-חותם ישראליות על בולות מעיר דוד מתוך "קדמוניות" 73-4, המשמ"ו מאת יגאל שילה