בנימין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בִּנְיָמִין הוא בתנ"ך הבן הצעיר ביותר של יעקב ורחל. השם בנימין משמעו "בן היד החזקה" או "בן הדרום". ככתוב בתורה, צאצאיו של בנימין הפכו לשבט בנימין.

תולדותיו

לפי ספר היובלים[1] בנימין נולד ב-י"א בחשוון, לפי מדרש פסיקתא רבתי נולד בין פסח לשבועות, לפי מדרש תדשא שהועתק גם לילקוט שמעוני נולד בי"א בחשוון.[2] בנימין נולד בדרך שבין בית אל ואפרת, והסברה היא שמדובר במקום הנמצא סמוך לבית לחם, שכן שנים מאוחר יותר הנביא מיכה התייחס ל"בית לחם אפרתה". כמסופר בתורה, אמו רחל מתה בלידתו, ובנשימתה האחרונה קראה לו בֶּן-אוֹנִי - שם דו-משמעי: בן כאבי - שם מבשר רעות; ובן חוזקי - הדומה במשמעו לשם שניתן לו מאביו יעקב על פניו - בִנְיָמִין. בנימין הוא היחיד מבין בני יעקב שנולד בארץ ישראל.

בנימין הוא אחיו (גם מצד אמו) של יוסף. כאשר ירדו בני יעקב למצרים כדי לבקש מזון, ביקש מהם יוסף (אותו לא זיהו) שיביאו את אחיהם, שעליו העידו שנשאר עם אביהם בכנען שכן הוא הבן היחיד שנותר לו מאשתו האהובה רחל. לאחר ששבו והביאו עמם את בנימין, הוא מורה לאנשיו להטמין בחפציו של בנימין את גביע הכסף שלו, ואחר כך לרדוף אחריהם, לעצרם, ו"למצוא" את הגביע ה"גנוב" בכליו של בנימין, תוך הצהרה שמי מהאחים שבכליו ימצא הגביע יהפוך לעבדו של יוסף.

כאשר מתארת התורה את בני ישראל היורדים מצרימה, היא מונה את בניו של בנימין:

וּבְנֵי בִנְיָמִן, בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל, גֵּרָא וְנַעֲמָן, אֵחִי וָרֹאשׁ; מֻפִּים וְחֻפִּים, וָאָרְדְּ.

בברכת יעקב לבניו, מברך יעקב את בנימין:

בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל.

בתלמוד הבבלי מובא שבנימין הוא אחד מארבעת האנשים שלא חטאו כל ימיהם, יחד עם ישי, עמרם וכלאב (אחד מבני דוד).

ובמסכת בבא בתרא (יז, א) מוזכר כי בנימין הוא אחד משבעה שבהם לא שלטה רימה ותולעה, והיה אחד מארבעה שמתו בעטיו של נחש.

מקום קבורתו

ישנן כמה מסורות באשר למיקום קברו של בנימין. ב"ספר הישר" (פרשת שמות, עמ' רכז) מצויה מסורת כי בנימין נקבר באזור ירושלים בנחלת שבטו: ”...וישימו אותו בארון ויותן ביד בניו... ואת בנימין קברו בירושלים נגד היבוסי אשר ניתן לבני בנימין”. כיום לא ידוע על קבר בנימין באזור זה.

קבר בנימין (נבי ימין) השוכן בנווה ימין
מראה המבנים מעל הקבר

מסורת נוספת ממקמת את קברו במבנה נבי ימין השוכן במושב נווה ימין הנקרא על שמו והוא חלק ממתחם ציבורי מעת השלטון הממלוכי שנבנה בהוראת המושל הצבאי של ארץ ישראל באותה תקופה (המאה ה-14), האמיר תנכז אלחוסאמי. מסורת נוספת[3] ממקמת את קברו ב"רומי זעירתא", היא ח'רבת א-רומה, בשולי בקעת בית נטופה שבגליל התחתון.

שבט בנימין

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שבט בנימין
נחלות שבטי ישראל

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והנו מצאצאי האם הרביעית, רחל. בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

שבט בנימין היה הקטן בשבטי ישראל בעת יציאת מצרים. במהלך המסע במדבר צעד השבט ליד שבט מנשה ושבט אפרים ממערב לאוהל מועד. בעת הכניסה לכנען היו בו 45,600 לוחמים. מברכת יעקב לבנימין: ”בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל” (בראשית מ"ט, כז) הסיקו שסמל השבט היה הזאב.

ההיסטוריה של השבט כללה גם מלחמת אחים נגד שאר השבטים, עקב פרשת פילגש בגבעה, שבה כמעט הושמד השבט.[4]

שאול, מלך ישראל הראשון, היה בן שבט בנימין. בזמן שלטון דוד נכרתה ברית בין שבט בנימין ושבט יהודה, שהמשיכה גם לאחר מותו. לאחר גלות בבל יצרו שני שבטים אלו יחד עם שבט לוי ואלו משבט שמעון שנטמעו בנחלת יהודה את האומה היהודית ושאר עשרת השבטים אבדו.

שער בנימין בצד הצפוני של ירושלים קיבל את שמו כיוון שהוביל לשטח שנשלט על ידי השבט. ירמיהו מזכיר את ”בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר, בְּבֵית ה'” (ירמיהו כ', ב).

מבין אבני החושן, האבן שמייצגת אותו היא הישפה, שאותה נשא אהרן הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.



ראו גם

לקריאה נוספת

  • זאב ארליך (עורך), "...לפני אפרים ובנימין ומנשה...", קובץ מחקרים ותגליות בגאוגרפיה-היסטורית, ירושלים, המועצה האזורית מטה בנימין, תשמ"ה 1985.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בנימין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פרק לב פסוק לט
  2. ^ יעל לוין, בדמיך חיי - על לידת בנימין ומות רחל באתר דעת
  3. ^ ראו כאן בהרחבה.(הקישור אינו פעיל, 2.07.2018)
  4. ^ ספר שופטים, פרק י"ט; פרק כ"א.
  5. ^ מיכאל אסטור, בעיית החבירו וכיבוש כנען, (1958), (תרגום והערות: מ' ויינפילד), ירושלים: חמו"ל, 1971, עמ' 6-5
  6. ^ שמואל ייבין, הערך: בנימין, אנציקלופדיה מקראית, מוסד ביאליק, כרך 2, עמ' 264–266.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0