ברוך מרזל
 | |
| ברוך מרזל בתל רומידה בחברון, מרץ 2007 |
ברוך מאיר מרזל (נולד בט"ו בניסן ה'תשי"ט, 23 באפריל 1959) הוא פוליטיקאי המזוהה עם הימין הרדיקלי בישראל.
מרזל נעצר פעמים רבות בידי המשטרה והורשע בפלילים. היה מזכיר סיעת כך בכנסת ויו"ר התנועה לאחר הירצחו של הרב מאיר כהנא. מרזל היה פעיל בהקמת מספר התנחלויות, בהן עפרה, מצפה יריחו, קדומים, עצמונה, חצר אדר ובהקמת התנחלות בעיר שכם. עמד בראש מפלגת חזית יהודית לאומית. בבחירות 2013 מוקם במקום השלישי ברשימת "עוצמה לישראל" ובבחירות לכנסת העשרים הוצב במקום הרביעי במפלגת יחד בראשות אלי ישי. בכל המקרים לא הצליח להיכנס לכנסת.
ביוגרפיה
מרזל נולד בבוסטון שבארצות הברית ועלה לישראל עם משפחתו כתינוק. בגיל 20, לאחר סיום לימודיו בישיבת הסדר בימית, התגייס לצה"ל. במלחמת לבנון נלחם בגזרה המרכזית כחייל בחיל השריון והשתתף בקרבות בקרבת כביש ביירות-דמשק. בסיום שירותו הצבאי נשלח על ידי הצבא לארצות הברית כשליח הסברה וגיוס עולים ומתנדבים, במסגרת פרויקט 'שר-אל'.
פעילותו הפוליטית
מצעירותו היה מרזל פעיל שטח של "כך", תנועתו של הרב מאיר כהנא. כילד השתתף בפעילות התנועה, ולדבריו כהנא השתתף בחגיגת בר המצווה שלו. מרזל שימש דובר התנועה במשך קרוב לעשר שנים. כאשר נבחר כהנא בבחירות לכנסת האחת עשרה (1984), מונה מרזל למזכיר הסיעה בכנסת. בבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת (1988) נאסר על "כך" להתמודד בנימוק שמצעה גזעני.
לאחר רצח כהנא ב־1990 התפצלה "כך" לשתי תנועות: "כהנא חי" בראשות בנימין זאב כהנא (בנו של מאיר כהנא) ו"כך", בראשות מרזל. כיו"ר התנועה ניסה לרוץ לכנסת, אך הרשימה נפסלה שוב על ידי ועדת הבחירות המרכזית ולא הורשתה להתמודד. מרזל השתייך למנהיגות התנועה עד שהתנועה הוכרזה כארגון טרור בשנת 1994 לאחר טבח מערת המכפלה.
בבחירות לכנסת השש עשרה חבר למיכאל קליינר כמספר 2 ברשימת "חירות - התנועה הלאומית". מספר גורמים ערערו על זכותו להתמודד לכנסת, עקב עברו כפעיל "כך", אך הערעור נדחה על ידי בית המשפט העליון. המפלגה קיבלה כ־36,000 קולות, למעלה מ־11 אלף קולות פחות מהנדרש על-פי אחוז החסימה, ולכן לא נכנסה לכנסת. בשנת 2004 ייסד את מפלגת חי"ל – חזית יהודית לאומית, והוא עמד בראש רשימתה בבחירות לכנסת השבע עשרה, אך הרשימה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.
במסגרת מערכת הבחירות לכנסת ה-17 ובמחאה על אירועי עמונה, הכריז מרזל כי יבקר בסכנין במטרה "לבחון את הבניה הערבית הבלתי חוקית במקום". שיירתו של מרזל נבלמה על ידי משטרת ישראל במבואות העיר, והאירוע זכה להד תקשורתי.
מרזל עצמו לא התמודד בבחירות לכנסת ה-18, אך תמך במפלגת ארץ ישראל שלנו שהתאחדה עם האיחוד הלאומי, והכניסה לכנסת את מיכאל בן ארי.
לעיתים קרובות הוא מבקר חברי כנסת, שרים, גופי שלטון ושופטים באופן חריף. במסגרת זו אף קיים הפגנות רבות נגד חברי הכנסת של מפלגות הימין - האיחוד הלאומי והמפד"ל, ששיאן היה בימי המאבק בתוכנית ההתנתקות. כמו כן הוא הגיש, ביחד עם איתמר בן גביר, מספר עתירות לבג"ץ. בשנת 2008 עתרו לבג"ץ בדרישה שיורה למשטרה לאפשר לו לקיים צעדה בעיר אום אל פחם, כפי שמתקיים מצעד התועבה בירושלים וכפי שאנשי שמאל מפגינים בחברון[1]. בעקבות פסיקת בג"ץ התקיימו צעדות של אנשי ימין בפאתי העיר בשנים 2009 ו-2010. הצעדות לוו בעימותים בין תושבי העיר ובין המשטרה[2].
לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הצטרף כמספר 3 ברשימת עוצמה לישראל בראשות אריה אלדד ומיכאל בן ארי[3]. המפלגה זכתה ל-1.76% מהקולות, ולא עברה את אחוז החסימה שהיה 2%. לקראת הבחירות לכנסת העשרים, לאחר שהרב מאיר מאזוז, מנהיגה הרוחני של מפלגת העם איתנו בראשות אלי ישי דחה את מועמדותו של בן ארי בטענה כי הוא נוהג לעלות להר הבית, הוצב מרזל, שאינו עולה להר הבית מטעמים הלכתיים, במקום הרביעי במפלגתו של ישי, כנציג "עוצמה יהודית". בפברואר 2015 החליטה ועדת הבחירות המרכזית לפסול את מועמדותו, על חודו של קול[4], אולם בית המשפט העליון לא אישר את החלטת הוועדה. המפלגה לא עברה את אחוז החסימה הגבוה שעמד על 3.25% מהקולות. לקראת הבחירות לכנסת ה22 הוצב ברשימת עוצמה לישראל אולם נפסל על ידי בג"ץ.
מעצרים, משפטים ועתירות
מרזל נעצר לראשונה בגיל 14[דרוש מקור]. הרשעתו הראשונה הייתה בגיל 17 ומאז הורשע מספר פעמים. בין השאר, לדבריו הוא נעצר בחשד להצתת דירה כפעיל שטח של כך והשתתף פעמים רבות בניסיונות להקמת מאחזים לאחר פינוי התנחלויות באופן שגרם לפינוי חוזר[דרוש מקור]. מרזל השתתף בהתבצרויות על גגות ימית בעת המאבק על פינויה, על כך גם הועמד לדין[דרוש מקור]. הוא נעצר או עוכב לחקירה פעמים רבות בחשד לתקיפת ערבים[דרוש מקור]. בעת שירותו הצבאי סירב פקודה מספר פעמים בשל התנגשות הפקודות עם השקפותיו[דרוש מקור][דרושה הבהרה]. ב-1992 היה בין מארגני המהומות בבת־ים לאחר רצח הלנה ראפ ועל כך נידון ל-8 חודשי מאסר על תנאי[5]. באותה שנה קרא בבית משפט לפייסל חוסייני רוצח ועל כך נידון לעונש מאסר שבעקבות ערעור לבית המשפט העליון הומר לשלושה חודשי עבודות שירות[6]. ב-1994 היה במעצר מנהלי במשך כמה חודשים לאחר טבח מערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין. לאחר ששוחרר היה נתון במעצר בית מנהלי במשך שלושה חודשים[7]. ב-23 במרץ 2000 נעצר, עם נועם פדרמן ואחרים, כאשר ביקשו למחות על פגישת האפיפיור עם הרבנים הראשיים לישראל בהיכל שלמה. הם הועמדו לדין, נמצאו זכאים[8] ואף נפסקו להם פיצויים על הפגיעה בחירותם[9]. ב-2003 הורשע בתקיפת שוטר בעת פינוי חוות גלעד ונידון לחודשיים וחצי עבודות שירות ולקנס על סך 5,000 ש"ח[10].
בשנים 2008-2006 עתר לבג"ץ, עם איתמר בן גביר, בבקשה לבטל את ההיתר לערוך את מצעד התועבה בירושלים. העתירות נדחו[11].
משפחה
ברוך מרזל הוא בנו של שלמה מרזל, שהיה מנהל ישיבת נתיב מאיר ולאחר מכן מנהל מוסדות חורב, ויקיר ירושלים[12][13].
מרזל נשוי לשרה ואב לתשעה ילדים[14]. הוא מתגורר עם משפחתו בשכונת אדמות ישי בתל רומיידה שבחברון.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברוך מרזל |
- אריאל שנבל, ברוך מרזל בדרך לכנסת: "המודל שלי הוא מרצ", באתר nrg, 6 בפברואר 2015
- עוזיאל סבתו, מסתובבים בחברון עם מרזל, בן גביר וגופשטיין, מגזין ערוץ 7, 05.11.15
הערות שוליים
- ^ אביעד גליקמן, העליון דורש: לאפשר צעדת ימין באום אל פאחם, באתר ynet, 4 בספטמבר 2008
- ^ אחיקם משה דוד, עימותים בצעדת הימין הקיצוני באום אל-פחם, באתר nrg, 27 באוקטובר 2010
- ^ הוגשה רשימת "עוצמה לישראל", ערוץ 7, 5 בדצמבר 2012
- ^ אביאל מגנזי, על חודו של קול: גם ברוך מרזל נפסל, באתר ynet, 12 בפברואר 2015
- ^ הארץ, "מאסר על תנאי ל-2 אנשי הימין הקיצוני שהתפרעו אחרי רצח הלנה ראפ ב-92'", מאת קראו ניקול, 8 ביולי 1996
- ^ הארץ, "בית המשפט העליון המיר את עונש המאסר שנפסק לברוך מרזל בעבודות שירות" - מאת ריינפלד משה, 18 בפברואר 1997
- ^ הארץ, "העציר המינהלי ברוך מרזל שוחרר מהכלא; הפר את צו מעצר הבית שהוצא נגדו", מאת הטוני יוסי, דרור שלמה, 28 בספטמבר 1994
- ^ ת"פ (י-ם) 3701/00 מדינת ישראל נגד ברוך מרזל ואחרים, ניתן ב-14 באוקטובר 2001
- ^ ת"פ (י-ם) 3701/00 מדינת ישראל נגד ברוך מרזל ואחרים, ניתן ב-7 באוגוסט 2003
- ^ משה ריינפלד, עבודות שירות למרזל על תקיפת שוטר, באתר הארץ, 06/05/03
- ^ בג"ץ 8988/06 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-27 בדצמבר 2006; בג"ץ 5277/07 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-20 ביוני 2007; בג"ץ 5317/08 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-21 ביולי 2008
- ^ שלמה מרזל באתר עיריית ירושלים
- ^ איטל קציר, ברוך דיין האמת: איש החינוך, שלמה מרזל ז"ל, 14 במאי 2011, באתר כיכר השבת
- ^ משפחת מרזל מפגינה נגד ההרחקה, באתר ערוץ 7, 2 בדצמבר 2002 - "שרה מרזל, רעיתו של ברוך מרזל מראשי פעילי כך ותשעת ילדיהם, קיימו ביום ב' משמרת מחאה..."
