ג'ון איוון דמיאניוק
| דמיאניוק מאזין לפסק הדין במשפטו בישראל ב-1988 | |
| דמיאניוק מאזין לפסק הדין במשפטו בישראל ב-1988 |
ג'ון איוון דמיאניוק (באוקראינית: Іван Миколайович Дем'янюк, באנגלית: John Demjanjuk; 3 באפריל 1920 – 17 במרץ 2012) היה אוקראיני שהואשם בפשעי מלחמה כנגד יהודים בתקופת השואה.
דמיאניוק נחשד כפושע המלחמה שכונה "איוואן האיום"(אנ'), ממחנה ההשמדה טרבלינקה. הוא הורשע ונידון למוות בבית משפט מחוזי בישראל בשנת 1988, אך בערעור בפני בית המשפט העליון הוא זוכה בשל ספקות באשר לזיהויו כ"איוואן האיום" בעקבות ראיות חדשות שגילו הסנגוריה ונציג התביעה, מיכאל שקד. כמו כן נטען כי נמצאו ראיות המצביעות על אדם אחר, בשם איוואן מרצ'נקו, כאיוואן האיום.
בשנת 2011 הורשע דמיאניוק על ידי בית משפט בגרמניה באשמת סיוע לרצח של כ-29 אלף איש בעת ששירת במחנה סוביבור (ואם אכן זה כך, אכן אין הוא אותו איוון האיום מטרבלינקה), ונגזרו עליו חמש שנות מאסר. דמיאניוק הגיש ערעור על ההחלטה, אך מת בטרם נידון הערעור ועל כן על פי החוק הגרמני האישומים נגדו מבוטלים והוא נחזק כזכאי.
חייו
איוון דמיאניוק נולד בשנת 1920 בכפר דובובי מחרניצי (אוקראינית: Дубові Махаринці) הסמוך לעיר קייב באוקראינה. לאחר שסיים את בית הספר עבד כנהג טרקטור בקולחוז. בשנת 1940 גויס לצבא האדום, ובמהלך הקרבות מול הוורמאכט המתקדם, נפצע בגבו ואושפז. עם החלמתו הוחזר לחזית, ובחודש מאי 1942 נפל בשבי הגרמנים בקרב קרץ' שהתנהל בחצי האי קרים. הוא הועבר עם שבויים אחרים למחנה השבויים רובנו, במערב אוקראינה, ולאחר מכן למחנה השבויים בקרבת העיר חלם, בפולין. על האירועים שהתרחשו החל מתאריך זה ועד לסיום המלחמה, נחלקו התביעה וההגנה במשפטו בישראל. התביעה טענה כי זמן מסוים לאחר נפילתו של דמיאניוק בשבי, הוא התגייס כוואכמן (שומר) לחילות העזר האוקראינים, שפעלו במזרח אירופה וסייעו לגרמנים. לאחר גיוסו, הוא הוכשר כאחד ממתנדבי טרווניקי במחנה האימון של האס אס בטרווניקי ושימש כשומר במחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה. דמיאניוק טען ששהה במחנה השבויים עד שגויס בעל כורחו לצבא ולאסוב, צבא שהורכב מחיילים סובייטיים שבויים. בפועל, עשה דמיאניוק מעט מאוד במסגרת זו, לטענת הסנגוריה.
לאחר המלחמה, במאי 1945, הגיע דמיאניוק למחנה העקורים בלנדסוט שבבוואריה. מיולי 1947 שימש כנהג משאית בחברה אמריקנית ברגנסבורג. במחנה עקורים הכיר אישה אוקראינית והשניים נישאו. בספטמבר 1949 הגיע הזוג לאולם. באפריל 1950 נולדה בתם. באוקטובר 1950 הגיש דמיאניוק בקשה להגר לארצות הברית, אך סורב בגלל החשש שהוא חולה שחפת. בסוף ינואר 1952 היגרה המשפחה מגרמניה לארצות הברית בדרך הים.
בארצות הברית השתקעה המשפחה בקליוולנד, אוהיו, ודמיאניוק עבד כפועל במפעל הרכבת מכוניות של חברת "פורד". בשנת 1958 קיבל אזרחות אמריקנית.
בשנת 1975 הגיש עיתונאי אוקראיני למשרד המשפטים בארצות הברית רשימה, ובה 75 שמות של אזרחי ארצות הברית, ילידי אוקראינה, שלטענתו שיתפו פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה.
אחד מהשמות היה שמו של ג'ון דמיאניוק, שלטענתו היה ואכמאן במחנה ההשמדה סוביבור. במסדר זיהוי, שנערך בישראל באמצעות תמונות, זיהו עדים, ניצולי טרבלינקה, את תמונתו של דמיאניוק כ"איוון האיום", השומר הידוע לשמצה מטרבלינקה. לנוכח הזיהוי ביקשה הפרקליטות בארצות הברית לבטל את אזרחותו של דמיאניוק, בטענה כי שיקר בשאלון ההתאזרחות. ב-23 ביוני 1981 קיבל בית המשפט בארצות הברית את הבקשה, והורה על שלילת אזרחותו וגירושו מארצות הברית. דמיאניוק ועורכי דינו ערערו, אך ערעורם נדחה. באוקטובר 1983, הגישה ישראל בקשה להסגיר את דמיאניוק. בסוף שנת 1985 נענתה הבקשה, וב-28 בפברואר 1986 הגיע דמיאניוק לישראל. במהלך שנת 1980, העבירה ברית המועצות לפרקליטות בארצות הברית תצלומי תעודות של אוקראינים, ששירתו בחילות העזר של הנאצים, וסיימו את הקורסים שערך האס אס במחנה טרווניקי. לדעת החוקרים בארצות הברית, נמצאה זהות בין הפרטים באחת התעודות לבין פרטיו של דמיאניוק.
איוון האיום מטרבלינקה
ג'ון דמיאניוק הואשם על ידי התביעה כי הוא "איוון האיום". על פי תיאור התביעה איוון האיום ביצע פשעים רבים ובאכזריות רבה. הוא דחס בכוח יהודים לתאי הגזים תוך התעללויות, ולאחר מכן הפעיל אותם. מדי פעם היה לוקח קורבנות מתאי הגזים אותם היה רוצח בעצמו בהתעללויות[1]. בנוסף הוא הואשם בהתעללות ורצח של אסירים יהודים מקבוצות העבודה במחנה. נטען כי הוא רצח בהתעללויות אסירים שברחו מהמחנה, וגם היה מראשי המלקים של אסירים שקיבלו עונשים שונים, לעיתים עד מוות[2]. איוון היה שותף לרציחתם של מאות אלפי יהודים[3]. בסעיף 76 בכתב האישום נכתב: ”בשל אכזריותו המיוחדת, כונה הנאשם "איוון האיום" - כינוי אשר בו בלבד היה הנאשם מוכר וידוע לרבים מבין אסירי מחנה ההשמדה”.
משפט דמיאניוק בישראל
בשנת 1987 הועמד דמיאניוק לדין בישראל באשמה כי הוא "איוואן האיום" מטרבלינקה, שומר של האס אס ששירת במחנה ההשמדה טרבלינקה, ונהג להתעלל ולרצוח יהודים באכזריות רבה[4]. דמיאניוק הכחיש כל קשר למחנה. המשפט התנהל בהרכב מיוחד של בית המשפט המחוזי בירושלים בו היו השופטים דב לוין, צבי טל, ודליה דורנר. התובעים היו פרקליט המדינה יונה בלטמן והתובע המוביל מיכאל שקד. הסנגורים היו מארק אוקונור ויורם שפטל.
כל הנאמר במשפט תורגם לאוקראינית ולאנגלית בתרגום סימולטני, לטובת הסנגור אוקונור והתקשורת הזרה. דמיאניוק הוחזק בבידוד, אך בתאו היה רדיו. הוא קרא עיתון, למד עברית ומדי פעם ניתן לו לשוחח עם בני משפחתו בטלפון[5].
לאחר משפט מתוקשר, שארך יותר משנה, דן בית הדין את דמיאניוק למוות לאחר שקבע שזהותו הוכחה. הקביעה התבססה על עדויות או תצהירים של 11 ניצולי השואה ושל סמל אס אס גרמני (שהעיד בברלין) ששירת יחד איתו בסוביבור, שהצביעו על כך שהוא אכן "איוואן האיום". גזר הדין ניתן ב-18 באפריל 1988[6].
דמיאניוק ערער על ההרשעה. בינתיים התחממו מעט היחסים בין ישראל לברית המועצות והתובע מיכאל שקד יצא להביא עדויות חדשות מארכיונים שם. לדבריו, "הגיע אליי מידע לפיו בברית המועצות התנהל משפט של פושע מטרבלינקה והעידו שם הרבה ואכמנים [שומרים במחנות]. הרעיון הזה, שיש חומר שלא הגיע אלינו, הטריד את מנוחתי בתור civil servant. אמרתי לעצמי שאם אני יודע את זה - אני צריך להגיע לשם... בכל החומר הזה לא מצאו את השם דמיאניוק, וזה יצר את הספק שהוביל לזיכוי. אני מאמין שבית המשפט העליון נקלע לסיטואציה שאני בעוונותי יצרתי אותה"[7][8].
ב-29 ביולי 1993 פסק הרכב בן חמישה שופטים של בית המשפט העליון בראשותו של נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, סגנו מנחם אלון, השופט אהרון ברק, השופט יעקב מלץ והשופט אליעזר גולדברג שזיהויו של דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק, ועל כן הוא זכאי מחמת הספק. זאת הגם שאין ספק בשקריות גרסתו של דמיאניוק, לפיה העביר את המלחמה כשבוי, היות שלכל הפחות סייע לנאצים בעת ששימש כשומר במחנות. בסיום פסק הדין נכתב כי "תם ולא נשלם. השלמות איננה נחלתו של שופט בשר ודם". בספרו על המשפט, ציין שפטל כי גם אם זיכויו של דמיאניוק בערעור נבע מזיהויו של "איוואן האיום" כאיוואן מרצ'נקו, הרי יש בכך להראות כי זיהוי דמיאניוק כ"איוואן האיום" במשפט הראשון לא התבססה על ראיות מספקות.
עתירות להעמדתו לדין של דמיאניוק באשמת היותו ואכמן בסוביבור נדחו על ידי בג"ץ, לנוכח התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה, יוסף חריש, שחשש מזיכוי נוסף.
דמיאניוק גורש בחזרה לארצות הברית, שם הושבה לו אזרחותו.
משפטים בארצות הברית ובגרמניה
בפסק דין שניתן ב-17 בנובמבר 1993, בזמן היותו כלוא וערעורו נידון בישראל, בית המשפט הפדרלי לערעורים בארצות הברית קבע כי הסגרתו של דמיאניוק לישראל כ"איוון האיום" נעשתה תוך מרמה כלפי בית המשפט, על ידי התביעה האמריקאית, שידעה עוד בטרם החלה לראשונה בהליכים בבית המשפט נגד דמיאניוק, כי הוא אינו "איוון האיום", וזאת על יסוד מסמכים שהיו ברשותה, שלפיהם איוון מרצ'נקו (מי שנידון בברית המועצות) הוא "איוון האיום".[דרוש מקור]
בשנת 2002 אישר בית משפט אמריקאי לשלטונות לשלול את אזרחותו של דמיאניוק על פי ראיות חדשות שנמצאו לפיהן שימש כשומר במחנות ההשמדה סוביבור ומיידנק. בדצמבר 2005 החליט בית המשפט להגירה בארצות הברית על גירושו לאוקראינה. עורך דינו טען כי באוקראינה צפוי דמיאניוק לסכנת מוות בשל מצבו הרפואי, אך בית המשפט האמריקאי דחה טענה זו.
ב-19 במאי 2008 דחה בית המשפט העליון של ארצות הברית את הערעור שהגיש דמיאניוק על כוונת שלטונות ההגירה לגרשו לאוקראינה, ארץ מוצאו. הערעור לבית המשפט העליון הוגש לאחר שכשנה וחצי קודם לכן דחה בית משפט בערכאה נמוכה יותר ערעור דומה שהגיש בעניין.
בנובמבר 2008 הוגש דו"ח ראשוני של היחידה הגרמנית לחקר פשעי השואה, ובו הוכחות לכאורה לפשעים שביצע דמיאניוק, ולמעורבותו ברצח אסירים יהודים במחנה הריכוז וההשמדה סוביבור בתקופת השואה. משרד המשפטים האמריקני פתח בהליכים להסגרתו למדינה זרה. עם זאת, לא נקבע לאיזו מדינה יוסגר, לאוקראינה, ארץ מוצאו, לפולין, שבה פעל מחנה סוביבור או לגרמניה.
ב-11 במרץ 2009 הודיעו שלטונות גרמניה כי בית משפט במינכן הוציא צו מעצר נגד דמיאניוק בגין יותר מ-29 אלף עבירות של סיוע לרצח, אך הפעם האישום מתייחס לתקופה אחרת (ממרץ ועד סתיו 1943), בה שירת, לפי החשד, במחנה סוביבור. ב-1 במאי בית משפט פדרלי לעתירות במדינת אוהיו דחה סופית את עתירתו של דמיאניוק נגד הסגרתו לגרמניה. ב-12 במאי, לאחר מאבק משפטי ארוך, דמיאניוק הועלה למטוס, והוסגר לגרמניה. משפטו החל ב-30 בנובמבר 2009, והוחלט על זירוז הליכי המשפט בעקבות מצבו הבריאותי הרופף של דמיאניוק.
בינואר 2011 הוגש נגדו בספרד כתב אישום בגין שירות במחנה הריכוז פלוסנבירג בבוואריה שבדרום גרמניה, והוצא צו מעצר אירופי המבקש מגרמניה להסגירו לספרד[9]. ב-12 במאי 2011 הורשע דמיאניוק על ידי בית המשפט בגרמניה באשמת סיוע לרצח של למעלה מ-28,000 יהודים בעת ששירת כוואכמן במחנה סוביבור, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר[10]. בית המשפט מצא שאין ספק שדמיאניוק שירת בסוביבור בתקופה האמורה, זאת בניגוד לטענה שבגללה נשפט בארץ ונידון בערכה ראשונה למוות - שכן טענה זאת אומרת שכלל לא היה בטרבלינקה בזמן שתחילה נטען שהיה איוון האיום. אף על פי שאין עדויות למעשי פשע שביצע בסוביבור, עצם העובדה ששימש חלק ממערכת ההשמדה הנאצית מספיקה כדי להרשיעו. בית הדין פסק שבריחת וואכמן מסוביבור הייתה אפשרית ודמיאניוק צריך היה לנסות לעשות כך.
גם התביעה וגם ההגנה הגישו ערעור על גזר הדין. בית המשפט החליט שדמיאניוק חסר אזרחות ואין חשש שימלט מגרמניה ועל כן הורה על שחרורו ממעצר עד לקבלת החלטה בערעור. דמיאניוק שהה בבית אבות בגרמניה עד מותו ב-17 במרץ 2012, בגיל 91, בטרם נידון הערעור. על פי החוק הגרמני, מותו של אדם הוא גורם מעכב בהליך משפטי, והפסקת ההליך היא מתבקשת. כתוצאה מכך נותר דמיאניוק בחזקת חף מפשע.
לקריאה נוספת
- יורם שפטל, פרשת דמיאניוק - עלייתו ונפילתו של משפט ראווה, הוצאת אדם, 1993
קישורים חיצוניים
- תיק פלילי 373/86: מדינת ישראל נגד איוואן (ג'והן) בן ניקולאי דמיאניוק - מסמכי משפט דמיאניוק באתר גנזך המדינה
- רן דגוני, אילן בכר וגיל יודילוביץ', "איוואן האיום" נוחת - "מבצע צדק" מתחיל, מעריב, 28 בפברואר 1986
- עופר אדרת, האם ג'ון דמיאניוק היה פושע מלחמה מפלצתי, או רק דג רקק שנתפס בערוב ימיו?, באתר הארץ, 26 באפריל 2009
- יצחק לאור, איוון העלוב, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2009
- ג'ון דמיאניוק, שסייע לרצח יהודים, מת בגיל 91, באתר ynet, 17 במרץ 2012
- ג'ון איוון דמיאניוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ מתוך כתב האישום, פרק י'
- ^ מתוך כתב האישום, פרק י"א
- ^ מתוך כתב האישום, פרק י"ג
- ^ תיק פלילי 373/86 - מדינת ישראל נגד איוון דמיאניוק, אתר גנזך המדינה, משרד ראש הממשלה
- ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ז, 3, עמ' 388.
- ^ תום שגב, המיליון השביעי, ז, 3, עמ' 390.
- ^ איתמר לוין, התובע במשפט דמיאניוק התנגד לעונש המוות, באתר News1 מחלקה ראשונה
- ^ תום שגב, הרשעת דמיאניוק - הגרוטסקיות והמסר, באתר הארץ
- ^ כתב אישום נגד דמיאניוק גם בספרד, אתר רשת ב', 14 בינואר 2011
- ^ סוכנויות הידיעות, גרמניה: דמיאניוק הורשע בסיוע לרצח יהודים, באתר nrg, 12 במאי 2011
