בית לחם
ערך זה עוסק בעיר דרומית לירושלים, מהעת הקדומה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
| מסגד עומר בכיכר מאנגר בעיר | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | בית לחם |
| ראש העיר | ורה בבון[1] |
| תאריך ייסוד | האלף ה-3 לפנה"ס |
| שטח | 29.799 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 29,930 (2006) |
| ‑ במטרופולין | 200,000 |
| קואורדינטות | 31°42′11″N 35°11′44″E / 31.703056°N 35.195556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.bethlehem-city.org | |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   בית לחם | |
בֵּית לֶחֶם (בערבית: بيت لحم בֵּיתּ לַחְםְ) היא עיר בהר חברון שבהרי יהודה, כ-10 ק"מ דרומית לירושלים. העיר נמצאת בשטח A שבשליטת הרשות הפלסטינית.
נכון ל-2010 מתגוררים בעיר כ-30,000 בני אדם. העיר היא בירת נפת בית לחם, שכוללת עיירות כגון בית סחור, בית ג'אלה, אל-ח'דר ועוד. בנפה מתגוררים על פי הערכות הרשות הפלסטינית כ-200,000 בני אדם.[2]
בעבר הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר נוצרית, אך שינויים דמוגרפים שכללו הגירת נוצרים רבים לארצות אמריקה ואירופה, והגירת מוסלמים מכפרי הסביבה ומחברון אל העיר, הפכו אותה כיום לעיר מוסלמית בעיקרה. על פי חלק מהאומדנים 40% מהם נוצרים[3]. אומדנים אחרים מעריכים שרק חמישית (20%) מכלל התושבים הם נוצרים.[4]
היסטוריה של העיר
תקופת התנ"ך
בתנ"ך מוזכרת העיר בית לחם, אשר הייתה קרויה גם "אפרת" בספר בראשית, פרק ל"ה, פסוק ט"ז, וכן בפרק מ"ח 7, וכן במגילת רות ד' 11, תחת השם "יב וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים" בספר שמואל א' י"ז 12, ותחת השם "א וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם" בספר מיכה, פרק ה', פסוק א'. רחל נקברה על אם הדרך המובילה לבית לחם ("דרך אפרתה") צפונית לעיר (בראשית מ"ח 7), וכן בעיר התגוררה רות המואביה בשובה לארץ. על פי ספר שמואל, בעיר נולד דוד המלך ובה נמשח למלך על ידי שמואל (שמואל א' ט"ז 4 - 13). לאחר שנאלץ דוד המלך לגלות מן העיר, התגעגע למי הבאר בעיר, ושלושה מגיבוריו הביאו לו מים מהבאר (שמואל ב' כ"ג 13 - 17).
בשנת 2012 נמצאה בולה עם כיתוב "בשבעה בת לחם למל[ך]". זהו המקור החוץ מקראי היחיד שנמצא עד היום על בית לחם בתקופת בית ראשון.[5]
בברית החדשה
העיר בית לחם מוזכרת בברית החדשה כעיר הולדתו של אותו האיש.
ישנם חוקרים הסבורים כי הזיהוי של בית לחם כאתר הולדתו של אותו האיש שגוי וכי בית לחם הגלילית היא האתר המוזכר בברית החדשה. בבית לחם הגלילית התגלו שרידי עיר מהמאה הראשונה לספירה [3], וכן שרידי בית כנסת, ואף כנסייה מאוחרת יותר.
התקופה הרומית ביזנטית
העיר בית לחם נהרסה במהלך מרד בר כוכבא, ובמסגרת גזירות אדריאנוס תושביה היהודים גורשו מהעיר. ולאחריו הקימו הרומאים בעיר מקדש לאדוניס. בשנת 326 הקימה הלנה, אמו של הקיסר קונסטנטינוס כנסייה במקום בו עמד המקדש. בסוף המאה הרביעית התיישב בעיר הירונימוס וייסד בה שני מנזרים.
במהלך מרד השומרונים בשנת 529 נחרבה שוב העיר. הכנסייה שנהרסה נבנתה מחדש בהוראת הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.
התקופה הערבית
בשנת 637 נכבשה העיר על ידי החליף עומר בן אל-ח'טאב שהורה לשמר את כנסיית המולד ונתן חופש פולחן לנוצרים בעיר.
התקופה הצלבנית
בשנת 1099 נכבשה העיר על ידי הצלבנים אשר ביצרו את העיר, בנו סביבה חומות וכן בנו את המנזר המצוי צפונית לכנסיית המולד. לאחר הכיבוש הצלבני נוספו נזירים בנדיקטינים למספר הנזירים המדלדל שהיה שם.
ביום חג המולד בשנת 1100 הוכתר בעיר בולדווין הראשון כמלך ממלכת ירושלים.
ב-15 בספטמבר 1187 כבש צלאח א דין את העיר וגירש את כל תושביה הנוצרים, יחד עם הבישופות הלטינית והכמורה. בשנת 1192 התיר צלאח א-דין לארבעה כמרים לשוב אל העיר. לא נגרם שום נזק לכנסייה עם כיבושו של צלאח א-דין, למעט שומרים מוסלמיים שהוצבו בשער. בשנת 1229 נכבשה העיר בשנית על ידי הצלבנים, והכמורה שבה למקום באופן מלא מעכו. היא נשארה בידיהם עד שנת 1244, עת חוללה על ידי הטורקים הח'וורזימים. עם עלייתו לשלטון של הסולטאן בייברס בשנת 1250 גורשו הכמרים שבעיר ובשנת 1263 נהרסו חומות העיר ביחד עם המנזר. ידוע על אגדה שלפיה ביברס ניסה להעביר לקהיר את השיש והעמודים מהכנסייה, אך כוונתו סוכלה על ידי הופעה נסית של נחש. ב-1271 התיר ביברס גישה למקום עבור צליינים מהמערב. בשנת 1347 הותר לכמרים הפרנציסקנים לשוב לעיר ולהחזיק בכנסיית המולד.
התקופה העות'מאנית
במהלך השלטון העות'מאני בעיר רבו המחלוקות בין הכמרים היוונים אורתודוקסים והכמרים הקתוליים על השליטה בכנסיית המולד. בין השנים 1831 - 1841 שלט בעיר מוחמד עלי, ובשנת 1841 חזרה העיר לשלטון האימפריה העות'מאנית.
בשנת 1897 קנה שליחו של הרב צבי הירש קלישר חלקת אדמה בבית לחם, מול קבר רחל. הניסיונות ליישב את החלקה לא צלחו והוואקף השתלט עליה[6].
בראשית המאה ה-19 רכש נתן שטראוס נחלה נוספת באזור קבר רחל. הנחלה נקראה על שמו "נחלת שטראוס". יורשיו של נתן העבירו את החלקה לבעלות קרן קיימת לישראל, אך גם על חלקה זו השתלטו ערבים[7].
המאה ה-20
בשנת 1917 נכבשה העיר על ידי כוחות צבא בריטיים במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1930[8] הקימו רשויות המנדט את בית הסוהר לנשים בבית לחם שפעל בעיר עד תום המנדט במאי 1948. על-פי תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 הייתה בית לחם אמורה להיות חלק מהאזור הבינלאומי המצוי בשליטת האו"ם יחד עם העיר ירושלים. הלגיון הערבי השתלט על העיר בשנת 1948, וסביבה הוקמו מספר מחנות פליטים עבור פליטים פלסטינים שנמלטו משטחי מדינת ישראל.
בשנת 1967 נכבשה העיר על ידי צה"ל. ובשנים הראשונות שלאחר 1967 ביקשה בית-לחם להסתפח לירושלים. בין השנים 1972–1997 שימש כראש עיריית בית לחם אליאס פריג'.
ב-21 בדצמבר 1995 עברה העיר לשליטת הרשות הפלסטינית.
המאה ה-21
האינתיפאדה השנייה
ערך מורחב – מבצע חומת מגן#בית לחם
בעקבות תחילת האינתיפאדה השנייה נכנסו כוחות צה"ל לעיר במאי 2002. כ-40 פלסטינים חמושים אשר היו מבוקשים על ידי צה"ל כאחראים לפיגועי טרור נמלטו לכנסיית המולד והסתגרו בה תוך שהם מחזיקים כ-200 בני ערובה בנוסף ל-46 כמרים. הפלסטינים המבוקשים הציתו חלקים "מקודשים" במתחם הכנסייה. בנוסף, לפי עדות כמרים שהוחזקו במקום, הם גנבו איקונות ומנורות יקרי ערך והשתמשו בדפים של ספרי הכנסייה כבנייר טואלט[9]. צה"ל צר על המבנה אך לא נכנס לתוכו על מנת שלא לפגוע ב"קדושת" המבנה, יחד עם זאת צלפים של צה"ל ירו בחמושים במבנה שניסו לירות על חיילי צה"ל. לאחר משא ומתן שנמשך מספר שבועות הוסכם כי 13 מבוקשים שהוגדרו על ידי ישראל כבעלי "דם על הידיים" יגורשו לקפריסין, 26 מבוקשים נוספים יגורשו לעזה ושאר המבוקשים ישוחררו.
בית לחם במסורות היהודית
בית לחם היא עיר הולדתו של דוד המלך בתחום נחלת שבט יהודה. סיפור מגילת רות נסוב סביב העיר הזו. השופט אבצן היה מעיר זו.
ע"פ המדרש, פירוש השם "בית לחם" אינו לחם אלא מלחמה (שורש: ל-ח-מ).
רחל נקברה לא הרחק מבית לחם[10], "קבר רחל" מצוי במבואותיה הצפוניים, המקום שימש אתר עלייה לרגל בכל הדורות.
במסורת הנוצרית
לפי מסורת נוצרית אותו האיש נולד בעיר, וכנסיית המולד הנמצאת בה נבנתה לפי אמונתם על הגבעה בה התרחשה הלידה.
חינוך
בעיר ממוקמת אוניברסיטת בית לחם (בערבית: جامعة بيت لحم), אוניברסיטה פלסטינית נוצרית-קתולית. בשנת 2014 למדו באוניברסיטה כ-3,200 סטודנטים. האוניברסיטה נוסדה בשנת 1973, והיא האוניברסיטה הראשונה שנפתחה בגדה המערבית.
ספורט
מרתון פלסטין
- ערך מורחב – מרתון פלסטין
באפריל 2013 השתתפו מאות רצים, ביניהם ישראלים, במרתון פלסטין הראשון בבית לחם. ישראל מנעה את הגעתם של 25 רצים מרצועת עזה לאירוע. המסלול המלא התחיל ונגמר ליד כנסיית המולד.[11] מאז מתקיים המרתון מדי שנה.[12]
כדורגל
כחמישה ק"מ מערבית לבית לחם ממוקם אצטדיון אל-ח'דר. האצטדיון נחנך בשנת 2007, מכיל 6,000 מושבים ונבנה במימון ממשלת פורטוגל. המגרש עומד בתקן הבינלאומי ובכל דרישות פיפ"א. אורכו 106 מטר ורוחבו 76 מטרים. באצטדיון משחקות קבוצות ואדי א-ניס ושבאב אל-ח'דר מליגת העל הפלסטינית.[13]
ערים תאומות
שגיאות פרמטריות בתבנית:טורים
פרמטרים [ מספר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
אבו דאבי, איחוד האמירויות הערביות
אורבייטו, איטליה- אסיסי, איטליה
אתונה, יוון
ברלינגטון, ורמונט, ארצות הברית
גלזגו, סקוטלנד, בריטניה
האג, הולנד
האפסלו, אסטוניה- ורונה, איטליה
ליסבון, פורטוגל
מדבא, ירדן
מונטריי, מקסיקו- מילנו, איטליה
נאטאל, ברזיל
סנקט פטרבורג, רוסיה
סרגוסה, ספרד- פירנצה, איטליה
פרטוריה, דרום אפריקה
צ'סטוחובה, פולין
קונספסיון, צ'ילה
קוסקו, פרו- קורדובה, ספרד
קלן, גרמניה
רבאט, מרוקו
שארטר, צרפת
שטייר, אוסטריה
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית לחם |
- אוניברסיטת בית לחם - אתר רשמי
אביבה לורי, מתן גז, ורה בבון רוצה להציל את בית לחם, באתר הארץ, 17 בינואר 2013- שמעון איפרגן, הריביירה של בית לחם, באתר מאקו, 3 באפריל 2014
- דני רובינשטיין, מדינת בית לחם שבין הגדה לישראל, באתר כלכליסט, 25 במרץ 2015
- אבי יששכרוף וזיו קורן, בית לחם מפוצצת בתיירים נוצרים - והמוסלמים לא רואים מזה כלום, באתר וואלה!, 14 במאי 2015
- איתמר צור, האפרטהייד המושתק של הרש"פ נגד נוצרים, באתר בשבע - ערוץ 7, 21 בדצמבר 2016
הערות שוליים
- ^ Newspapers Review: Youth Protests Dominate Daily’s Front Page, וואפא - סוכנות חדשות פלסטינית, 14 בנובמבר 2012
- ^ הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינית, Localities in Bethlehem Governorate by Type of Locality and Population Estimates, 2007-2016
- ^ הכלכלה הפלסטינית: בין בית לחם לירושלים, באתר כלכליסט, 31 במאי 2010
- ^ [1], [2]
- ^ ניר חסון, הוכחה ארכיאולוגית ראשונה לקיום בית לחם המקראית, באתר הארץ, 23 במאי 2012
- ^ נדב שרגאי, ישראל השבוע, עמוד 24, 10.6.16
- ^ נדב שרגאי, ישראל השבוע, עמוד 24, 10.6.16
- ^ מפת בית לחם, באתר מאת מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, 1930
- ^ "המערכה על ירושלים", דורי גולד, בהוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד, ת"א 2008, עמוד 33
- ^ בראשית לה יט
- ^ אילן גולדמן, 42 קילומטר מתחילים בצעד אחד, באתר הארץ, 22 באפריל 2013
- ^ אקטיבסטילס, מרתון בית לחם: רצים למען חופש התנועה, אתר שיחה מקומית, 1 באפריל 2016
- ^ יוני מנדל, הדשא של הפלסטינים ירוק פחות, באתר וואלה!, 5 במאי 2007
 | ||
|---|---|---|
| ערים | בית לחם • בית ג'אלא • בית סאחור | 
|
| מועצות מקומיות | בתיר • בית פג'אר • חוסאן • אל-ח'דר • נחאלין • תוקוע • עובידייה • זעתרה | |
| כפרים | א-שוואוורה • אום סלמונה • אל-ולג'ה • אל-פורדיס • ארטאס • בית תעמר • ג'נאתא • ג'ובת א-דיב • ג'ודום • ג'ורת א-שמעה • דאר סלאח • הנדאזה • ואדי אל-עראיס • ואדי א-ניס • ואדי פוכין • חרבת בית זכריה • ח'רבת אל-דיר • מעסרה • מראח רבאח • ערב א-ראשידיה • אל-עסאכרה • אל-מניה • ג'בעה | |
| מחנות פליטים | עאידה • דהיישה • אל-עזה (בית ג'יברין) | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
