בני ציפר
שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר
פרמטרים ריקים [ שנות פעילות, אתר, הוצאות ספרים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| לידה |
21 בינואר 1953 (גיל: 71) תל אביב, ישראל |
|---|---|
| לאום | ישראלי |
| עיסוק | עורך המדור "תרבות וספרות" בהארץ |
| שפות היצירה | עברית |
בני צִיפֶר (נולד ב-21 בינואר 1953) הוא סופר, משורר ועיתונאי ישראלי, עורך מאז 1987 את המדור "תרבות וספרות" של העיתון "הארץ" ובעבר בעל טור דעה בעיתון זה.
ביוגרפיה
בני ציפר נולד ב-21 בינואר[1] 1953 בתל אביב להיינץ ונירה ציפר, שעלו ב-1949 מטורקיה. נקרא על שם דודו בנימין פרחי (בנג'י) שנפל בקרב על משלטי חוליקאת במלחמת העצמאות. אביו היה מהנדס חשמל ועבד בחברת החשמל, ואמו הייתה רופאה ועבדה בקופת חולים[2]. המשפחה גרה בשכונת אפקה וציפר למד בתיכון אליאנס, שם רכש לדבריו את אהבתו לתרבות הצרפתית.
בוגר תואר ראשון בספרות צרפתית בחוג לתרבות צרפת באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה האקדמית[3].
נשוי לד"ר עירית ציפר, ארכאולוגית העובדת במוזיאון ארץ ישראל, ואב לשלושה. מתגורר ברעננה. בתו טלילה ציפר, כותבת ביקורת ספרות בעיתון הארץ[4] והייתה אמורה להינשא לבאסם אבו רחמה שנהרג בעת ההפגנה בכפרו בילעין[5].
יצירתו הספרותית
ציפר כתב שבעה ספרים ותרגם מספר ספרים מצרפתית. בספריו עוסק ציפר בין השאר בתרבות של העולים מטורקיה.
הספרים שכתב:
- ציפור מקננת בראש (1978) - פרוזה פיוטית.
- מארש טורקי (1995) - רומן.
- עלייתו השמיימה של העורך הספרותי (2005), הוצאת אוב - ז.ע.פ..
- בינינו, הלבנטינים - סיפורי מסעות (2012).
- לגן עדן עם החמורים (2016, אפיק - ספרות ישראלית) - רומן אוטוביוגרפי.
ספרים שתרגם:
- בבל - מאת גרישה מני. הוצאת חדקל, תשמ"א.
- צפע בידי - מאת ארוה באזן. הוצאת עם עובד, תשמ"ח 1987.
- אוראנוס - מאת מרסל אמה. הוצאת עם עובד, תשמ"ט 1989.
- הסימפוניה הביזנטית - מאת ז'אן אוליביה טדסקו. הוצאת עם עובד, תשנ"ב 1992.
- כרמן - מאת פרוספר מרימה. הוצאת עם עובד, תשנ"ז 1996.
- להפך - מאת ז'וריס קרל הויסמנס. הוצאת כרמל, תשנ"ח 1998.
- חזירויות - מאת מרי דריאסק. הוצאת עם עובד, תשנ"ט 1998.
- המשורר הנרצח - מאת גיום אפולינר. הוצאת עם עובד, תשנ"ט 1998.
- הפרוזה של הטרנס סיבירית ושירים אחרים - מאת בלז סנדראר. הוצאת המעורר, 1999.
- אחד-עשר אלף המלקות - מאת גיום אפולינר. הוצאת בבל, תשס"ה 2005.
- הספר של מונל - מאת מרסל שווב. הוצאת נהר ספרים, 2006.
פעילותו העיתונאית והפוליטית
מינואר 1988 הוא העורך של מדור "תרבות וספרות" בגיליון יום שישי של העיתון "הארץ", ומפרסם בו לעיתים קרובות גם טור אישי. בשנת 2004 החל לכתוב ב"הארץ" גם את הטור "הטלוויזיה של השבוע" (במקומו של יורם ברונובסקי שהלך לעולמו), העוסק בתרבות הטלוויזיונית הישראלית.
משנת 2005 החל לפרסם בלוג באתר "הארץ", בשם "לא בבית ציפרנו". חלק מהרשימות בבלוג מבוססות על הטור "ציפרלנד" שהוא מפרסם בעיתון מדי יום שישי. הבלוג עורר תגובות רבות בשל התעסקותו הפרובוקטיבית[6] בנושאים רגישים כמו השואה, גלותיות,הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והשוואה בין תרבות ארצות המערב ותרבות ארצות ערב לבין מה שציפר רואה כגילויי חוסר תרבות בישראל. לדוגמה, בטור שכותרתו "המתים לפחות כבר לא יראו את ההתבהמות של ישראל" קישר ציפר בין סביאת מזון מהיר לבין חדירת כוחות צה"ל לרצועת עזה.[7] באותו טור לא חסך ציפר שבטו גם מערוץ 2, מערוץ 10, מיהודים חרדים, ממכירת רהיטים מיובאים בכפר מל"ל, מאדריכלות פוסט מודרנית בכפר סבא ומהחרדה העומדת בבסיס הזהות היהודית-ישראלית, לשיטתו.[7] טור זה איננו חריג במידת הביקורת והעוקצניות שבו, וגם בפרסומים אחרים בבלוג לא הסתיר ציפר מן הקוראים את מי הוא שונא, למי הוא בז, ומן העבר השני תיאר מהו בן תרבות והבהיר לקוראיו כיצד לדעתו ראוי לנהוג.
בעקבות הטקס הצבאי לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברחבת הכותל המערבי, ביטא ציפר את חרדתו לגורל מדינת ישראל, אותה חתם בקריאה לחיילי צה"ל להיות נרפים וחלשים מכיוון שזוהי הדרך היחידה להחזיר את ישראל למסלול הנכון.[8]
סטודנטים במכללת ספיר התלוננו בפני ההנהלה על הערות גזעניות כביכול שכתב ציפר כנגד עדות המזרח. ההנהלה השיבה כי "דבריו של בני ציפר לא מתיישבים עם דעותינו, וגם אותנו הם מטרידים" אך לדבריה חופש הביטוי מתיר לו לאומרם.[9]
בשנת 2015 יצא להגנתה של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו,[10] ובהמשך תיאר בהתפעלות את ביקורם של שרה ובנימין נתניהו בביתו.[11] העיתונאים גל אוחובסקי[12] וב. מיכאל[13] מתחו עקב כך ביקורת חריפה על ציפר.
במרץ 2016 כתב בטורו ב"הארץ"כתבה ובה הצדיק מעשים לא צנועים שנעשים ע"י אמנים, ובכך עורר זהם בציבור. בעקבות הסערה החליט עורך "הארץ" אלוף בן על הורדת טורו של ציפר.[14] ב-9 במרץ 2016 פרסם טור אחרון במדור "ציפרלנד", ובו התנצל על דבריו.[15] הביקורת על ציפר ועל "הארץ" נמשכה גם לאחר ההודעה על הורדת טורו של ציפר.[16][6]
החל משנת 2016 ציפר מגיש פינת ביקורת מסעדות בתוכנית 'כלכלי בלילה' בערוץ 20.
תשע שנים לאחר שפרסם מאמר בו קרא לחסידי חב"ד שמניחים תפילין בכותל המערבי "ציידי נפשות" נצפה בשנת 2017 בני ציפר מניח תפילין בעמדת חב"ד בכותל המערבי בטענה "שיניתי את דעתי מאז. אני מניח תפילין מדי פעם, ובכל פעם שאני בא לכותל ומניח תפילין – הבקשות שלי מתקבלות. היום אני אדם מאמין מאד בקיומו של הקב"ה".[17][18]
במחצית השנייה של שנות 2010, פנה ימינה בתפיסותיו הפוליטיות, בין היתר בשל לקחי "האביב הערבי". בקיץ 2017 ביטא בפומבי את אהדתו למתנחלים ואת זלזולו העמוק כלפי השמאל הישראלי.
קישורים חיצוניים
- בני ציפר, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- רשימת הפרסומים של בני ציפר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- בני ציפר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- בני ציפר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- מאמרי בני ציפר, באתר "הארץ"
- שירי לב-ארי, בני ציפר: 'ספרות המסע הישראלית עוד בחיתוליה', באתר ynet, 5 במאי 2012
- עודד כרמלי, אחרי מותי הייתי רוצה שיכתבו שאני לא התאמצתי, באתר מאקו, 29 ביולי 2015
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר אונליין, בני ציפר: "אני מרגיש כמו ביבי נתניהו של הספרות", באתר הארץ, 10 ביוני 2016- אריה קרישק, הפירומן מרחוב שוקן, באתר מידה, אפריל 2016.
אילן לוקאץ', ציפר מסביר: כך התאהבתי בנתניהו, באתר מאקו, 23 בנובמבר 2018
כּתביו:
- לא בבית ציפרנו - הבלוג של בני ציפר
- בשבחי שעמום מסוים, באתר הארץ, 18.1.08 - על האופי הראוי למוסף לספרות
- כל הצרידות הזאת, באתר הארץ - על יעקב בסר
- בני ציפר, ציפר לא מכיר אותי, באתר ynet, 21 באפריל 2007
- שאלות ותשובות עם בני ציפר
- תלמה אדמון, מסע קרוב רחוק: ספר המסעות של בני ציפר מצליח להפתיע, באתר nrg, 31 במאי 2012
הערות שוליים
- ^ מתוך עמוד הפייסבוק של בני ציפר
- ^ בני ציפר, מת אבא, אבא זקוף הגו שלי, באתר הארץ, 28.03.2008
- ^ בני ציפר, פרידה מהמקום שבו למדתי שבלי בטלנות אין תרבות, באתר הארץ, 19 באפריל 2014.
- ^ ביקורת ספרות של טלילה ציפר ב"הארץ" טלילה ציפר, גיבורת "הנערה הכי בת־מזל בעולם" יוצאת למסע לא פשוט אל העבר, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2017 טלילה ציפר, הסיפורים והשירים של מיה גורן, שנרצחה בידי בן זוגה, מרמזים על פגיעותה, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2018
- ^ אורן פרסיקו, מעבר לקווי האויב (במרכז העמוד), באתר העין השביעית, 21 במאי 2009
בני ציפר, פרשת חייו הקצרה של באסם אבו רחמה שנהרג בעת ההפגנה בבילעין, באתר הארץ, 24 באפריל 2009 בני ציפר, הפנים החדשות של ישראל, באתר הארץ, 2 במרץ 2013
- ^ 6.0 6.1 יובל דרור, הקורא מספר אחת, באתר העין השביעית, 9 במרץ 2016
- ^ 7.0 7.1 בני ציפר, המתים לפחות כבר לא יראו את ההתבהמות של ישראל, באתר הארץ, 2 במרץ 2008
- ^ בני ציפר, צעירים, היו פייגאלאך. רק ישראל חלשה תחזיר אותנו לנתיב האבוד, באתר הארץ
- ^ ליאור אבני, סטודנטים בספיר: המרצה בני ציפר משמיע הערות גזעניות, באתר nrg
- ^ בני ציפר, שרה נתניהו אירחה אותי השבוע בביתה - ואני הסתחררתי, באתר הארץ, 6 בפברואר 2015
- ^ בני ציפר, כמה ענוג היה הלילה בו ביליתי עם בני הזוג נתניהו בביתי. ענוג עד מאוד, באתר הארץ, 22 ביולי 2015
הדס סיני, ארוחת ערב עם ראש הממשלה ורעייתו: "ההומור של שרה מרתק", באתר וואלה!, 19 ביולי 2015 - ^ גל אוחובסקי, אז מה אכלה שרה נתניהו לארוחת ערב?, באתר "mako", 22 ביולי 2015
- ^ ב. מיכאל, הערב הענוג-ענוג שלי עם הרב כהנא, באתר הארץ, 29 ביולי 2015
- ^ לי-אור אברבך, בעקבות הטור השערורייתי: "הארץ" מוריד את הטור של בני ציפר, באתר גלובס, 9 במרץ 2016.
- ^ בני ציפר, בבקשה, תסלחו לי, באתר הארץ, 9 במרץ 2016
- ^ טל ניצן, טור ההתנצלות של בני ציפר: מראה בפני "הארץ", באתר "mako", 9 במרץ 2016
גל אוחובסקי, מה שווה ההתנצלות של ציפר, באתר "mako", 10 במרץ 2016 - ^ http://www.ch10.co.il/news/365155/#.WRS1bPkrL4Y
- ^ http://www.ch10.co.il/news/365155/#.WRS1bPkrL4Y
- המכלול: השלמה - ספרות
- המכלול: השלמה - אישים
- אספקלריה - סינון
- אספקלריה - צניעות/צניעות/נוער
- אספקלריה - צניעות/צניעות/בעיה חמורה
- בעלי טור ישראלים
- מתרגמים ישראלים
- מתרגמים מצרפתית לעברית
- סופרים כותבי עברית
- סופרים ישראלים
- סגל הארץ
- עיתונאים כותבי עברית
- מבקרי טלוויזיה ישראלים
- בוגרי תיכון אליאנס (תל אביב)
- ישראלים שנולדו ב-1953