גרמניה המערבית
שגיאות פרמטריות בתבנית:מדינה
פרמטרים ריקים [ תמונת מפה, מנהיגים, שמות מנהיגים, מפה נוספת מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ תמונת סמל, תמונת דגל, מפה מתבנית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
ממשל | |
---|---|
משטר | רפובליקה פדרלית |
שפה נפוצה | גרמנית |
עיר בירה | בון |
גאוגרפיה | |
יבשת | אירופה |
היסטוריה | |
הקמה | פיצול גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה |
תאריך | 23 במאי 1949 |
פירוק | איחוד גרמניה המחודש |
תאריך | 3 באוקטובר 1990 |
ישות קודמת |
שטחי בעלות הברית בגרמניה חבל הסאר |
ישות יורשת | גרמניה |
אוכלוסייה בעבר | 63,000,000 (נכון ל־1990) |
כלכלה | |
מטבע | מארק גרמני |
גרמניה המערבית (או הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, בגרמנית: Bundesrepublik Deutschland) הייתה מדינה היסטורית שהתקיימה בשנים 1949–1990. בתום מלחמת העולם השנייה נותרה אירופה מחולקת: מזרחה היה נתון לשליטת ברית המועצות, ומערבה הורכב ממדינות עצמאיות. הכוחות הסובייטים לא יצאו מהחלק שכבשו בגרמניה, וכך חולקו גרמניה וברלין לשתיים, ובחלק המזרחי שנכבש על ידי ברית המועצות הוקמה מדינה קומוניסטית. ב-9 בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין. בעקבות אירוע זה התרחשה סדרת אירועים שבעטיים גרמניה המזרחית לא יכלה להמשיך להתקיים ולמעשה הובלעה לשטחי גרמניה המערבית. מאז קיימת גרמניה כפי שהיא מוכרת כיום.
הרפובליקה הפדרלית של גרמניה הורכבה מ-11 מדינות שנוצרו מתוך אזורי הכיבוש המערביים שהיו בשליטת ארצות הברית, בריטניה וצרפת. העיר בּוֹן הייתה עיר הבירה של גרמניה המערבית.
פיצול גרמניה לשני חלקים סימל את חלוקת אירופה לגוש המזרחי והגוש המערבי. התרבות של גרמניה המערבית הושפעה רבות מהתרבות באירופה המערבית ובצפון אמריקה. הדבר ניכר בסופו של דבר בהבדלים משמעותיים שניתן היה לראות בתרבות המדינות לאחר 40 שנות הפרדה, שבמהלכן סטייה כלשהי שחלה בחיי התרבות של שני חלקי העם ניתקו. הן בגרמניה המזרחית והן בגרמניה המערבית עקבו אחר שבילים מסורתיים של התרבות הגרמנית הנפוצה, אך המערב, שהושפע בעיקר מהתרבות המערבית, הפך קוסמופוליטי יותר.
היסטוריה
ראו גם – גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה |
לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה, מנהיגי ברית המועצות, ארצות הברית ובריטניה (סטלין, רוזוולט וצ'רצ'יל; בהתאמה) ערכו את ועידת יאלטה, שנועדה למצוא פתרון לבעיית חלוקת השטחים ואזורי ההשפעה בין המדינות המנצחות. בוועידה סוכם כי גרמניה תחולק לארבעה אזורי כיבוש – צרפת, בריטניה וארצות הברית במערב וברית המועצות במזרח. עוד הוסכם לחסל את כוחה הצבאי של גרמניה, לעקור בה את הנאציזם ולהביא את מנהיגיה בפני בית דין בינלאומי; בוועידה לא הייתה כל כוונה לפצל את גרמניה, אלא לייעד את אזורי הממשל של בעלות הברית.
שטחים גרמניים לשעבר ממזרח הנהרות אודר ונייסה הושמו תחת הממשלה הפולנית, ומיליוני גרמנים גורשו משם במטרה להחליפם בפולנים. בשנים 1946 – 1949 שלושת אזורי הכיבוש הראשונים מוזגו בהדרגה: הבריטיים, האמריקאיים והצרפתיים. במקביל, הוקמו מדינות חדשות באזורי הכיבוש שכן בעידן הנאצי המדינות הואחדו. ב-1949, עם החמרתה של המלחמה הקרה, שתי המדינות הגרמניות שהיו כבושות בידי בעלות הברית, נודעו בעולם בתור גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית.
פוליטיקה
לאורך השנים החיים הפוליטיים בגרמניה המערבית היו יציבים ומסודרים. בתחילה תקופת קונרד אדנאואר (1949–1963) אשר הוחלף על ידי לודוויג ארהארד (1966–1963) אשר בתורו הוחלף על ידי קורט קיזינגר (1969–1966). כל הממשלות בשנים 1966-1949 הורכבו על ידי מפלגת ה-CDU ומפלגת האחות שלה ה-CSU, לעיתים לבדן ולעיתים בקואליציה משותפת עם מפלגת ה-FDP או בשותפות עם מפלגות ימין אחרות.
ה"קואלציה הגדולה" של קורט קיזינגר בשנים 1969–1966) הייתה שותפות של שתי המפלגות הגדולות בגרמניה המערבית ה-CDU וה-CSU, לבין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, ה-SPD. קואליציה זו הניבה למפלגות השלטון רוב של שני שלישים מן קולות הבוחרים, רוב אשר נתן להן מעמד של הנהגת חירום, ואפשר להן לבצע שינויים בזכויות חוקתיות בסיסיות, כגון חוק שנוי במחלוקת אשר מגביל את חופש התנועה במקרה של מצב חירום במדינה. במקביל להעברתם של חוקים אלו החלה התנגדות עזה להם בציבור, במיוחד במפלגת ה-FDP, בקרב הסטודנטים ומחאתם העולה מרד הסטודנטים בגרמניה, קבוצה אשר כינתה עצמה "Notstand der Demokratie" פירוש:דמוקרטיה במצב חירום) ובאיגודים המקצועיים. הפגנות ומחאות החלו להתרבות כאשר בשיאן נורה בראשו סטודנט על ידי שוטר בשנת 1967. העיתונות ובמיוחד הצהובון בילד צייטונג השיקו קמפיין נרחב נגד המפגינים ובשנת 1968 אירע ניסיון התנקשות באחד ממנהיגי איגוד הסטודנטים הסוציאליסטיים הגרמנים רודי דוצ'קה.
בנסיון להתמודד עם העבר הנאצי הפכו בשנות ה-60 הסביבתנות והאנטי לאומיות לערכי יסוד בקרב אנשי השמאל בגרמניה המערבית. כתוצאה מכך, בשנת 1979 השיגו הירוקים חמישה אחוזים מן קולות הבוחרים, המינימום הנדרש על מנת להיכנס לפרלמנט במדינת ברמן, ועם הקמתה של המפלגה הלאומית בשנת 1980 התפתחה אחת התנועות הירוקות המוצלחות מבחינה פוליטית בעולם.
בבחירות 1969 זכתה מפלגת ה-SPD במספיק קולות כדי להקים ממשלת קואליציה יחד עם מפלגת ה-FDP. מנהיג מפלגת ה-SPD הקאנצלר וילי ברנדט נשאר בתפקיד ראש המדינה עד להתפטרותו במאי 1974, על רקע פרשיית הריגול של עוזרו האישי גינתר גיום, שנחשד במכירת סודות מדינה לגורמים שונים בגרמניה המזרחית. מחליפו בתפקיד היה שר האוצר הלמוט שמידט (SPD) אשר הקים ממשלה חדשה והמשיך את קואלציית מפלגות SPD\FDP. שמידט, אשר היה תומך נלהב של הקהילה האירופית (EC) והברית האטלנטית, הדגיש את מחויבותו ל"איחוד הפוליטי של אירופה בשיתוף עם ארצות הברית" כהגדרתו. כיהן כקאנצלר גרמניה המערבית החל משנת 1974 עד לשנת 1982.
במהלך סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 החלו להשתנות השקפות עולמן של מפלגות ה-SPD וה-FDP. באוקטובר 1982 מפלגת ה-FDP חברה למפלגות CDU\CSU כדי לבחור את הלמוט קוהל יו"ר מפלגת ה-CDU לתפקיד הקאנצלר על ידי הצבעת אי אמון בממשלה. בבחירות הכלליות שנערכו במרץ 1983 השיג קוהל רוב איתן הן לממשלה והן למפלגת ה-CDU. מפלגות ה-CDU/CSU כמעט והשיגו רוב מוחלט בבונדסטאג למעט מפלגת הירוקים אשר השיגה 5.6 אחוזים מן הקולות. בינואר 1987 ממשלת קוהל נבחרה שוב, אך מפלגת ה-FDP ומפלגת הירוקים השיגו קולות נוספים והתרחבו על חשבונן של המפלגות הגדולות.
תרבות
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל גרמניה |
אחד ממאפיני התרבות החזקים שהתפתחו בגרמניה המערבית היה פיתוח הכדורגל והשקעה בענף ספורט זה. השקעה זו הגיעה לשיאה ב-1974, אשר בה אירחה המדינה את גביע העולם בכדורגל וזכתה בו עם ניצחון בגמר על נבחרת הולנד 2-1.
באופן כללי הושפעה התרבות בגרמניה המערבית רבות מהתרבות באירופה המערבית ובצפון אמריקה. בעוד שבגרמניה המזרחית התרבות הושפעה מהתרבות הסובייטית המזרחית, גרמניה המערבית הלכה בדרך המערב.
הדבר ניכר בסופו של דבר בהבדלים משמעותיים שניתן היה לראות בתרבות המדינות לאחר 40 שנה של הפרדה.
אוכלוסייה
שנה | אוכלוסייה באלפים |
---|---|
1990 | 63,726 |
1989 | 62,679 |
1985 | 61,020 |
1980 | 61,658 |
1975 | 61,645 |
1970 | 61,001 |
1965 | 59,297 |
1960 | 55,958 |
1955 | 53,518 |
1950 | 50,958 |
ראו גם
קישורים חיצוניים