גופה

מומיה ב"בריטיש מיוזיאם"

גופה היא גוף מת שהיה שייך ליצור חי.

לאחר המוות, כשמערכות הגוף אינן פועלות, מתחילה הגופה להיאכל על ידי חרקים וחיידקים מסוימים, המביאים למצב של ריקבון גופה.

במקרי מוות חשודים, הנחקרים על ידי המשטרה, נבדקות הגופות המתות, בהכילן לעיתים ראיות. גם ריקבון הגופה מספק ראיות.

גופות משמשות בלימודי רפואה ללימודי אנטומיה ולתרגול ניתוח. יש התורמים את גופתם למטרה זו. בנוסף, ניתן להשתמש באיברי הגופה לשם השתלתם באדם חי שאיבריו אינם מתפקדים. יש התורמים את גופתם למטרה זו.

גופה של בעל חיים קרויה נבלה. מילה זו משמשת גם לתיאור מבזה של גופת אדם (למשל: ”וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ” (ספר ירמיהו, פרק ל"ד, פסוק כ')

סילוק הגופה

בדתות מסוימות נחשבת הגופה לביתה של הנשמה - הנשמה היא האדם, מחשבותיו ואופיו, והגוף הוא הבית שבו היא גדלה ומתפתחת. על-פי המצרים העתיקים, החיים ממשיכים גם בגוף "מת" - רק אם הוא נשאר שלם. מכאן הגיע מנהג שימור הגופות והמומיות.

בתרבויות אחרות נהוג לקבור את הגופה (בטקס מיוחד), לשמירה על כבוד המת וכחלק מהמסורת. ביהדות, למשל, נהוג לקבור את הגופה המתה עמוק באדמה, על פי הפסוק התנכ"י: "מעפר באת ואל עפר תשוב", שכן האמונה היא שהאדם נוצר מהאדמה. גופות אנושיות נחשבות לדבר קדוש, ולכן הקבורה שומרת על קדושה זו - גופת האדם מורחקת מעיני קרוביו ונמנעת האפשרות שבעלי-חיים יאכלו אותה.

דרך נוספת לטיפול בגופה היא שריפתה. בטיבט הייתה נהוגה קבורת שמים.

קישורים חיצוניים

• אקונומיסט, רגולציה // למכירה: 
גופה במצב טוב, באתר TheMarker‏, 26 במרץ 2014

ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.