בלעם בן בעור
בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר היה נביא וקוסם (אך לא מכשף) שניסה לקלל את עם ישראל בהיותם במדבר טרם כניסתם לארץ.
פרשת בלעם
ערך מורחב – פרשת בלעם ובלק
ההתייחסות העיקרית לבלעם בתורה היא בשל פרשת בלעם ובלק בה מסופר על ניסיונו של בלעם לקלל את ישראל. הרקע לכך היה הריגתם של סיחון ועוג בידי ישראל, ויראתו של בלק מלך מואב בעקבות כך מישראל הקרבים אל גבולו. בלק, שידע על בלעם כמי שיש כוח בברכותיו וקללותיו, שלח לקרוא לבלעם על מנת לקלל את ישראל, תוך שהוא מבטיח לו שכר רב על כך. בלעם מתנה את הדבר בהסכמתו של ה' לכך, אך תשובת ה' הייתה שלילית. לאחר הפצרת בלק בבלעם שואל בלעם שוב את ה', והפעם נותן ה' לבלעם אישור ללכת עם בלק, אך מבהיר לו כי לא יאמר אלא את מה שייתן ה' בפיו.
הניסיונות של בלק ובלעם כושלים פעם אחר פעם, ובלעם מברך את ישראל שוב ושוב על פי מה ששם ה' בפיו. ככלות בלעם את נבואותיו ללא שמילא את המשימה שהציב לו בלק, פטר בלק את בלעם לעירו בלא כל מתן שכר.
בלעם מתאר את עצמו באופן הבא:
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם
בעקבות פשטי הכתוב
במקרא בלעם מרבה להעיד על עצמו פעם אחר פעם, שהוא נשמע באופן מוחלט לה'. הוא אף מתרברב בקשר המיוחד הזה. התיאור הזה שחוזר שוב ושוב, בא לבנות את דמותו כאדם שמציית באופן מוחלט ואף שרירותי, ועם זאת להדגיש שאין לו חיבור אינטימי וקדוש עם ה'. הוא מסוגל בשביל בצע כסף וכבוד לבוא מרחוק בטורח רב ולהתערב בסכסוך לא לו, בהפעלת כוחות רעים של קללה.
התיאור שלו מתעמת עם אתונו, משים אותו ללעג, ומציג אותו באופן מגוחך את מי שמתיימר לדעת דעת עליון ואיננו יודע את דעת אתונו, ואולי אף לדמות אותו לאותה אתון, שה' עושה נס ומאפשר לה לדבר לצורך מטרה מסוימת, ובאותו אופן ה' עושה בו שימוש על מנת להאדיר את שם ישראל. הוא מנסה שלוש פעמים לקלל ובכל פעם הוא נכשל. הניסיונות המרובים בצירוף הקרבת קרבנות רבים, נותנים תחושה שהוא מאמין שבאפשרותו לשנות את רצון ה' באמצעות כוחות רוחניים. בסופו של דבר ניתן להבין מהמקרא, כי לא נביא מישראל יכול לתאר את מעלתם וסגולתם, אלא דווקא מישהו שבא מבחוץ אף שכוונתו הייתה כוונת זדון.
חטא בעל פעור
- ערך מורחב – חטא בעל פעור
לאחר שנכשל בלעם מלקלל את ישראל, נתן עצה להחטיא את עם ישראל באמצעות פיתויָן של בנות מואב ומדין, שישדלו את ישראל לעבוד את בעל פעור. עצתו זו מצליחה הרבה יותר מקללותיו, וישראל נוהים אחרי בנות מואב ואחר עבודת בעל פעור, ונענשים בעונש כבד.
בגלל שכירת בלעם לקלל את ישראל, המקרא מכריז איבה מוחלטת על מואב. עוד מתואר שם שקללותיו הקשות של בלעם היו עלולות להצליח, ולעשות שמות בישראל, אילולי חסד אלוקי מיוחד, שה' עושה עם ישראל. ” "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי... וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ, וְלֹא אָבָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ:" ” ( ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים ד'-ו') התערבות אלוקית זו שנעשית לפנים משורת הדין, מוזכרת בעוד כמה מקומות בתנ"ך, ביהושע, (פרק כ"ד, פסוק י') במיכה, (פרק ו', פסוק ה') ובספר נחמיה (פרק י"ג, פסוק ב').
סופו של בלעם היה שישראל הרגו אותו במלחמת מדין כמתואר בספר במדבר (פרק ל"א, פסוק ח'), וכמתואר בספר יהושע: ”וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם:” (יהושע, י"ג, כ"ב). אופן הריגתו שנוי במחלוקת במדרשים; יש שכתבו כי נהרג בבית דין[1], ויש שכתבו כי נהרג על ידי פינחס[2].
בלעם בספרות חז"ל
במסכת אבות מציינים אותו כאנטיתיזה לאברהם אבינו. בעל אופי רע: קנאי, יהיר וחומרני[3]. לעומת הגישה הדיכוטומית במדרשים לגבי גדלותו של בלעם, בספר הזוהר היחס אליו בעיקר שלילי. כך הוא מתואר כשרף עצים המתערב באפרסמון בעת חטיבתם, וכמי שמשתמש בכתרים תחתונים לא קדושים לעומת משה שמשתמש בכתר של המלך העליון. [4] עוד הוא מתואר כמי שכוחו גדול בעיקר בכישוף בשל היותו בעל מום ושתום עין[5].
בגמרא נאמר בהקשר לפסוק "הבה נתחכמה לו" - מספר שמות, א', י' : "שלושה היו באותה עצה – בלעם, יתרו ואיוב. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק התייסר, יתרו שברח בניו מיושבי לשכת הגזית"[6] – פרשן המקרא חזקוני סבור כי מדובר בבלעם – סבו של בלעם שקלל.
את הפסוק ”וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי”[7] שהוא מלשון חיגר[8]. יש מהראשונים המבארים כך בפשוטו של הפסוק, כשהם מציינים כי היה זה כתוצאה מחמת לחיצת רגלו אל הקיר על ידי אתונו[9]
ישנם הטוענים אודות הקבלה הקיימת בעולמם של חז"ל בין בלעם לאותו האיש. טענה זו נשענת על אסוציאציה בין שתי הדמויות בנקודות רבות בתלמוד. בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד ב' משיב ר' חנינא שחי 33 שנים על שאלה בדבר גילו של בלעם במותו, כאשר תשובתו תואמת לגילו של אותו האיש. בעקבות זאת, מפרש אברהם גייגר כי בהתייחסו ל"פנחס ליסטאה" (השודד) הכוונה היא לפונטיוס פילטוס, ובאומרו "פנקסיה דבלעם" (ספרו של בלעם) הכוונה היא לאוונגליון - ספרי הבשורות המהווים את החלק המרכזי של הברית החדשה.[10]
האור החיים כותב בשם המקובלים: ..כי נפשו של בלעם באה (התגלגלה) בחמורו של רבי פנחס בן יאיר וזה יורה שנתקן באחריתו[11].
בלעם וחזונו על משיח השקר
בספרות המדרשית מתואר בלעם כחוזה את הופעתו של אדם שייחס את עצמו לקל, והוא מתנבא על אובדנו.[12]
ר' אלעזר הקפר אומר: נתן א-להים כח בקולו (של בלעם) והיה הולך מסוף העולם ועד סופו. בשביל שהיה צופה וראה את האומות שמשתחוין לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, וצפה וראה שיש אדם בן אשה שעתיד לעמוד, שמבקש לעשות עצמו אלוה להטעות כל העולם כולו, לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם. וכן הוא אומר תנו דעתכם שלא לטעות אחר אותו האיש, שנאמר 'לא איש אל ויכזב'. ואם יאמר שהוא אל הוא מכזב. ועתיד הוא לומר שהוא בן ה' ואינו אלא בן אדם, שנאמר 'ובן אדם ויתנחם'. שהוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצים, ההוא אמר ולא יעשה. ראה מה כתוב 'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משֻׂמו אל' (במדבר, כ"ד, כ"ג), אמר בלעם אוי מי יחיה מאותה אומה ששמעה אחר אותו האיש שעשה עצמו אלוה.
בלעם כנביא
חז"ל מונים את בלעם בין שבעה נביאי אומות העולם (שעד זמנו של אברהם[13])[14]. על הפסוק ”וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה”[15] נאמר בספרי: ”בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? זה בלעם בן בעור”[16]. שם ובעוד מדרשים[17] אף מופיעים מספר נקודות בהן היה בלעם גדול יותר בנבואתו. אמנם הספרי מנמק זאת כשהוא ממשיל את בלעם לטבח ראשי הבקיא בעלות ארוחתו של המלך. אמנם במקום אחר במדרש מצוין כי התגלות ה' לבלעם, כמו לשאר נביאי העולם, נעשתה בדרך ארעית ובצנעה ומצוינת בלשון טומאת קרי, לעומת נביאי ישראל שאליהם התגלות ה' נעשתה בחיבה ומצוינת בלשון קדושה[18]. במקום נוסף עורך המדרש אנלוגיה ביניהם ומעלה שלושה יתרונות אצל משה ושלושה אצל בלעם (לדעת רבי שמעון לא היו לבלעם אלא שני יתרונות).[19] בתלמוד הוא מתואר כמי שיכול לכוון לשבריר השנייה שבו הקב"ה כועס[20]
בגמרא מבואר כי בסוף ימיו ניטלה ממנו נבואתו, והוא לא היה אלא קוסם, כפי שמכונה בספר יהושע[21]: ”בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם”[22]. סיבת הסתלקות נביאותו היא משום מחשבתו לקלל את ישראל[23], או משום עצתו להחטיא את ישראל בדבר ערווה[24]. עם זאת, הרשב"ם מקבל את היותו נביא וקוסם בו באותה עת[25]. לעומת זאת, הרמב"ן[26] והרד"ק[27] מפרשים כי לא היה נביא כלל, ונבואתו הייתה באופן חד-פעמי בלבד כדי לגדל את שם ישראל.
ספרו של בלעם
במסכת סנהדרין מצוטט מין אחד שסיפר לרב חנינא ”לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם (אני עצמי ראיתי את ספרו של בלעם) והוה כתיב ביה (והיה כתוב בו) בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה (בן שלושים ושלוש שנה שנים היה בלעם החיגר כאשר הרג אותו פנחס השודד)” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין קו ב).
בפסקה תלמודית אחרת נאמר: ”משה כתב ספרו ופרשת בלעם” (מסכת בבא בתרא, יד ב). יש מבארים שמשה רבינו כתב ספר מיוחד על פרשת בלעם שבו סיפר את כל הענין ביתר אריכות, או שהאריך שם בנבואת בלעם על ישראל, או על חכמת קסמיו, והספר ההוא נאבד מאתנו.[28]
בלעם בארכאולוגיה
- ערך מורחב – כתובת בלעם
עדות חוץ מקראית על בלעם בן בעור התגלתה בירדן, בתל דיר עלא ב-1968. דיר עלא מזוהה עם סוכות המקראית, והכתובת נמצאה באתר מקדשי מהמאה השמינית לפני הספירה, מאות שנים לאחר הזמן בו חי בלעם. כתובת בלעם, שנכתבה על גבי טיח בדיו אדום ושחור, פותחת במילים: "בלעם ברבער" (=בן בעור) "אש חזה אלהן" (=איש חוזה א-לוהים). בכתובת מתואר בלעם כנביא אפוקליפטי החוזה את אחרית הימים, ומזהיר מפני הרעה המתקרבת, דבר המתקשר לנבואותיו במקרא.
ראו גם
לקריאה נוספת
- תמר אלכסנדר, "המכשף בלעם על פי מדרש מעם לועז", בתוך: הגר סלמון ואביגדור שנאן (עורכים), מרקמים - תרבות, ספרות, פולקלור, לגלית חזן-רוקם, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2013, עמ' 224-211.
- הרב ישראל דנדרוביץ, אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם (על נפשו הרחבה של בלעם), בתוך: ספר הנחמדים מזהב, ערד תש"ע, פרק יד, עמודים: 223-232.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בלעם |
- "בלעם" באתר הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- אלי אשד, בלעם: הספר האבוד - הספרים האבודים של התנ"ך מגזין אימגו, 13 בספטמבר 2009.
- ד"ר רפאל ירחי, בלעם - מקוסם אלילי לנביא ישראלי, אוניברסיטת בר-אילן, הפקולטה למדעי היהדות, י"ז בתמוז, תשס"ד.
- "ספר בלעם ברבער", בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא, הוראה וחינוך
- סיפורו של בלעם - בתוכנית סיפור מההפטרה
הערות שוליים
- ^ ילקוט שמעוני, רמז תשפ"ה.
- ^ תרגום יונתן לתורה, במדבר, פרק ל"א, פסוק ח'.
- ^ (מסכת אבות פרק ה' משנה י"ט)
- ^ (זוהר שמות, פרשת בלק)
- ^ (זח"ב רלז, א)
- ^ מסכת סוטה דף י"א
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י' עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף ק"ה עמוד א'; מדרש אגדה, פרשת ויחי, מ"ט, ט"ז.
- ^ רשב"ם, בראשית, וישלח, ל"ב, כ"ט; במדבר, כ"ב, כ"ה; כ"ג, ג'; חזקוני במדבר, כ"ב, כ"ד; רבנו בחיי, בראשית, מ"ט, י"ז; עקידת יצחק, במדבר, שער פ"ב, ד"ה הקודם.
- ^ ישעיהו ליבוביץ, על עולם ומלואו. שיחות עם מיכאל ששר, עמ' 64 -65
- ^ פרשת בלק כג י
- ^ ראו גם בלעם וישו - הקִרבה בין שתי הדמויות בטיפולוגיה מדרשית, מאת ד"ר דן יפה, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן.
- ^ סדר עולם רבה, פרק כ"א.
- ^ "שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי". תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו עמוד ב'.
- ^ ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק י'.
- ^ ספרי, דברים, פרשת וזאת הברכה, פיסקא שנ"ז.
- ^ תנא דבי אליהו רבא, כ"ח; במדבר רבה, פרשה י"ד, פסקה כ'.
- ^ בראשית רבה, פרשה נ"ב, פסקה ה'; בראשית רבה, פרשה ע"ד, פסקה ז'; ויקרא רבה, פרשה א', פסקה י"ג.
- ^ במדבר רבה, פרשה י"ד, פסקה כ'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז' עמוד א'.
- ^ ספר יהושע, פרק י"ג, פסוק כ"ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו עמוד א'.
- ^ פירוש רש"י לתלמוד, סנהדרין, דף ק"ו, עמוד א', ד"ה ולבסוף.
- ^ רבי יעקב ריישר, עיון יעקב, על הגמרא שם. ראו גם רבי מאיר הלוי אבולעפיה, יד רמה, על הגמרא שם.
- ^ רשב"ם, במדבר, כ"ב, ו'.
- ^ רמב"ן על התורה, במדבר, כ"ב, ל"א.
- ^ רד"ק, יהושע, י"ג, כ"ב.
- ^ ריטב"א בבא בתרא טו, א; דרשות ר"י אבן שועיב פרשת וירא בלק; ציוני פרשת בלק. אך נאמרו גם פירושים אחרים בביאור דברי התלמוד שם.
