ברוריה
בּרוּרְיָה (ולעיתים ברוריא), אשת התנא רבי מאיר ובתו של התנא ר' חנינא בן תרדיון (שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות). מהיחידות שמופיעות בגמרא כחכמות בתורה. זכתה להערכה רבה בזכות חכמתה והיקף ידיעותיה בענייני הלכה ואגדה, ומסופר עליה שלמדה מהחכמים שלוש מאות הלכות ביום אחד (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ב עמוד ב'). אביה הוצא להורג על ידי הרומאים, כיוון שלמד תורה, אך היא המשיכה לעסוק בדברי תורה.
דמותה ופועלה
מסופר עליה בגמרא, ששאל אותה רבי יוסי הגלילי מה הכיוון להעיר לוד, והיא השיבה לו בגערה על כך שהרבה לדבר איתה והשתמש בארבע מילים ("באיזה דרך נלך ללוד") במקום בשתיים ("באיזה ללוד"), בניגוד לדעת חכמים שאמרו "אל תרבה שיחה עם האישה"[1]. עוד מסופר בבבלי, על שהתנצחה עם צדוקי על פרשנות פסוק בנביא, והחזירה לו מענה ניצח[2].
מסופר עליה שלימדה את בעלה רבי מאיר להתפלל לחזרתם בתשובה של הרשעים ולא לכיליונם. מסופר שם כי לרבי מאיר היה שכן רע שהיה מצער אותו מאוד, עד שרבי מאיר התפלל עליו שימות. אמרה לו ברוריה, על דרך הדרש, כי כתוב "יתמו חטאים" (מלשון חֵטְא) ולא חוטאים, ו"רשעים עוד אינם" מכיוון שחזרו בתשובה. וזאת על דרך המדרש יש אם למסורת ואין אם למקרא שכן על דרך הפשט, משמעות המילה "חַטָּאִים" (עם פתח ודגש) היא חוטאים, בעוד שמשמעות המילה "חֲטָאִים" (בחטף פתח ובלי דגש) היא המעשים[3][4].
במדרש משלי מסופר ששני בניה, שהיו בעלי מידות טובות ותלמידי חכמים, מתו בשבת. היא כיסתה את הגופות בסדין, וחיכתה שבעלה יגיע מבית המדרש במוצאי שבת, כיוון שלא מתאבלים בשבת. כשהגיע הביתה דאגה ברוריה שיעשה הבדלה ויאכל דבר מה, ולאחר מכן שאלה אותו: אם אדם שהפקיד אצלך פקדון וכעת הוא מבקש אותו חזרה, מה לעשות? ענה רבי מאיר נחרצות שיש להשיב את הפקדון. לקחה אותו ברוריה אל שני הבנים המתים ואמרה כי הקב"ה נתן להם פיקדון וכעת הוא מבקש אותו חזרה. כך הצליחה לנחם אותו, עד שקרא עליה את הפסוק "אשת חיל מי ימצא".
היא אף הציעה דרכים ליעול לימוד התורה, עד כדי כך שבעטה בתלמיד שלמד בלחישה, ואמרה לו שצריך ללמוד בקול רם, שאחרת לא יזכור את לימודו[5].
התנא רבי יהושע העריך מאד את דבריה במחלוקת בין חכמים לרבי טרפון ואמר: "יפה אמרה ברוריה"[6] (אך במשנה מובאת עמדתה בשמו של רבי יהושע, ולא בשמה[7]). ברוריה הייתה מעורה מאד בדיונים ההלכתיים של חכמי התקופה. היא חולקת בתוספתא על אביה, בענייני טומאה וטהרה, וגם שם דבריה זוכים לשבח, מפי רבי יהודה בן בבא.[8]
טענה נפוצה היא שברוריה הייתה מניחה תפילין. אולם אין לכך שום מקור.[9][10]
מותה
רש"י, בפירושו לש"ס, מביא אגדה המתבססת בעקיפין על הגמרא[11], לפיה לעגה ברוריה לדברי חכמים, שאמרו "נשים - דעתן קלה". בעלה רבי מאיר רצה למנעה מלגלוג זה ושלח אחד מתלמידיו כדי לפתותה. לאחר שהתפתתה התחוור לכאורה שהתבדו דבריה, והיא התאבדה מרוב בושה, ואילו רבי מאיר גלה מארץ ישראל לבבל מחמת הבושה.
מהר"ץ חיות סבור כי בידי רש"י היו ספרי מדרשים רבים שנעלמו מעינינו ברבות השנים והם מקורו של רש"י למעשה דברוריה, מהר"ץ מפרט עוד מספר מקומות בהם מתאר רש"י אגדות שמקורן נעלם מאיתנו[12].
דבריו מהווים ניגוד להשערת איתם הנקין שככל הנראה המעשה, שבאופן חריג היה מקובל ביד רש"י בלבד, לא נכתב על ידי רש"י אלא השתרבב לפירוש מהערת שוליים של תלמיד טועה, וממילא אינו מסתבר כנכון[13].
רבנו נסים מביא הסבר אחר לסיבת גלותו של רבי מאיר. הסבר זה מבוסס אף הוא על אותו סיפור בגמרא, ולפיו ברח רבי מאיר לבבל יחד עם ברוריה, לאחר שהרומאים רדפו את משפחתה, הוציאו להורג את אביה ואמה, ושלחו את אחותה לבית בושת רומאי. הסבר זה קרוב יותר לפשט הגמרא.
לקריאה נוספת
- Dalia Hoshen, Beruria the tannait - a theological reading of a female Mishnaic scholar, University Press of America, 2007
- יפעת מוניקנדם, "ברוריה כדמות אנלוגית-ניגודית לרבי מאיר", דרך אגדה ב (תשנט), 37-63
- איתם הנקין, תעלומת 'מעשה דברוריא' : הצעת פתרון, אקדמות כא (תשס"ח), 140-159
- רות קלדרון, השוק. הבית. הלב. אגדות תלמודיות, כתר הוצאה לאור, 2001, "מעשה ברוריא", עמ' 147-143.
- עליזה שנהר, "לעממיותה של אגדת ברוריה אשת רבי מאיר", מחקרי המרכז לחקר הפולקלור ג, תשל"ג, עמ' רכג-רכז.
- דניאל בויארין, הבשר שברוח - שיח המיניות בתלמוד, עם עובד, 1999, "אגדת ברוריה", עמ' 197-183.
- יהודה לייב פישמן מימון (עורך), "", יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמודים ל"א-ל"ב
- בנימין לאו, "ברוריה: תנא ואשה", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 215-204.
- רוחמה וייס ואבנר הכהן, אימהות בטיפול: מסע פסיכולוגי-ספרותי עם גיבורות התלמוד, תל אביב: ידיעות ספרים, 2012.
- גבריאל חזות, זו הכותרת איה הסיפור?, כתב עת דעת, גיליון 8 [1]
- Dalia Hoshen, Beruria the Tannait: A Theological Reading of a Female Mishnaic Scholar, Lanham, Md.: University Press of America, 2007.
קישורים חיצוניים
- רשימת מאמרים על ברוריה באתר רמב"י
- הרב אהרן הימן, "ברוריא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א', עמודים 295-294, באתר היברובוקס
- חגית מיטלמן, רחל אשת ר' עקיבא וברוריה אשת ר' מאיר כמודל לחיקוי, אתר דעת
- טל אילן, ברוריה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- שמואל ישראל מוּלְדֶר, ברוריא, בת רב חנינא בן תרדיון (שיר), חשוון תקפ"ד, בפרויקט בן-יהודה
- רחלי לבל, מעשה דברוריא, באתר של בית מורשה בירושלים
- גבריאל חזות, מעשה דברוריא, באתר דעת
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י' עמוד א'
- ^ "אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח כִּי מַרְפֵּא יַנִּיחַ חֲטָאִים גְּדוֹלִים:" (מגילת קהלת, פרק י', פסוק ד')
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ג עמוד ב'.
- ^ תוספתא, מסכת כלים מציעא, פרק א משנה ג
- ^ משנה, מסכת כלים, פרק י"א, משנה ד'
- ^ תוספתא כלים קמא פרק ד משנה ט
- ^ אשה ותפילין, באתר כיפה
- ^ האם ברוריה הייתה מניחה תפילין?, באתר הידברות
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח עמוד ב'.
- ^ אגרת בקרת דף לה עמוד ב'. אגרת בקרת - ד"ה "עוד היה אצלנו" - מתוך אתר hebrewbooks
- ^ איתם הנקין, תעלומת 'מעשה דברוריא' : הצעת פתרון, אקדמות כא (תשס"ח), 140-159.
