גד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־00:20, 24 בדצמבר 2019 מאת שרגא (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "האל " ב־"האליל ")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קובץ:גד שבט.jpg
בול המוקדש לשבט גד

גָּד הוא אישיות מהתנ"ך, בנו של יעקב מזלפה, שפחת לאה. צאצאיו היו שבט גד. גד נולד לזלפה, שפחת לאה, ולכן היא זו שהעניקה לו את שמו. מקור שמו מוסבר בספר בראשית, פרק ל', פסוק י"א:

וַתֹּאמֶר לֵאָה: בָּא גָד; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גָּד

.

על פי סדר עולם רבה נולד בשנת ב'קצ"ח. לפי ילקוט שמעוני[1] גד נולד בי' בחשוון. לפי מדרש תדשא[2] גד נולד בי' בתשרי. גד נפטר בן 125.

מדרש שמו

פירוש המילה גד הוא 'מזל' והמילה בגד (בָּא גָד) פירושה: בא המזל. בספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י"א נזכר שמו של האליל הארמי גד: וְאַתֶּם עֹזְבֵי ה', הַשְּׁכֵחִים אֶת-הַר קָדְשִׁי--הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן. האליל הארמי גד היה מופקד על גורלות ומזלות. השם גדי בצירוף המילה אל מופיע בספר במדבר, פרק י"ג, פסוק י'.

ברכת יעקב לגד

ברכת יעקב לבנו גד טרם מותו: ”גָּד, גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ; וְהוּא, יָגֻד עָקֵב”[3]. בברכת יעקב לגד הפעולה נגזרת משמו של השבט. אם יותקף גד, יתגודד לקבוצה ובזה טמון כוחו. בברכת יעקב לגד ניכר דמיון בתוכן הברכה, בלשונות דומים, ובאמצעי האמנותי לשון נופל על לשון לדן, אשר בורך גם הוא בפעולה אשר נובעת משמו וגם עליו נאמר כי יתקיף את אויביו מאחור. המילה "עָקֵב" מופיעה בשתי הברכות[4].

ברכת משה לגד

ברכת משה לשבט גד: ”בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. כא וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק[5] סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל”[6].

גבורתו של גד מתבטאת בברכת משה. דימוי כוחו של ה' לאריה הרובץ על טרפו ואינו ירא מאויביו מצוי גם בספר ישעיהו, פרק ל"א, פסוק ד'. הגבורה שהיא אחד מאיפיוניו של גד באה לידי ביטוי גם בספר צוואת גד א', ב' :'ואהי גיבור בין המשפתים. ולכן שמרתי בלילה על העדרים והיה כי בא הארי או הזאב או כל חיה רעה אל העדר ואוץ אחריו ואתפשהו ואחזיק בידי ברגלו ואקלעהו כאבן הקלע וככה הרגתיו'. בברכת משה הטורף הוא גד ואילו בצוואה, החיות מנסות לטרוף את העדר וגד עוצר בעדן[7].

צאצאי גד

דמותו של גד. איקונין רוסי.

בני גד היו צִפְיוֹן, חַגִּי, שׁוּנִי, אֶצְבֹּן[8], עֵרִי, אֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי[9]. צאצאיו של גד נזכרים גם במצבת מישע כ"איש גד" אשר התיישבו בארץ עטרות. בין הגולים בגלות אשור הם מצאצאי גד אשר הוגלו על ידי תגלת פלאסר.

ילקוט שמעוני, ויצא, דורש את מוצאו של אליהו הנביא בגד: אליהו הנביא משל מי? רב נהוראי אומר מגד היה, מתושבי גלעד.

קברו של גד

בספר הישר מסופר:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ויקברו את ראובן ואת גד בעבר הירדן ברומיא אשר נתן להם משה לבניהם.

ספר הישר, סוף ספר יהושע

קבר גד נמצא[דרוש מקור] בתוך המסגד של העיר סלט שבירדן וניתן לראותו דרך החלון מחצר המסגד.

שבט גד

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שבט גד

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ ילקוט שמעוני תורה קסב
  2. ^ מדרש תדשא ח
  3. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י"ט
  4. ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 252.
  5. ^ על משמעות הכרזה כאשר מי שלוכד עיר שמו נקרא עליה, ראו מרטין בובר, דרכו של מקרא, ירושלים, מוסד ביאליק, 1997, ע"מ 75.
  6. ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק כ'
  7. ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה - מה בין מדרש פנים מקראי למדרש חוץ מקראי, תל אביב, עם עובד, 2009, ע"מ 299.
  8. ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוקים ט"ו-י"ח
  9. ^ ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ט"ז


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0