ביולוגיה ימית

ביולוג ימי - שילוב של מחקר ועבודת שטח בים

ספוג בשונית אלמוגים, מהסביבות העשירות ביותר באורגניזמים בים

ביולוגיה ימית היא תחום של מדעי הטבע החוקר את האורגניזמים בסביבה ימית, מאגמים ועד אוקיינוסים. הדיסציפלינה מתבססת על מיון ענף הביולוגיה לפי בית גידול במקום לפי טקסונומיה. הביולוגיה הימית חוקרת את האורגניזמים עצמם. תחום הדעת העוסק בחקר יחסי הגומלין המערכתיים בין האורגניזמים נקרא אקולוגיה ימית. הביולוגיה הימית עוסקת במגוון רב יותר של אורגניזמים מאשר כל תחום אחר בביולוגיה. הימים מכסים מעל 70% משטח כדור הארץ, ובשל עומקם, כמות האורגניזמים בהם גדולה פי 300 מזו שבשטח היבשתי. למרות ההשפעה הגדולה שיש לימים והסביבה הימית על היבשה כמות המחקרים שנעשו עד כה בסביבה הימית קטנה עשרות מונים מאלו שנעשו בסביבה היבשתית.

בשנת 1832 ז'אן וילפרו-פאוור בנתה לראשונה אקווריום לצורכי חקר ייצורים ימיים. הביולוג הימי משלב עבודה במעבדה עם עבודת שטח הנעשית בצלילה או שיט ופעמים רבות ביולוגים ימיים הם בעלה הכשרה במיומנויות אלה.

בתחום הביולוגיה הימית התפתחו שיטות מחקר חדשניות, שנועדו לבצע מחקר מבלי לפגוע בסביבה הרגישה, בעיקר שונית אלמוגים, כגון מחקר המתבסס על אקוסטיקה תת-מימית.

אורגניזמים

בתי הגידול

חלוקת האזור הפלגי (עומקי הים)

הביולוגיה הימית מבחינה בין מספר בתי גידול ימיים, הנבדלים זה מזה בפרמטרים כגון אור, חום, הרכב כימי (תכולת חמצן, מליחות וכו'), לחץ אטמוספירי ופרמטרים נוספים וכן רגישות פרמטרים אלה לשינויים בסביבות משיקות. השוני בין בתי הגידול מוביל לקיום אוכלוסיות שונות של אורגניזמים.

בין בתי הגידול הנחקרים:

האזור הפלגי (הים הפתוח), על חולקותיו לפי עומק
שכבת מתח הפנים של פני המים, השכבה הדקיקה הבאה במגע ישיר עם האוויר
סביבות חוף ושרטונים
שפכי נהרות
מדפים יבשתיים
מיצרים
שוניות אלמוגים
"יערות" קלפ
קרקעית הים
נביעות הידרותרמיות, ובפרט מעשנות שחורות
תהומות או מצולות - הבקעים העמוקים כגון תהום מריאנה