גיטרה בס
 | |
| גיטרה בס בעלת ארבעה מיתרים מסוג Fender Jazz Bass | |
| סיווג | קורדופוניים |
|---|---|
| קבוצה | כלי פריטה, כלי מיתר |
| נגנים | בסיסטים |
| מנעד | |
 | |
גיטרת בס היא כלי מיתר מסוג גיטרה בעל 4 (על פי רוב), 5 או 6 מיתרים המפיקה צלילים נמוכים. היא החלה את דרכה כתחליף חשמלי לקונטרבס. השימוש בגיטרה בס נפוץ במספר רב של סגנונות מוזיקליים, בהם רוק, ג'אז, פופ, רגאיי, מטאל, דיסקו, פאנק רוק ופאנק.
בדומה לקונטרבס, מיתרי גיטרת הבס מכוונים בקווארטות לצלילים (מהנמוך לגבוה) מי־לה־רה־סול, בדיוק אוקטבה אחת מתחת לארבעת המיתרים הנמוכים של הגיטרה. קיימות גם גיטרות בס בעלות מיתר סי נמוך, או מיתר דו גבוה (סך הכל: 5 או 6 מיתרים). בנוסף ניתן למצוא גיטרות בס עם 7 מיתרים, 8 (4 זוגות), 9, 10, 11 ו־12 (6 זוגות) מיתרים, אך אלו נדירות למדי. לעומת גיטרות חשמליות רגילות, בגיטרות בס נפוץ יותר השימוש בגיטרות נטולות סריגים (Fretless) בעלות צוואר חלק, בדומה לקונטרבס.
כמו הגיטרה החשמלית, גם גיטרת הבס היא כלי נגינה מוגבר. רטט המיתרים נקלט על ידי קולטנים הנקראים בלועזית פיקאפים ומתורגם לזרם חשמלי. זרם החשמל עובר באמצעות כבל אל המגבר שם הוא מוגבר, מתורגם בחזרה לצליל ומושמע. גיטרות בס תמיד ארוכות יותר בכמה סנטימטרים מגיטרות חשמליות מפני שהצלילים נמוכים יותר, וכתוצאה מכך צריך מיתרים ארוכים יותר. (ככל שהמיתר יותר ארוך, כך הצליל יהיה יותר נמוך).
גיטרת הבס הראשונה שיוצרה באופן תעשייתי פותחה על ידי ליאו פנדר, שפיתח גם את הגיטרה החשמלית הראשונה, והוצאה לשוק על ידי חברת פנדר בשנת 1951. היא באה לענות על הצורך בעוצמת שמע גבוהה שהייתה נחוצה לסגנונות מתפתחים כגון הרוק'נ'רול, אותה הקונטרבס לא יכול היה לספק. יצרני גיטרות בס חשובים אחרים הם גיבסון, ריקנבקר, איבנז, וורוויק ומיוזיק־מן.
לאחר גיטרת הבס הגיעה לעולם גם גיטרת הבס האקוסטית, שדומה יותר במבנה לגיטרה אקוסטית מאשר לגיטרה חשמלית. היא בעלת תיבת תהודה, ולכן אינה זקוקה למגבר על מנת להישמע בעוצמה סבירה.
היסטוריה
גיטרת הבס הומצאה בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי הממציא והמוזיקאי פול תותמארק, שפיתח כלי נגינה שיפיק צלילי בס, בדומה לקונטרבס, אך יהיה קטן ונוח יותר, ויאפשר אחיזה רוחבית ולא אורכית של הכלי. בשנת 1935 יצא תותמארק לשוק כלי הנגינה, יחד עם כ־100 עותקים של הגיטרה שהמציא, ופתח עסק קטן בוושינגטון למכירת גיטרות בס חשמליות. בשנת 1947 המשיך באד, בנו של תותמארק, את מורשתו של אביו והמשיך לייצר גיטרות בס ודגמים חדשים.
בשנות ה־50 של המאה ה־20 החל הממציא ליאו פנדר לייצר גיטרות בס גם כן, עם הדגם שפיתח, ה־Fender Precision Bass, או בקיצור ה־P-Bass. פשטותו של הדגם וצורתו, שדמתה לגיטרת הטלאקאסטר החשמלית של פנדר, תרמו לפופולריות הרבה של דגם זה בקרב המוזיקאים. הדגם של פנדר אפשר למוזיקאים רבים, בהם נגני גיטרה חשמלית, להופיע בקלות. נגנים כמו ביל בלאק ואלביס פרסלי היו מחלוצי הבסיסטים החשמליים, וגם הם ניגנו על ה־P-Bass של פנדר.
בשנות ה־60, פנדר הוציאה דגם חדש לסדרת הבסים שלה, ה־Fender Jazz Bass, הידוע גם כה־Deluxe Bass או J-Bass. לדגם זה היו 2 פיקאפים במקום היחיד שהיה ב־P-Bass. כמו כן, צורתו הייתה שונה מה־P-Bass. עם זאת, פנדר המשיכה להוציא דגמים שונים כמו ה־Fender Mustang Bass וה־Fender Telecaster Bass, באסים שבמקור מעוצבים כמו גיטרות חשמליות של פנדר.
עם השנים, חברות כמו גיבסון, קורט, איבנז ורבים אחרים החלו לייצר גם הם גיטרות בס, והתעשייה גדלה והתפתחה עד ימינו.
כיום, הבס הוא כלי נגינה פופולרי מאוד, ובחלק ניכר מהלהקות הפופולריות יש נגני בס.
סוגי פריטות על בס
בגיטרה בס מספר רב של טכניקות נגינה:
- הטכניקה הנפוצה ביותר היא פריטה על ידי האצבעות. מתבצע בפריטה עם האצבע והאמה (ולעיתים גם הקמיצה, כשרוצים לבצע פריטה מהירה יותר) על המיתרים.
- פריטה עם מפרט. כאשר רוצים לנגן מהר, ולקבל צליל חד וברור יותר מהפריטה העמומה והאיטית יחסית על ידי האצבעות. נעשה בפריטה זו שימוש רב במוזיקת מטאל ופאנק רוק.
- ישנה טכניקה של הצלפה (סלאפינג) על המיתרים (בעיקר השניים הנמוכים) באמצעות צד האגודל. טכניקה זאת נפוצה בסגנון הפאנק
- ישנה טכניקה של משיכת (פופינג) המיתרים. הפופ נעשה על ידי משיכה חזקה של המיתרים (בדרך כלל הגבוהים יותר), בעזרת האצבע או הזרת.
- טכניקה נוספת היא טאפינג, בה לוחצים בחוזקה על הסריגים הרצויים עם האצבעות וכך מופקים הצלילים.
מנעדים של הגיטרות
מנעד המיתרים של גיטרת בס בעלת 4 מיתרים (מי לה רה סול):
מנעד המיתרים של גיטרת בס בעלת 5 מיתרים (מיתר סי נמוך) (סי מי לה רה סול): 
מנעד המיתרים של גיטרת בס בעלת 6 מיתרים (מיתר דו גבוה) (סי מי לה רה סול דו): 
נגנים ידועים
בין הבסיסטים הידועים והמשפיעים נמנים:
- ג'אקו פסטוריוס (Weather Report, סולו)
- פול מקרטני (הביטלס)
- פלי (רד הוט צ'ילי פפרז)
- גדי לי (ראש)
- סטינג (הפוליס)
- ג'יימס ג'יימרסון (The Funk Brothers - להקת הבית של חברת מוטאון)
- ג'ון אנטוויסל (המי)
- ג'ון פול ג'ונס (לד זפלין)
- כריס וולסטנהולם (מיוז)
- ג'ון דיקון (קווין)
- סטנלי קלארק (Return to Forever, צ'יק קוריאה)
- ויקטור ווטן (בלה פלק והפלקטונס, סולו)
- מרקוס מילר (מיילס דיוויס, סולו)
- ג'ק ברוס (קרים)
- לס קלייפול (פריימוס)
- סטיב האריס (איירון מיידן)
- כריס סקווייר (יס)
- טוני לוין (קינג קרימזון, פיטר גבריאל, ליקוויד טנשן אקספרימנט)
- קליף ברטון ו־רוברט טרוחיו (מטאליקה)
- דייוויד אלפסון (מגאדת')
- קרול קיי (כ־10,000 הקלטות אולפן)
- ג'ון מיונג (דרים ת'יאטר)
- ג'ף ברלין (ביל ברופורד, סולו)
- ג'ף אמנט (פרל ג'אם)
- ג'אסטין צ'אנסלור (טול)
- רוג'ר ווטרס (פינק פלויד)
- קריסט נובוסליץ' (נירוונה)
- מייק אינז (אליס אין צ'יינס)
- גרג לייק (קינג קרימזון, ELP)
- טים קומרפורד (רייג' אגיינסט דה משין)
- אלכס וובסטר (קניבל קורפס)
- מייק דירנט (גרין דיי)
- קים דיל (פיקסיז)
- רוג'ר גלובר (דיפ פרפל)
- גיזר באטלר (בלאק סבאת׳)
- מייקל מאדן (מארון 5)
- לארי גראהם (סליי אנד דה פמילי סטון)
- בוטסי קולינס (ג'יימס בראון, פרלמנט־פאנקדליק)
- ברנרד אדוארדס (שיק)
- דאף מק'אגן (גאנז אנד רוזס)
- ג'ין סימונס (קיס)
נגני גיטרה בס ישראלים ידועים:
- אבישי כהן (צ'יק קוריאה, סולו)
- אלי מגן (אחרית הימים, הפילהרמונית, סולו)
- אלון אולארצ'יק (כוורת, סולו)
- אריה וולניץ
- יוראי אורון (יוני רכטר)
- מיקי שביב (טנגו, אולפן)
- יוסי פיין (דיוויד בואי, סולו)
- ארנון פלטי (הכבש השישה־עשר, דובדבן)
- שמוליק ארוך (ששת)
- יאיא כהן אהרונוב (הדג נחש)
- אייל מזיג (הדורבנים)
- מייקל בנסון (משינה)
- אלון נאדל (דודה)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: גיטרה |
| ערך מילוני בוויקימילון: גיטרת בס |
 ציטוטים בוויקיציטוט: גיטרה |
 ספר לימוד בוויקיספר: למד לנגן על גיטרה |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גיטרה |