גזרה שווה
בדיון התלמודי ובהלכה, גזרה שווה היא אחת משלש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן לשם פרשנות התורה והסקת הלכות. השיטה משמשת ללימוד הלכה בעניין אחד מעניין אחר, על יסוד מילים שוות-זהות או מילים דומות המצויות בתורה בשני העניינים. בשונה מהמידות האחרות, בגזרה שווה אין התבססות רק על הסברה וההגיון אלא גם על דמיון מילולי, אך לא כל דמיון מילולי נידון כגזרה שווה אלא צריך מסורת כדי ללמוד מהדמיון.
בהשאלה משמש כיום הביטוי להשוואה כללית בין שני תחומים תוך למידה מהאחד על האחר.
דוגמה
דוגמה:
- "מגזרה שוה. כיצד? נאמר בשומר שכר - "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" ונאמר בשומר חנם "אם לא שלח ידו וגו'" מה בשומר שכר שנאמר בו, אם לא שלח ידו, פטר את היורשין, אף בשומר חנם שנאמר בו אם לא שלח ידו, יפטור את היורשין."
- רבי עקיבא במסכת שבת (דף צ"ו עמוד ב') לומד באמצעות מידה זו כי המקושש היה צלפחד. בפרשת המקושש כתוב: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר" ואצל בנות צלפחד כתוב: "אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר".
במבט ראשוני מידה זו נראית לימוד טכני ולא הגיוני מהשוואת מילים בלבד, אך דרך הלימוד אינה כל כך פשוטה - אסור לאדם ללמוד גזירה שווה מעצמו אלא רק על פי מה שקיבל במסורת מרבותיו[1], כמו שאמרו בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ו עמוד א' (ועוד מקורות): "אין אדם דן גזירה שוה מעצמו"- אין לומד מעצמו אלא אם כן לְמדהּ (את ההלכה) מרבו[2]. יש הסוברים כי יש גם הגיון פנימי בגזירה שווה והוא ששימוש באותם מילים מעיד על כוונה משותפת.
מופנה
ערך מורחב – מופנה
ישנו תנאי בלמידת גזרה שווה. על המילים שמהם נלמדת הגזרה להיות מיותרות לגמרי - פנויות מכל לימוד אחר וכן שאינן נצרכות לגופן (להבנת הפסוק שלהן כראוי), ואם אכן תנאי זה מתקיים ההלכה נלמדת כאילו כתובה בפסוקים במפורש. לעומת זאת, אם לומדים מאותם מילים לימוד נוסף או שהמילים אינן מיותרות, אמנם אפשר עדיין ללמוד את הלימוד, אבל אם יש קושייה עליו הוא נדחה כליל. בכמה מקומות בש"ס הגמרא מנסה לדחות את הלימוד בטענה שהמילים הדומות לכאורה אינן פנויות והרי ישנה קושיה.
לגבי מקרה שבו באחד מהפסוקים המילה פנוייה ובשני אינה פנויה ישנה מחלוקת[3]. לדעת רבי ישמעאל לומדים את הלימוד ולא ניתן להקשות עליו (נחשב כאילו נכתב במפורש בפסוקים) גם כאשר אחת מן המילים איננה מיותרת, ואילו לדעת חכמים למרות שניתן עדיין ללמוד את הלימוד, אפשר להקשות עליו ולדחותו.
דון מינה ואוקי באתרה
- ערך מורחב – דון מינה ואוקי באתרה
דון מינה ואוקי באתרה הוא כלל תלמודי לפיו כאשר נלמד דין מסוים בגזירה שווה מדין אחר, גדרי הדין הנלמד נשארים כפי שהיו לולא הלימוד ולא נלמדים מהדין המלמד. התרגום לעברית של המונח הוא "דון ממנה והעמד במקומה". יש שחולקים על כלל זה וסוברים שהכלל הנכון הוא הכלל המנוגד לכלל זה, "דון מינה ומינה", לפיו גם פרטי הדין נלמדים מהדין המלמד.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- גזרה שווה באתר אנציקלופדיה דעת.
הערות שוליים
- ^ לא ברור אם הכוונה מרבותיו כלומר מדור שהיה בעל היכולת והסמכות ללמוד ממידה זו, או מימי משה - אך ברור שמדובר ביותר מסתם השוואה בין שורשים
- ^ רש"י שם
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף כ"ב עמוד ב'
