דברים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:ספר תנ"כי

פרמטרים [ תקופה היסטורית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דברים
שפה עברית
מספר פרקים 34
סדרת ספרים התורה
הספר הקודם במדבר

דְּבָרִים הוא הספר החמישי מבין חמשת ספרי התורה, המכונים גם חומשים. כשאר ספרי התורה הוא נקרא על שם שתי מילותיו הפותחות, "אלה הדברים". שמו הקדום (מתקופת חז"ל) היה משנה תורה, על פי הכתוב "וכתב לו את משנה התורה הזאת"[1]. אחד ההסברים לכינוי משנה תורה הוא, משום, שספר דברים הוא מעין סיכום של הנאמר בארבעת הספרים הקודמים.

סגנון ותוכן

עיקרו של ספר דברים הוא נאומו של משה בו הוא סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל ואת החוקים שקיבל. במידה רבה חוזר ספר דברים על פרטים רבים שתוארו כבר ביתר ספרי התורה, אלא שהוא עושה זאת בסגנון ייחודי, בשינויי פרטים ובמתן דגש על עניינים כסוגיית ריכוז עבודה "בָמַקוֹם אָשֶר יִבְחַר ה'" ואיסור על הקרבת קרבנות מחוץ למשכן או בית המקדש, אשר הובא בסגנון אחר בספר ויקרא, פרק י"ז. סגנונו של ספר דברים שונה משל שאר ספרי התורה: רובו מורכב מנאום שמשה אמר לבני ישראל בערבות מואב, בטרם כניסתם לארץ כנען - הלא היא ארץ ישראל. כפי שכתב משה מפי ה'. בספרי הנ"ך יש קבוצת ספרים בסגנונו של ספר דברים.

המפרשים נדרשו לסגנונו המיוחד של ספר דברים, והסבירו זאת באופנים שונים. הרמב"ן בהקדמתו לספר דברים ביאר שבספר דברים לא נאמרו ההלכות הנצרכות לכהנים, שכן הם זהירים יותר ואין צורך להזהירם שנית, ולכן נאמרו רק הדברים שנצרכו לישראל. כמו כן נכתבו בספר זה המצוות שלא קויימו במדבר כי אם בארץ ולכן לא נכתבו כי אם בספר דברים. לעומתו, האברבנאל בהקדמתו לדברים חולק וסובר שספר דברים הם דברי משה רבינו שביאר לבני ישראל לפני מותו את המצוות הטעונות ביאור, ואחר כך נצטווה מפי ה' לכתוב את כל דבריו בספר בלא עריכה וכפי שיצאו מפי משה. לשיטתו לא נכתבו כלל מצוות חדשות בספר דברים וכל המצוות שבו הם רק ביאורים למצוות שלא נתבארו כל צרכם בארבעת הספרים הראשונים, וכפי שהאריך לבאר בכל מצוה ומצוה. וכן כתב האור החיים בתחילת פרשת דברים.

יש בספר שני פרקי שירה, פרקים ל"ב ול"ג. המשפטים בספר ארוכים ומורכבים מעט יותר מהעברית הרגילה, והוא משתמש בלשון מלאה יחסית במליצות רטוריות (כדוגמת "ערים גדולות ובצורות בשמים" וכדומה).

מבנה הספר

נאום משה, שהוא עיקרו של ספר דברים, מספר על ה', שבחר בעם ישראל להיות לו לעם בשל אהבתו ומחויבותו לשלושת האבות. העם הישראלי מחויב לקיים את המצוות שה' ציווה עליהם - כך הספר נפתח, וכך הוא נסגר. הפרק האחרון - פרק ל"ד - מספר על מות משה.

  • החלק הראשון פותח במילה "אלה", "אלה הדברים"[2], כפתיחת ספר שמות- "ואלה שמות בני ישראל"[3]. חלק זה כולל הטפת מוסר לעם והוכחתו על חטאים במדבר. משה מוסר (פרקים א - ד) סקירה היסטורית לא כרונולוגית וניתוח היסטוריוסופי ותיאוסופי של אירועים שונים שאירעו לבני ישראל במדבר, החל מציווי ה' לנסיעתם מחורב לאחר מתן תורה[4], דרך מעמד הר סיני עצמו[5], ומסיים בהטפת מוסר ואזהרה על עבודה זרה ותוצאותיה[6], ובהבטחה או דרישה לחזרה בתשובה[7]. אז ישנה הפסקה בנאום, ומסופר על קיומה הלכה למעשה של מצוות הבדלת ערי מקלט (בעבר הירדן המזרחי) על ידי משה.
  • בחלק השני פותח במילה "ויקרא", "ויקרא משה אל כל ישראל"[8], כפתיחת ספר ויקרא "ויקרא אל משה"[9]. זהו חלק המצוות. פה משוחזרות חלק גדול ממצוות התורה, לעיתים בתוספת טעם והסבר. משה חוזר על עשרת הדברות[10], מצווה על ייחוד השם[11], וממשיך בסדרת צוויים, אזהרות והטפות מוסר לקראת בואם של ישראל לארצם החדשה[12]. לאחר מכן הוא שב לסקירתו ההיסטורית וסוקר את מעשה עגל הזהב[13], ושוב חוזר לדרשת המוסר הארוכה שלו[14].
  • בחלק השלישי חוזר משה ומצווה על כל החוקים והמצוות שבני ישראל חייבים לקיים. חלק מהם ישנים, חלק חדשים. החוקים מורים כיצד יש לנהוג בעבודה זרה והפסילים שבארץ כנען, ומוסיף פרטים במצוות רבות, כמו הקרבנות, כיצד להבחין בין נביאי אמת לבין נביאי שקר, מצוות שלוש רגלים (פרקים יב-טז), דיני זקן ממרא, מלכים ודיני מלחמה, ועוד דינים רבים אחרים (פרקים יז-כו).
  • בחלק הרביעי פותח במילה "וידבר", "וידבר משה אל הכהנים"[15], כפתיחת ספר במדבר "וידבר ה' אל משה לאמור"[16]. חלק זה הוא מסכת הקללות והברכות. מצווה משה על כריתת ברית שנייה בבואם לארץ ישראל, ומרבה באיומים ואזהרות על העונשים הצפויים לעוברי הברית (פרקים כז-ל), המגיעים לשיאם בשירת האזינו (פרק לב).
  • בחלק החמישי מגיע הסיכום של כל הספר. משה רבנו נפרד מעם ישראל בברכות כלליות ואישיות לכל שבט (פרק לג), עולה לראש הפסגה ונותן מבט אחרון בארץ המובטחת, אליה לא זכה להיכנס. על פי חלק מן הדעות בחז"ל, יהושע בן נון, עוזרו ויורשו של משה, הוא אשר כתב את הפסוקים העוסקים במותו של משה (פרק לד). לפי פרושים אחרים משה כתבן ב"דמע".

פרשיות דברים

בספר דברים 11 פרשיות:

פרשנות הספר

בשל הדגש שהספר מעמיד על שכר ועונש ועל צדק חברתי, הוא הפך לאחד המקורות הנקראים ביותר בתקופה המשיחית הסוערת של הבית השני. עדים לכך העותקים הרבים של הספר שנמצאו בקרב מגילות מדבר יהודה. שלושת הספרים המצוטטים ביותר במגילות הם דברים, ישעיה ותהלים.

חז"ל עמדו על הקושי שבייחוס פסוקי פטירת משה למשה עצמו, ובברייתא בתלמוד הבבלי קיימות שתי שיטות אם את שמונת הפסוקים האחרונים כתב יהושע[17], או שה' הכתיב למשה את דבר מותו, ו"משה כותב בדמע"[18]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0