ג'יהאד
ערך זה עוסק בג'האד כמושג באסלאם. אם התכוונתם לארגוני טרור בשם הג'אהד האסלאמי, ראו 
ג'יהאד (בערבית: جهاد; תעתיק מדויק: גִ'האד) הוא מונח המתאר את חובתו של מוסלמי לשמור את חוקי האסלאם. מוחמד הכריז שמלחמה בכופרים היא ג'יהאד, מלחמת מצווה, ולכן כל המשתתפים בה יזכו לגמול רב. בפועל משמש המושג כיום בעיקר לתיאור מאבק אלים (נגד "כופרים" שאינם מוסלמים או השייכים לפלג אחר) בשם דת האסלאם. בפלגים אסלאמיים אחדים בסונה, בעיקר הקיצוניים שבהם, הג'יהאד מוזכר כ"עמוד השישי" של האסלאם, וזאת כדי לתת כבוד למעמד הדתי שלו, אף על פי שאין שום עדות לכך בקוראן ואף לא בחדית'. בשיעה הג'יהאד נחשב לאחד מעשרת המאפיינים של הדת. המשמעות שניתנה למונח "ג'יהאד" היא לא על פי הפירוש המילולי של הפועל, שהוא "פעל באופן נמרץ" או "התאמץ".
כל אדם שמת במהלך ביצוע ג'יהאד נקרא "שהיד" (קדוש) כי הוא מת על קידוש הקל.
מקור הג'יהאד
לאחר שמוחמד כבש את העיר מכה הצטרפו אלו שבטים בחצי האי ערב. הוא רצה להפיץ את האסלאם ולהגדיל את השפעתו בכך שהכריז מלחמה נגד הכופרים – ג'יהאד [1].
אפיון המושג
ג'יהאד חיצוני וג'יהאד פנימי
בקוראן מדובר על ג'יהאד חיצוני - מאמץ צבאי, ואף מלחמה, נגד פגאנים (עובדי אלילים) כדי שיקבלו על עצמם את דת האסלאם, או נגד לא-מוסלמים בכלל אם הם תוקפים מוסלמים או מורדים בשלטון מוסלמי. כינוי אחר לג'יהאד חיצוני הוא "הג'יהאד הקטן" (الجهاد الصغير או الجهاد الأصغر), מה שרומז, לפי כמה מאסכולות האסלאם, על כך שהוא משני בחשיבותו ואינו נכלל בחמשת עמודי האסלאם.
ישנם גם מקורות לקיומו של ג'יהאד פנימי - מאמץ אישי של המאמין לשיפור עצמי נגד תשוקותיו השפלות וכיבוש יצרו, או הגברת הרגשות השליליים כלפי הכופרים והחוטאים, כגון שנאה ותיעוב כלפיהם. כינוי נוסף לג'יהאד זה הוא "הג'יהאד הגדול" (الجهاد الكبير או الجهاد الأكبر). יש המפרשים את הביטוי "ג'יהאד פנימי" כהשקעת מאמץ בהקמת משפחה, בניית בית וגידול ילדים. בעת החדשה, וגם בימינו, שימש הביטוי במשמעות של רפורמות פנימיות בשלטון ובכלכלה במדינות מוסלמיות.
מקור הג'יהאד הפנימי אינו מצוי בקוראן, אלא בקובצי חדית' שבהם מוחמד מזכיר את הביטויים. לפי אחד מהם, אמר מוחמד ללוחמים ששבו משדה הקרב: "באתם מהמקום הטוב ביותר - מן הג'יהאד הקטן אל הג'יהאד הגדול. שאלו: מהו הג'יהאד הגדול? אמר: כאשר האדם כובש את יצרו".[2] יש לציין כי זהו סיפור ממקור רעוע ביותר ואינו מקובל על המוסלמים.
ג'יהאד הגנתי וג'יהאד התקפי
הבנת הג'יהאד שנויה במחלוקת בקרב המוסלמים כיום.
ג'יהאד הגנתי
לפי הקוראן,
- רשות (להילחם) ניתנת לאלה אשר נמצאים במלחמה היות שהם מדוכאים... אלה אשר גורשו מבתיהם בלי סיבה מוצדקת...(סורה 39-40:22)
מאבק צבאי נגד כיבוש זר, דיכוי או כל מדינה שאיננה אסלאמית בשטח המכונה דאר אל-אסלאם (בית האסלאם), נחשב כג'יהאד אשר לדעת רבים הוא הג'יהאד הרלוונטי כיום. בתקופות הקולוניאליות אוכלוסיית המוסלמים קמה לעיתים קרובות נגד השלטונות תחת דגל הג'יהאד (כדוגמת דגסטאן וצ'צ'ניה נגד רוסיה הצארית, המרד ההודי נגד הבריטים ועוד). לפי הבנה זו הג'יהאד אינו שונה מהזכות להתנגדות צבאית כלפי כיבוש, אשר אושרה לפי האו"ם ולפי החוק הבינלאומי. על פי הגדרה זו המלחמה במדינת ישראל הנה ג'יהאד והיא לגיטימית בשל מיקומה, המצוי בבית האסלאם, תפיסה שכיום מקובלת על מנהיגי איראן, אל-קאעידה, חזבאללה וחמאס.
ג'יהאד התקפי
כיבוש של אדמות המוגדרות דאר אל-חרב (מדינות בית המלחמה), והבאתן תחת ידי שלטון מוסלמי, או מלחמה לצורך המרת דת, נקרא גם הוא מבחינה היסטורית ג'יהאד. על כך נכתב: "הרגו את המְשַתפים בכל מקום אשר בו תמצאום" (סורה 9, פסוק 5, תרגום אורי רובין). פסוק זה נקרא "פסוק החרב" (בערבית: آية السيف) ("המְשַתפים" הם עובדי-אלילים לא-מוסלמים, כלומר שאינם יהודים או נוצרים). בשנת 632, בעת בקורו האחרון של מוחמד במכה, קבע ופסק כי כל המוסלמים אחים הם, ואל להם להילחם זה בזה, אבל עליהם להילחם למען יומרו כל בני האדם.
סמכות
מוסלמים מאמינים כי רשות ההכרזה על ג'יהאד חיצוני ניתנת אך ורק לרשות או סמכות חוקית אשר היא בעצמה מוסלמית.
רוב המוסלמים מכירים בכך שהשליט במדינתם הוא למעשה אותה סמכות חוקית והוא הרשאי להכריז על ג'יהאד על ידי התייעצות עם יועציו. ההלכה האסלאמית קובעת[דרוש מקור] גם כי ג'יהאד כזה מותר רק כנגד אלה אשר בצורה פעילה מדכאים או רודים במוסלמים או פולשים לאדמות אסלאמיות.
ישנו דיון רחב לגבי שתי הדרישות. מפלגות אסלאמיות במדינות דמוקרטיות לדוגמה, מקבלות את תוקפה של הרשות החוקית של המדינה ואת חוקי המלחמה אשר קובעים סטטוס לא-קרבי. עובדה זו מגבילה את פעילות הג'יהאד לאלה אשר מקבלים את ההגדרות הללו.
תנועות בולטות בתוך האסלאם (כגון חזבאללה, אל קאעידה, דאעש, הג'יהאד האסלאמי, בוקו חראם, א-שבאב) הכריזו על ג'יהאד באופן עצמאי וכך הן מתעלמות מהרשויות ומסמכותן. הן גם חולקות על המגמה הרווחת בקרב מוסלמים לגבי ההגדרה של הדיכוי. את ההתעלמות מהממשלות ומהרשויות המוסלמיות השונות הם מסבירים בכך שמוסדות אלה מונהגים בידי כופרים באסלאם. תנועות אלו משקיעות מאמץ תעמולתי בהצגת ממשלות ערביות מסוימות או מנהיגים ערביים מסוימים כאילו באו ממוצא זר, או כאילו הם חוטאים ומסיתים נגד האסלאם.
טרור
פעולות טרור רבות של ערבים ומוסלמים נחשבות כביטוי של ג'יהאד. שתי קבוצות אסלאמיות אף קוראות לעצמן "ג'יהאד אסלאמי": הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והג'יהאד האסלאמי המצרי (בשנות השמונים הייתה קיימת בלבנון קבוצת טרור בשם "הג'יהאד האסלאמי" שממנה צמח החזבאללה), אך למעשה כל ארגוני הטרור המוסלמים הפונדמנטליסטים רואים עצמם חלק מהג'יהאד האסלאמי. קבוצות אלה זוכות לתומכים רבים בתוך העולם האסלאמי הרואים צידוק דתי חזק להבנה צבאית של המושג ג'יהאד.
ישנם אנשי דת מוסלמים המעודדים ג'יהאד נגד המערב ובעיקר נגד ישראל וארצות הברית, גם באמצעות פיגועי התאבדות. רבים מאנשי דת אלו נמצאים תחת חסות של ממשלות ערביות, או עומדים בראשן של תנועות קיצוניות (כגון השיח אחמד יאסין שעמד בראש החמאס).
ישנם פסקי-דין אסלאמיים שרואים בכל הריגה של אזרח דבר שאינו מוצדק, אינו מוסרי ומנוגד לאתיקה של האסלאם. בכל אופן, קיימת הדעה אשר סוברת כי מותר לבצע פיגוע התאבדות אסטרטגי אם הוא אושר על ידי המפקד הצבאי המקומי. ישנם המבחינים בין אזרחים לחיילים בהקשר זה, אך גם אלו לרוב רואים בכלל האוכלוסייה יעד לגיטימי. לרוב, גם ילדים ונשים הם יעד אפשרי, שכן גם הם חלק מן החברה שלוחמים בה. המתנגדים לפיגועים מעין אלו מתנגדים לרוב מסיבות פוליטיות ולא דתיות. בינואר 2008 יצא השייח' אחמד חסון, המופתי של סוריה, והאישיות הדתית הבכירה במדינה, בהצהרה גינוי חריפה בתקדימה כנגד הג'יהאד בנאום בפני הפרלמנט האירופי. השייח' חסון אמר בין היתר: "שאלקים יקלל כל מי שהורג ילד או בן אנוש כלשהו, אם זה פלסטיני, ישראלי או עיראקי - כיוון שהוא הורג את האדם אשר אלקים נתן לו הכבוד ובירך מעל כל היצורים בעולם".[3]
יש לציין כי אין אף לא עמדה אחת עליה מסכימים כל המוסלמים בנוגע לסוגיה זו, שכן מדובר במונח סובייקטיבי, אשר הדעות עליו חלוקות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ג'האד עד מוות - המניע הדתי, ד"ר אהרון יפה
- ynet ואיי.פי, חמינאי: להגביר את הג'יהאד נגד ישראל, באתר ynet, 5 בספטמבר 2005
- צוואותיהם של מבצעי פיגועי ההתאבדות בריאד, אתר מכון ממר"י
- רועי נחמיאס, אבו מאזן: "הג'יהאד הגדול הוא ג'יהאד הבנייה", באתר ynet, 9 בספטמבר 2005
- עיון מחדש במחשבת הג'יהאד, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
- יונתן גונן, תופעת "ג'יהאד ג'יין" - הדור הנשי של אל-קאעדה
- דוד בוקעי, שלום של מכה או ג'יהאד של מדינה? בטל ומבוטל (נאסח' ומנסוח') באסלאם, נתיב 121, מרץ 2008
הערות שוליים
