ג'וליאן בארנס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־02:26, 22 בפברואר 2019 מאת Cantor (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ג'וליאן בארנס (נולד ב-19 בינואר 1946) הוא סופר אנגלי.

חייו

נולד בלסטר. בילדותו גדל בפרבר לונדוני. הוריו היו מורים לצרפתית. ב-1956 עברה משפחתו לנורת'ווד, מידלסקס, וחייו שם היוו כר ליצירת ספרו הראשון Metroland שפורסם ב-1980 (לא תורגם לעברית). לאחר שסיים תואר ראשון בלימודי שפות מודרניות באוניברסיטת אוקספורד, עבד שלוש שנים כמילונאי במילון אוקספורד. אחר כך הפך למבקר ספרים, עורך ספרותי ומבקר טלוויזיה, ובמקביל החל לכתוב את ספריו.

בארנס התאלמן בשנת 2008.

יצירתו

היצירה של בארנס כוללת כמה ז'אנרים: רומנים, סיפורים קצרים ומסות.

פריצתו אל תודעת הקוראים החלה עם פרסום הרומן השלישי שלו בשנת 1984, התוכי של פלובר. עם זאת, בארנס נחשב לסופר שכתיבתו אינה מיועדת להמונים. ספרו ארתור וג'ורג' שיצא בשנת 2005 נחשב לצעד לכיוון פופולרי יותר.

בארנס ידוע כפרנקופיל, וכמה מספריו עוסקים בעניינים או באנשים שקשורים לצרפת (לדוגמה התוכי של פלובר, מעבר לתעלה ומשהו להצהיר).

הוקרה

בשנת 2011, זכה בפרס מאן בוקר על ספרו תחושה של סוף, והיה מועמד לפרס זה שלוש פעמים נוספות (בשנים 1984, 1998 ו-2005).

ספריו שתורגמו לעברית

  • התוכי של פלובר (1984), תרגמה כרמית גיא, זמורה-ביתן, 1987. תרגום נוסף: תרגם מאיר ויזלטיר, מחברות לספרות, 2005.
  • ללטוש עיניים לשמש (1986), תרגם יאיר בורלא, זמורה-ביתן, 1993.
  • תולדות העולם ב-10 וחצי פרקים (1989), תרגם דוד שחם, זמורה-ביתן, 1991.
  • מדברים על זה (1991), תרגם יאיר בורלא, זמורה-ביתן, 1994.
  • הדורבן (1992), תרגם אלי שרייבר (חתולי), זמורה-ביתן, 1996.
  • מעבר לתעלה (1996), תרגם יאיר בורלא, זמורה-ביתן, 1997.
  • אנגליה, אנגליה (1998), תרגמה תמר עמית, זמורה-ביתן, 2000.
  • באהבה וכו' (2000), תרגמה שרה ריפין, זמורה-ביתן, 2001.
  • משהו להצהיר (2002), תרגמה שרה ריפין, זמורה-ביתן, 2003.
  • שולחן הלימון (2004), תרגמה אורטל אריכה, הוצאת כנרת, 2008.
  • ארתור וג'ורג' (2005), תרגמה אורטל אריכה, זמורה-ביתן, 2010.
  • אין מה לפחד (2008), תרגמה שרה ריפין, זמורה-ביתן, 2010.
  • תחושה של סוף (2011), תרגמה מיכל אלפון, הוצאת מודן, 2012.
  • המולת הזמן (2016), תרגמה קטיה בנוביץ', כתר ספרים, 2018.

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0