ג'ורג' רייד
 | |||||
| רייד בתמונה משנת 1913 | |||||
| לידה |
25 בפברואר 1845 ג'ונסטון, סקוטלנד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 בספטמבר 1918 (בגיל 73) לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||
| שם מלא |
ג'ורג' יוסטון רייד George Houstoun Reid | ||||
| מדינה |
 אוסטרליה | ||||
| מקום קבורה | בית הקברות של פאטני וייל, רובע וונדסוורת', לונדון. | ||||
| מפלגה | מפלגת הסחר החופשי/האנטי סוציאליסטית | ||||
| בן זוג | פלורנס (פלורה) אן ברומבי | ||||
|
| |||||
סר ג'ורג' יוסטון רייד (באנגלית: George Houstoun Reid; 25 בפברואר 1845 – 12 בספטמבר 1918) היה מדינאי אוסטרלי שכיהן כראש הממשלה של ניו סאות' ויילס וכראש ממשלת אוסטרליה הרביעי.
רייד היה האחרון מבין המנהיגים בעלי הנטייה הליברלית בניו סאות' ויילס בהנהגתם של צ'ארלס קאופר והנרי פארקס ושאותם ארגן רייד ב-1889 כאגודת הסחר החופשי הליברלית (Free Trade and Liberal Association).[1] הוא היה משפיע יותר כראש ממשלת ניו סאות' ויילס בין השנים 1894 – 1899 מאשר כראש ממשלת אוסטרליה בין השנים 1904 – 1905. עובדה זו משתקפת בין השאר בחוסר הרציונל של מפלגת הסחר החופשי בנוגע לפיקוח על המחירים על ידי הממשל הפדרלי והעדר מרכז הכובד הפוליטי עם עלייתה של המפלגה הליברלית. אף על פי שהיה תומך באיחוד אוסטרליה, נקט רייד עמדה דו-משמעית במהלך המערכה לקראת משאל העם הראשון ביוני 1898 וכך רכש לעצמו את הכינוי "רייד כן-לא" (Yes-No Reid).
ראשית חייו
ג'ורג' רייד נולד בג'ונסטון שבסקוטלנד, כבנו של כומר בכנסייה של סקוטלנד וכשהיה בן 7 היגר עם משפחתו לוויקטוריה.[1] משפחתו הייתה אחת המשפחות הפרסביטריאניות שהובאו לאוסטרליה מסקוטלנד על ידי הכומר ג'ון דונמור לנג, שאתו עבד אביו של רייד בכנסייה הסקוטית בסידני. ג'ורג' רייד התחנך בקולג' הסקוטי במלבורן, שם לדבריו הוא למד "לקרוא, לכתוב ולספור כיאות", אך הוא סבל מ"סיוטים מלימודי היוונית" וממגוון רחב של לימודים בתחומים המופשטים.[2]
בהיותו בן 13 עברו רייד ומשפחתו לסידני והוא החל לעבוד כפקיד. בגיל 15 הוא הצטרף למועדון הוויכוחים של בית הספר לאומנויות ועל פי האוטוביוגרפיה שלו, שם הוא החל לרכוש את מיומנותו בנאום לפני קהל.[3] הוא מונה להיות עוזר מנהל החשבונות של שר האוצר של המושבה ב-1864, התקדם מהר ומונה להיות ראש המשרד של התובע הכללי ב-1878.[1] ב-1875 הוא פרסם אסופה של חמישה מאמרים על סחר חופשי, שהקנו לו חברות כבוד במועדון Cobden Club בלונדון וב-1878 הממשלה פרסמה את ספרו "ניו סאות' ויילס, מושבת האם של האוסטרלים" (New South Wales, the Mother Colony of the Australians), שהופץ ברחבי אירופה.[3] ב-1876 הוא החל ללמוד משפטים באופן רציני, מקצוע שהיה אמור לספק הכנסה חיונית למי שהחל בקריירה פרלמנטרית (באותה תקופה חברי פרלמנט לא קיבלו שכר על מילוי תפקידם). ב-1879 הוסמך רייד כעורך דין.[2]
קריירה פוליטית
הקריירה הפוליטית של רייד זכתה להצלחה בזכות שנינותו המהירה ונאומיו המשעשעים. הוא תואר כ"נואם הטוב ביותר באימפריה", כשהוא משעשע ומחכים את שומעיו, ש"נהרו לאספות הבחירות שלו כאל מופע בידור". עם זאת, חוש ההומור שלו לא זכה להערכה מפי כל. אלפרד דיקין סלד מרייד ותיאר אותו כ"אנוכי נחוש ומופרז", ויחסיהם הקרירים השפיעו על הקריירות שלהם בהמשך.
רייד נבחר לאספת הנבחרים של ניו סאות' ויילס כאחד מארבעה הנציגים של מחוז הבחירה של מזרח סידני ב-1880.[4] בתחילה הוא לא היה פעיל במיוחד, שכן באותה תקופה הוא בנה את הקריירה המשפטית שלו, אף על פי שהוא היה מעורב במערכה לחקיקתם של חוקים הנוגעים לשליטה על קרקעות. מאבק זה הפיל את ממשלתו של הנרי פארקס. ראש ממשלת ניו סאות' ויילס החדש, אלכסנדר סטיוארט, הציע לרייד את משרת שר האוצר של המושבה בינואר 1883, אך רייד סבר שיהיה זה נבון יותר לקבל את התפקיד הזוטר יותר של שר החינוך. הוא שירת בתפקיד 14 חודשים והצליח להעביר נוסח מוצלח של חוק החינוך, שכלל את הקמתם של בתי ספר תיכוניים ממשלתיים בערים מובילות, בתי ספר מקצועיים (שהיו לדוגמה למושבות אחרות)[2] והנהגתם של שעורי ערב באוניברסיטה.[3]
בפברואר 1884 איבד רייד את מושבו באספת הנבחרים עקב סיבה טכנית. הממשלה לא פרסמה את ההודעה החיונית שעל פיה לא יכול שר החינוך לשמש גם כחבר האספה. בבחירות הביניים הובס רייד ברוב קטן כתוצאה מקשיים כלכליים של הממשלה שנבעו מאובדן הכנסות מהשעיית מכירת קרקעות. ב-1885 הוא נבחר מחדש מטעם מחוז הבחירה של מזרח סידני. הוא תמך בפארקס בעמדתו בנוגע לסחר החופשי, אך כאשר פארקס שב לתפקיד ראש ממשלת המושבה ב-1887, סירב רייד לקבל תפקיד שר. שנתיים לאחר מכן חזר פארקס על הצעתו ורייד שוב דחה אותה. באופן אישי הוא לא חיבב את פארקס וחש שלא יהיה מסוגל לעבוד יחד איתו. כאשר הוחלט על תשלום שכר לחברי הפרלמנט, רייד, שתמיד התנגד לכך, השיב את משכורתו לקופת האוצר.[3] רייד הפך לעורך הדין המוביל בסידני. הוא היה מרשים את חבר המושבעים בחקירות הנגד שלו וב-1898 הוא מונה להיות פרקליט הכתר (Queen's Counsel).[2]
ראש ממשלת ניו סאות' ויילס
בספטמבר 1891 הופלה ממשלתו של פארקס, במקומה הוקמה ממשלה בראשותו של ג'ורג' דיבס ופארקס פרש ממנהיגות מפלגת הסחר החופשי. רייד נהיה למנהיג האופוזיציה במקומו. באותה שנה הוא נישא לפלורנס (פלורה) אן ברומבי, שהייתה בת 23. רייד היה אז בן 46. הוא הצליח להפוך את מפלגתו לקבוצה קוהרנטית אף על פי שהיא הייתה מורכבת מ"מכלול שלם של סוחרים שמרניים מסידני, דרך אינטלקטואלים מהמעמד הבינוני ועד רפורמיסטים ששאפו להחליף את המיסוי הבלתי ישיר במיסוי ישיר מסיבות חברתיות".[2]
את מסע הבחירות שלו ב-1894 הוביל רייד כשבמרכזו ההבטחה למסד סחר חופשי אמיתי בשילוב של הנהגת מיסוי ישיר והוא נחל ניצחון גדול בבחירות. אדמונד ברטון ופרוטקשוניסטים ידועים אחרים איבדו את מושביהם, מפלגת הלייבור ירדה מ-30 מושבים ל-18 ורייד הקים את ממשלה הראשונה שלו. אחד הצעדים הראשונים שלו היה חקיקתו של חוק קרקעות.[3]
בשלב מוקדם של תקופת כהונתו העלה רייד שוב את שאלת איחוד אוסטרליה, והזמין את ראשי הממשלה של המושבות האחרות לכינוס שהתקיים ב-29 בינואר 1895. כתוצאה מכינוס זה הוגשה הצעת חוק משופרת שהבטיחה את מעורבותם הן של הפרלמנטים והן של תושבי המושבות. בינתיים, התמודד רייד עם בעיות קשות בהעברת חוקי הקרקעות והמיסים. כאשר אספת הנבחרים אישרה אותם, הם נדחו על ידי הבית העליון. רייד הצליח להשיג את פיזורו של הפרלמנט, זכה להצלחה בקלפיות והביס את פארקס במחוז הבחירה שלו. בסופו של דבר הוא הצליח להעביר את החוקים, שהיו מתונים, אך הבית העליון התנגד להם בתוקף. רק החשש שהבית העליון יוצף במינויים חדשים הפיג את ההתנגדות לחוקים. חוקים נוספים שהועברו נגעו לשליטה במקווי המים הפנימיים, לבריאות הציבור, לבית החרושת ולמכרות.[3] בחמש שנות כהונתו השיג רייד יותר מכל אחד מקודמיו.[2]
איחוד אוסטרליה
רייד תמך באיחוד המושבות האוסטרליות, אך מאחר שהמערכה לאיחוד הונהגה על ידי יריבו הפרוטקשוניסט אדמונד ברטון, הוא לא היה ממובילי התהליך. הוא לא היה שבע רצון מהטיוטה לחוקה, במיוחד מהחלק הנוגע לסמכויותיו של הסנאט, שהיה אמור להיבחר על ידי המדינות ולא על ידי הציבור ושהיה בסמכותו לדחות חוקים בעלי משמעות כספית. במסגרת המערכה למשאל העם שהתקיימה לאחר סיומו של הכינוס הפדרלי האוסטרלי, נשא רייד ב-28 במרץ 1898 את נאום ה"כן-לא" המפורסם שלו באולם עיריית סידני. הוא אמר למאזיניו שהוא מתכוון להתמודד עם הצעת החוק "עם האובייקטיביות של שופט הפונה לחבר המושבעים". לאחר שנאם במשך שלוש שעות ושלושת רבעי השעה, עדיין לא היה הקהל בטוח בנוגע לעמדתו. הוא סיכם את דבריו באומרו שבעוד שהוא לא חש שהוא יכול להיחשב כמי שנוטש את המערכה, הוא לא יכול להמליץ לבוחרים על שום כיוון. עד לקיום משאל העם ב-3 ביוני 1898 הוא התמיד באי הצגת עמדתו. גישה זו זיכתה אותו בכינוי "רייד כן-לא" (Yes-No Reid). תוצאות משאל העם בניו סאות' ויילס הסתיימו ביתרון קל לטובת התומכים, אך לאלה חסרו 8000 קולות להשגת הרוב של 80,000 הדרוש.[3]
בבחירות הכלליות שנערכו זמן קצר לאחר מכן נענה ברטון לאתגר של רייד להתמודד על המושב מטעם מחוז הבחירה של מזרח סידני. רייד הביס אותו, אך המפלגה סיימה עם רוב קטן יותר. רייד נאבק למען אישור האיחוד במשאל העם השני, שהסתיים עם 107,420 תומכים, יתרון של כמעט 25,000 קולות.
במקביל, נחל רייד מפלה באספת הנבחרים של המושבה. "צירוף מוזר של מפלגת הלייבור, פרוטקשוניסטים, תומכי האיחוד ומתנגדיו" הוקיע את רייד על רקע התשלום שהעביר לג'ון ניילד כדי שזה יחבר דוח חיובי על סוגיית תשלום קצבאות הזקנה, לפני אישור האספה. מושל המושבה סירב לבקשתו של רייד לפזר את האספה ורייד הגיש את התפטרותו.[2] בתקופה הזו העלה רייד באופן משמעותי את משקלו, גידל שפם מטופח והרכיב מונוקל, אך מראהו המגוחך הסתיר מוח עם חשיבה פוליטית ממולחת.
פוליטיקה פדרלית
בבחירות הראשונות לפרלמנט האוסטרלי נבחר רייד מטעם מחוז מזרח סידני. מפלגת הסחר החופשי זכתה ב-28 מושבים מתוך 75 המושבים בבית הנבחרים וב-17 מתוך 36 המושבים בסנאט. מפלגת הלייבור לא בטחה יותר ברייד והעניקה את תמיכתה לממשלת המפלגה הפרוטקשוניסטית בראשותו של אדמונד ברטון. כך נהיה רייד למנהיג האופוזיציה הראשון של הפרלמנט האוסטרלי, תפקיד שהתאים היטב לסגנון הוויכוח וחוש ההומור שלו. במהלך הוויכוח הארוך על סוגיית המחירים סבל רייד מעמדת נחיתות בשל העובדה שהפרלמנט ישב במלבורן ורייד לא היה יכול להזניח לחלוטין את מחויבויותיו כעורך דין בסידני, שכן גובה שכרו כחבר פרלמנט היה כעשירית מהכנסתו בעריכת דין. עם עליית כוחה של מפלגת הלייבור, מפלגת הסחר החופשי איבדה את בסיס התמיכה שלה לטובתם של ברטון ותומכיו והיא נעשתה יותר ויותר תלויה בשמרנים, כולל בפרוטסטנטים מיליטנטים.[2][3]
ב-18 באוגוסט 1903 התפטר רייד מהפרלמנט (חבר הפרלמנט הראשון שעשה זאת) והעמיד בפני הממשלה את האתגר להתנגד לבחירתו מחדש על רקע סירובה לאשר את קיומם של מחוזות בחירה שווים ומאוזנים.[2] ב-4 בספטמבר הוא התמודד בבחירות הביניים במזרח סידני וזכה מחדש במושבו.[5] הוא היחידי מבין חברי הפרלמנט האוסטרלי לדורותיו שזכה בבחירות ביניים שהתקיימו עקב התפטרותו.
את ברטון ירש אלפרד דיקין בתפקידיו כראש ממשלת אוסטרליה וכמנהיג המפלגה הפרוטקשוניסטית. בבחירות הכלליות של 1903 עלה כוחה של מפלגת הלייבור על חשבונה של המפלגה הפרוטקשוניסטית ומפלגת הסחר החופשי זכתה רק ב-24 מושבים. באוגוסט 1904,כאשר נפלה ממשלתו של כריס ווטסון, נבחר ג'ורג' רייד לתפקיד ראש ממשלת אוסטרליה. הוא היה הראשון מבין נושאי תפקיד זה שכיהן בעבר כראש ממשלה של אחת המושבות (היחיד מלבדו שעשה זאת עד היום היה ג'וזף ליונס בשנות השלושים). לרייד לא היה רוב בפרלמנט והוא ידע שזה רק עניין של זמן עד אשר הפרוטקשוניסטים יישבו את חילוקי הדעות שלהם עם הלייבור, כך שהוא נהנה ממילוי תפקידו כל עוד הוא היה יכול. ביולי 1905 הצביעו שתי המפלגות היריבות נגדו והוא התפטר. בבחירות של 1906 ירד כוחה של המפלגה הפרוטקשוניסטית שוב. באותה עת שינה רייד את שמה של מפלגת הסחר החופשי למפלגה האנטי-סוציאליסטית ובבחירות המפלגה זכתה בשני מושבים נוספים והלייבור בשלושה מושבים נוספים. ממשלתו של דיקין המשיכה בינתיים להתקיים עם תמיכת הלייבור, אף על פי שמפלגתו איבדה 10 מושבים ונותרו לה רק 16, אך עדיין הייתה לה את תמיכתם של חמישה חברי פרלמנט עצמאיים.
בשנים 1907 – 1908 הביע רייד התנגדות עזה למדינות העלאת המחירים של דיקין. ב-1908, כאשר דיקין הציע למזג את המפלגה הפרוטקשוניסטית ואת מפלגת הסחר החופשי למפלגה הליברלית, התפטר רייד מתפקידו כמנהיג המפלגה. עד לביצוע המיזוג בפועל כיהן ג'וזף קוק כמנהיג המפלגה.
ב-24 בדצמבר 1909 התפטר ג'ורג' רייד מחברותו בפרלמנט (היחיד שעשה זאת פעמיים), אך מושבו נותר פנוי עד לבחירות הכלליות של 1910, אז זכה בו נציג הלייבור ג'ון ווסט. בבחירות אלה זכתה מפלגת הלייבור ב-42 מושבים מתוך 75 מושבי הפרלמנט מול 31 מושבים של המפלגה הליברלית החדשה. הלייבור גם זכה ברוב מושבי הסנאט.
הנציב העליון של אוסטרליה בלונדון וחבר הפרלמנט הבריטי
ב-1910 מונה רייד להיות הנציב העליון של אוסטרליה בלונדון.[2]
בבריטניה זכה רייד לאהדה ציבורית חזקה וב-1916, כאשר תקופת כהונתו כנציב העליון הסתיימה, הוא נבחר ללא מתחרים לבית הנבחרים הבריטי מטעם המפלגה השמרנית, שם הוא היה דוברם של הדומניונים בתמיכתם במאמץ המלחמתי.
מותו ומורשתו
ג'ורג' רייד מת באופן פתאומי ב-12 בספטמבר 1918,[6][7] בגיל 73, מפקקת ורידים והותיר אחריו אשה, שני בנים ובת אחת.[2] פלורה רייד קיבלה ב-1917 את עיטור דיים מסדר האימפריה הבריטית. ג'ורג' רייד נטמן בבית הקברות של פאטני וייל שברובע וונדסוורת' של העיר לונדון.
המוניטין של רייד לאחר מותו סבל מאי קבלת המדיניות של מפלגתו על ידי מפלגות אחרות וכן מדמותו ה"ליצנית".
ב-1989 פרסם ההיסטוריון ו. ג. מקמין ביוגרפיה של רייד שנועדה להסיר ממנו את התדמית ה"ליצנית" וניסתה להראות את מדיניות הסחר החופשי שלו באור חיובי.
ב-1897 הוענק לרייד תואר דוקטור לשם כבוד במשפטים על ידי אוניברסיטת אוקספורד. ב-1904 הוא מונה להיות חבר במועצה המלכותית. ב-1911 הוא קיבל את התואר אביר מפואר של מסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש" וב-1916 את התואר אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט.[2] ב-1969 הוציא הדואר האוסטרלי בול הנושא את דיוקנו.[8]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "George Reid". Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 4 May 2007.
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 McMinn, W. G. (2006), "Reid, Sir George Houstoun (1845–1918)", Australian Dictionary of Biography (Online ed.), Australian National University, retrieved 9 April 2009
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 Serle, Percival. "Reid, Sir George Houstoun (1845–1918)". Dictionary of Australian Biography. Project Gutenberg Australia. Retrieved 4 May 2007.
- ^ "Sir George Houston Reid (1845–1918)". Members of Parliament. Parliament of New South Wales. Retrieved 4 May 2007.
- ^ "House of Representatives by-elections 1901–2008" (PDF). Parliament of Australia. p. 18. Retrieved 8 February 2010.
- ^ "SIR GEORGE REID'S DEATH.". The Sydney Morning Herald (NSW : 1842 - 1954) (NSW: National Library of Australia). 17 September 1918. p. 8. Retrieved 31 October 2014.
- ^ "Fast facts: George Reid". Australia's Prime Ministers. National Archives of Australia. Retrieved 31 October 2014.
- ^ "Stamp". Australian Stamp and Coin Company.
| ראשי ממשלת אוסטרליה | ||
|---|---|---|
|
