דוד אסף
דוד אסף (נולד ב-1956) הוא פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. עוסק במחקר ובהוראה של תולדות יהודי מזרח אירופה בעת החדשה ובמיוחד בתולדות החסידות, ההשכלה והחברה היהודית המסורתית. מאז שנת 2011 כותב ועורך בלוג בשם "עונג שבת (עונ"ש)".
תולדות חייו
אסף נולד בתל אביב לרחל ומשה קרונה, ילידי ורשה, שהיו ממקימי קבוצת רודגס (מאוחר יותר קבוצת יבנה), אך לאחר שובם משליחות בארצות הברית עברו לתל אביב בשנת 1952. אביו, משה קרונה, היה ממנהיגי תנועת "השומר הדתי" בפולין, מראשי המפד"ל וחבר הנהלת הסוכנות היהודית. אסף גדל בבית דתי-לאומי, למד בבית הספר הממלכתי-דתי "מירון" ובתיכון המשותף בקבוצת יבנה. בצבא שירת בחיל השריון כטנקיסט ולאחר מכן כסמל מבצעים בחצי האי סיני. בגיל עשרים וארבע, בעת לימודיו לתואר הראשון באוניברסיטה העברית, יצא בשאלה ובשנת 1983 שינה את שם משפחתו לאסף. למד מהתואר הראשון עד השלישי באוניברסיטה העברית. סיים תואר שני בהצטיינות ב-1985[1] ועבודת הדוקטורט שלו, בהדרכת פרופ' עמנואל אטקס, אושרה בשנת 1992 בציון מעולה. היא עסקה בצדיק החסידי רבי ישראל פרידמן מרוז'ין ובמקומו בתולדות החסידות.
אסף זכה במלגת אלון ומונה למרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב בשנת 1994 ושם הוא מלמד מאז ועד היום. בשנת 2005 מונה לפרופסור מן המניין, ובין השנים 2007-2005, 2016-2014 כיהן כראש החוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. מאז שנת 2004 הוא עומד בראש המכון לחקר תולדות יהדות פולין ויחסי ישראל-פולין באוניברסיטת תל אביב, ומשנת 2011 הוא מופקד הקתדרה למדעי היהדות על שם סר אייזיק וולפסון. בין השנים 1979 ל-1994 שימש כמזכיר הכללי של האיגוד העולמי למדעי היהדות, ובין השנים 2009 ל-2013 היה חבר בהנהלת האיגוד. חבר בהנהלות ארגונים אקדמיים וציבוריים שונים (החברה ההיסטורית הישראלית, מרכז זלמן שזר, בית שלום עליכם).
אסף שימש כעורך של כתב העת "מדעי היהדות: במת האיגוד העולמי למדעי היהדות" וכעורך משנה של "גלעד: מאסף לתולדות יהודי פולין". הוא ערך ספרים רבים, שימש עורך מדור חסידות באנציקלופדיית ייוו"א לתולדות יהודי מזרח אירופה וחיבר עבורה את המאמר המקיף על תולדות החסידות. היה חבר במערכת המדעית של פרסומי מרכז זלמן שזר ומכהן במועצות מערכת של כתבי עת שונים בישראל ובחו"ל.
נשוי לשרון, דוקטור לתולדות האמנות, עורכת ומתרגמת, ואב לארבעה.
ספרים נוספים שערך
- עמנואל אטקס, דוד אסף ויוסף קפלן (עורכים), אבני דרך: מסות ומחקרים בהיסטוריה של עם ישראל, שי לצבי (קותי) יקותיאל, מרכז זלמן שזר, תשע"ו.
- דוד אסף ועמנואל אטקס (עורכים), עדה רפפורט-אלברט, חסידים ושבתאים, אנשים ונשים, מרכז זלמן שזר, תשע"ה.
- דוד אסף ועמנואל אטקס (עורכים), החדר: מחקרים, תעודות, פרקי ספרות וזיכרונות, בהוצאת אוניברסיטת תל אביב ובית שלום עליכם, תש"ע.
- דוד אסף ועדה רפפורט-אלברט (עורכים), ישן מפני חדש: מחקרים בתולדות יהודי מזרח אירופה ובתרבותם שי לעמנואל אטקס, א: חסידים ובעלי מוסר; ב. מתנגדים, משכילים ורבנים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ט.
- דוד אסף ואחרים (עורכים), מווילנה לירושלים: מחקרים בתולדותיהם ובתרבותם של יהודי מזרח אירופה מוגשים לפרופסור שמואל ורסס, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ב 2002.
- "לאן": זרמים חדשים בקרב יהודי מזרח אירופה, צוות הקורס עמנואל אטקס, דוד אסף, ישראל ברטל. רמת אביב, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ס-תשס"ו [2 כרכים].
- עמנואל אטקס, דוד אסף, ישראל ברטל, אלחנן ריינר (עורכים), במעגלי חסידים: קובץ מחקרים לזכרו של פרופסור מרדכי וילנסקי, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ס.
- פולין: פרקים בתולדות יהודי מזרח אירופה ותרבותם, צוות הקורס: עמנואל אטקס, דוד אסף, ישראל ברטל. רמת אביב, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, תש"ן-תשס"ד [7 כרכים].
- עמנואל אטקס, דוד אסף, יוסף דן (עורכים), מחקרי חסידות, ירושלים, תשנ"ט 1999
- דוד אסף (עורך), אפרים אלימלך אורבך: ביו-ביבליוגרפיה מחקרית, ירושלים, האיגוד העולמי למדעי היהדות, תשנ"ג 1993.
הבלוג "עונג שבת"
הבלוג "עונג שבת (עונ"ש)", שאותו מפרסם אסף, החל להתפרסם כניוזלטר בדצמבר 2007, ובפברואר 2011 הפך לבלוג. מדי שבוע מתפרסמים בבלוג כשלושה-ארבעה פוסטים, ומנויי הבלוג מקבלים מדי יום שישי דיווח בדואר אלקטרוני על תוכן הפוסטים השבועיים. את מרבית הפוסטים כותב דוד אסף, וכן מתארחים בבלוג כותבים נוספים, ובהם הצלם ומורה הדרך ברוך גיאן, המפרסם פוסטים מצולמים בעיקר מירושלים, יהודה זיו, העוסק בשמות אתרים בישראל ובמורשת הפלמ"ח, אסא כשר, הכותב על הקדשות מיוחדות של ספרים, חוקר הזמר העברי אליהו הכהן, הפזמונאי דן אלמגור, הבוטנאי אמוץ דפני ורבים נוספים.[6] בראש הבלוג ניתן מידע על תוכנו: "כל דבר הנוגע ליהודים בפרט ועיניני מדינה, ספרות ומדע בכלל, ובמיוחד דברים של מה בכך, דברי הבאי, הבל ושטות". תיאור זה מגמד את הבלוג, המכיל, בנוסף לזוטות מהעולם היהודי, גם מידע היסטורי רב ערך. בשבע שנותיו הראשונות פורסמו בבלוג מעל 1,300 פוסטים.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
מכּתביו:
- דוד אסף, למה למהר? קשה לתאר את חיי היום יום במזרח אירופה, מאמר במגזין עת־מול
- דוד אסף, סקירת הספר 'יסוד המעלה' מאת אהרון סורסקי
- דוד אסף, "סודות מן החדר", "דווקא", גיליון 2, ינואר 2007, באתר "טקסט" (החל מאמצע הדף)
- דוד אסף, כבר לא מוזיאון של היהדות הישנה, באתר הארץ, 6 ביולי 2007
- דוד אסף, זהירות, מדרגות עולות ויורדות, באתר הארץ, 15 בינואר 2010
- דוד אסף, במותו היה כמו שלהבת מראה תכלת, באתר הארץ, 18 במאי 2010
- דוד אסף וישראל ברטל, גלגולו של זנב: מחצרות החסידים אל הסלנג הישראלי, לשוננו לעם (גיליון פורים), כרך מד חוברת ב (תשנ"ג), עמ' 73–79, באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
- ^ האוניברסיטה העברית בירושלים - רשימת המסיימים תשמ"ה, בעמוד השני של הכתבה, מעריב, 22 באוגוסט 1985
- ^ 1
דרך המלכות: ר' ישראל מרוז'ין ומקומו בתולדות החסידות
ספרו הראשון של אסף, שראה אור בהוצאת מרכז זלמן שזר בשנת תשנ"ז, הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו. הספר ראה אור בשנת 2002 גם באנגלית בהוצאת Stanford University Press. זוהי ביוגרפיה ביקורתית ראשונה מסוגה על דמות חסידית מרכזית שפעלה במחצית הראשונה של המאה ה-19, וממנה משתקפת גם תמונה מקיפה של החסידות כולה בתקופה זו. אסף נסמך בספרו על מאות מקורות ארכיוניים וספרותיים, הגיוגרפיה חסידית, ספרות פולמוסית או סאטירית של משכילים, תעודות רוסיות ואוסטריות, דיווחים בעיתונות בת הזמן, זיכרונות וספרות יפה, שבהם הוא מסתייע בצורה ביקורתית.
לצד ביוגרפיה שיטתית של הצדיק מרוז'ין עוסק חלק ניכר מן הספר בתיאור ראשוני של סוג מיוחד במינו של חצר חסידית "מלכותית" שאפיין חסידויות מאוחרות כמו רוז'ין-סדיגורה או צ'רנוביל ושלוחותיהן הרבות, שפעלו בחלקים הדרומיים של האימפריה הרוסית, בבוקובינה ובגליציה. אסף מתאר שלל היבטים של חיי היומיום בחצר המלכותית, החל במבנים הפיזיים שהיו בה, עבור בחוגים החברתיים ובעלי התפקידים שאכלסו אותה, וכלה בהיבטים הארגוניים והכלכליים שהפעילו את החצר החסידית והפכו אותה ל"מדינה בתוך מדינה".
רבי ישראל פרידמן מרוז'ין (1850-1796) מתואר על ידי אסף כמנהיג חסידי כריזמטי ובעל כושר ארגון, שנהנה מהשפעה אדירה על כל שכבות הציבור היהודי, כולל רבנים ותלמידי חכמים מובהקים, על אף שבעצמו התקשה בקריאה ובכתיבה (ועל כך זכה לקיתונות בוז מצד המשכילים). אסף מסביר את סוד הצלחתו לא רק בכריזמה, בדבקות הדתית שלו וביכולת החידוש והאלתור אלא גם בשל ייחוסו הנכבד (אבי-סבו היה המגיד דוב בער ממזריץ', תלמידו החשוב ביותר של הבעש"ט). ישראל מרוז'ין פיתח דרך מקורית בעבודת ה' המכונה 'דרך המלכות', ובמסגרתה חי הצדיק בהיכלו חיי פאר ראוותניים וצובר רכוש וקניינים חומריים. דרך זו ספגה ביקורת חריפה מצד משכילים וצדיקים אחרים שראו בכך חיקוי דרכי האצולה הפולנית ונסיגה מערכיה המקוריים של החסידות, אך חסידיו הרבים, כמו גם מעריציו הצדיקים (ורוב צדיקי הדור נמנו עליהם) ראו בה ביטוי לקדושתו ולמעמדו הדתי המיוחד במינו כמי שמייצג את התקווה המשיחית של זרע בית דוד, שגם אליו התייחס הרבי מרוז'ין. לדעת אסף קשורה דרך המלכות של רוז'ין בתפישה מרחיבה של העקרון החסידי של עבודה בגשמיות, והעדפתו על פני לימוד התורה המסורתי והתפילה, אך לא פחות מכך על תפישה חברתית ייחודית הרואה בגישה זו דרך נאותה להתמודדות עם השינוי החברתי המשמעותי שהתרחש בחסידות בראשית המאה ה-19: שקיעת ההתנגדות לחסידות והתקבלותה כזרם דתי לגיטימי, התמסדותה והפיכתה לרוב בחברה היהודית, היווצרות הדגם השושלתי כמקור הבלעדי להנהגת החסידים. סיפורה של החסידות המאוחרת, הוא למעשה סיפור היווצרותן של השושלות החסידיות הגדולות – כמו זו של שושלת פרידמן וחסידות רוז'ין ושלוחותיה הרבות – שרבות מהן פועלות עד היום.
אסף מתאר כיצד סמכותו הכריזמטית של הצדיק החליפה את סמכותה של הקהילה המסורתית וכיצד הפך הצדיק לכוח פוליטי ולמקור סמכות עליונה עבור עדת מאמיניו. הצדיק היה מעורב במינויים ובהדחות של כלי קודש שונים (רבנים, שוחטים וכדומה) והתערב בענייניהן של קהילות שהיו תחת השפעתו, גבה כספים ומסים ממאמיניו, פעל כדי לייצג את האינטרסים של חסידיו אך גם ראה את עצמו נציג של כלל ישראל ופעל כשתדלן בפני השלטונות, אסף כספים ופעל למען חסידיו בארץ ישראל ויזם מפעלי בנייה וצדקה שונים.
ר' ישראל מרוז'ין נאסר והועמד לדין בידי המשטרה הצארית בעוון שותפות לרצח שני מלשינים יהודים שפעלו במחוז אושיץ שבפודוליה. לאחר תקופת מאסר ארוכה בכלא בקייב שוחרר הצדיק מחוסר אשמה והושם במעקב. כשנודע לו על תוכניות השלטון לגרשו אל מחוץ לתחום המושב נמלט הרבי מרוסיה ועקר לסדיגורה שבבוקובינה האוסטרית (1841), שם הקים מחדש את חצרו ושיקם את עדתו ומעמדו. אסף מתאר את הדרמה הקשורה במאסרו ובריחתו, בדיונים על דרישת הרוסים להסגירו לידיהם, וכיצד הוכרע גורלו בדרגים הפוליטיים הרמים ביותר ובלשכות הצאר הרוסי והקיסר האוסטרי. הקמתה מחדש של החצר ה'רוסית' באוסטריה, בהקשר גאוגרפי, פוליטי וחברתי שונה לחלוטין, היא דוגמה ליכולת הדינמית של התחדשות והסתגלות המאפיינת את החסידות ומאפשרת לה לפעול בהצלחה בתקופה המודרנית במסגרות מדיניות שונות זו מזו – בין בעריצות הצארית או במונרכיה הקיסרית, בין בדמוקרטיה הסוציאליסטית או הקפיטליסטית – ולנצלן לטובתה. הספר "דרך המלכות" זכה בפרס שזר לחקר תולדות ישראל לשנת תשנ"ז ונדפס בשתי מהדורות.
זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק
זהו ספר הזיכרונות הראשון שנכתב ביידיש מאז זיכרונותיה של גליקל מהמלין. הוא ראה אור לראשונה בוורשה בשני חלקים בשנים 1913-1912 וזכה להוקרה יוצאת דופן. אסף תרגם ספר זה יחד עם אמו, רחל קרונה, והוציאו לאור במהדורה מוערת בהוצאת המכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב ובית שלום עליכם: הכרך הראשון "מה שראיתי" ב-1999 (מהדורה מקוונת נמצאת בפרויקט בן יהודה) (נדפס גם בשנת 2002 באנגלית בהוצאת Wayne State University Press) והכרך השני "נע ונד" ב-2005.
אסף הקדים לספר מבוא מפורט על המחבר, על זיכרונותיו, התקבלותם וערכם ההיסטורי. אסף רואה בזיכרונותיו של קוטיק לא רק סאגה משפחתית בעלת איכויות ספרותיות מרשימות, אלא גם "מסמך תרבותי" השופך אור על עולמם של יהודי מזרח אירופה במאה ה-19. קוטיק, יליד העיירה קאמיניץ ליטובסק שבפלך גרודנו (רוסיה הלבנה), מתאר בפירוט עשיר את חיי משפחתו, שמילאה תפקידי הנהגה בקהילה, על רקע עולמם של הפריצים הפולנים והחוכרים היהודים, של יהודי היישובים הקטנים ("יישובניקעס"), של מאבקי חסידים, מתנגדים ומשכילים, ועל רקע אירועי התקופה (כמו ה"קנטוניסטים" שגויסו בכפייה לצבא הרוסי או מרד הפולנים ברוסים). במאות רבות של הערות לאורך הספר מבאר אסף את המושגים, הספרים, האישים, המקומות, הריאליה, ההיסטוריה ופרטי ההווי הדתי והחברתי הרבים שזרויים בספר. במבוא חשף אסף את קיומו של חלק שלישי של הזיכרונות שנדפס רק בחלקו ואבד כנראה בברלין. כמו כן הוא מביא את ההתכתבות הענפה בין קוטיק לבין מעריצו הגדול, הסופר שלום עליכם, שהתפעל מהחלק הראשון של הזיכרונות ועודד אותו לכתוב את החלק השני (שממנו כבר התאכזב).
הכרך הראשון מסתיים בשנות ה-60 של המאה ה-19 – והוא מתרכז במיוחד באהרן-לייזר סבו רב הפעלים של קוטיק, וכן בתקופת ילדותו, בחרותו נישואיו ומרידתו בחסידות. הכרך השני עוסק בתקופת יציאתו מעול הוריו, בניית משפחה וביסוסו הכלכלי. כרך זה מסתיים בתיאור מזעזע של הפוגרום ביהודי קייב בשנת 1881 שקוטיק היה עד לו. לאחר נדודיו התיישב קוטיק בוורשה והתפרנס מבית קפה שהיה מרכז לסופרים ועיתונאים וכן ליהודים ליטאים שהיגרו לוורשה. קוטיק התפרסם כעסקן ציבור שהקים חברות חסד וסעד חברתי שונות, אך איש לא חשב שיש לו כשרון כתיבה. את זיכרונותיו החל לכתוב בשנת 1912 בעידודו של בנו, אברהם הירש, שהיה פעיל בחוגים סוציאליסטיים. הם זכו להתקבלות חיובית ביותר על ידי סופרים כשלום עליכם, י"ל פרץ ומבקרי ספרות כמו "בעל מחשבות", ופתחו למעשה את ז'אנר כתיבת הזיכרונות בספרות יידיש המודרנית.
ברסלב – ביבליוגרפיה מוערת
לצד חסידות חב"ד, חסידות ברסלב היא מן הפוריות ביותר מבחינה ספרותית, ובשל כך השפעתה על תולדות החסידות היא רבה וייחודית. עולמו הרוחני של רבי נחמן ובמיוחד סיפורי המעשיות שסיפר, פרסמו את שמה של ברסלב בחוגים רחבים שאינם חסידיים והייתה להם השפעה רבה גם בתחומי הספרות והאמנות. סיפוריו של רבי נחמן תורגמו לגרמנית בידי מרטין בובר בשנת 1906 וכך גם הגיעו לידיעתם של קוראים שלא ידעו עברית או יידיש וגם לקוראים שאינם יהודים. בשנת 1928 הכין גרשום שלום את הביבליוגרפיה הראשונה של ספרי ברסלב בשם "אלה שמות" כמתנה למרטין בובר ביום יובלו והיא מנתה 156 עיולים (פריטים ביבליוגרפיים), בשנת תש"ס, 72 שנים לאחר מכן, פרסם דוד אסף בהוצאת מרכז זלמן שזר ביבליוגרפיה מוערת שכוללת מעל 1,110 עיולים. כל הפריטים מוינו למדורי משנה, נרשמו בדייקנות ותוכנם תומצת. הביבליוגרפיה כוללת את כל הספרים שיצאו על ידי חסידי ברסלב לדורותיהם אך גם את כל מה שנכתב על חסידות ברסלב על ידי חוקרים, סופרים, משוררים ועיתונאים. בין הפרקים שבספר: ספרי ברסלב (כולל אגרות, תקנות, לוחות וכרוזים), דמותו של ר' נחמן וחסידות ברסלב בעיני משכילים, עיונים פרשניים בסיפוריו ובתורותיו, ר' נחמן וארץ ישראל, ר' נתן מנמירוב: תורותיו וכתביו, חסידי ברסלב ברוסיה, בפולין, בברית המועצות, חסידי ברסלב בארץ ישראל, במדינת ישראל ובארצות הברית, חסידות ברסלב בראי הספרות והאמנות, היבטים רפואיים ופסיכולוגיים, היבטים חברתיים פולקלוריים ואנתרופולוגיים. הספר זכה בפרס הספר הביבליוגרפי הטוב ביותר לשנת 2000, מטעם אגודת הספריות היהודיות (AJL). גם לאחר שנדפס הספר המשיך אסף ברישום הביבליוגרפי וקובץ של מעל 400 עדכונים ותוספות זמין בדף הבית שלו באינטרנט.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: 1 וגם 2=1.עדכוני הספר
- ^ 1
ובדיונים סוערים ומסויגים בקרב קוראים בני החברה החרדית והחסידית. ביטוי לכך יש בפורום דיונים באינטרנט בשם 'עצור כאן חושבים', שבו משתתפים בעיקר חרדים. האשכול הדן בספר זה הוא הארוך והנצפה ביותר בתולדות פורום זה.שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: 1 וגם 2=1.[http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id
1948392&forum_id
1364 הדיון על "נאחז בסבך" בפורום 'עצור כאן חושבים']
- ^ אהרן רוז, "החרדים והאינטרנט: שונאים – סיפור אהבה", ארץ אחרת, 41, אוגוסט-אוקטובר 2007, עמ' 46-45.
- ^ Hasidism: A New History, באתר של הוצאת אוניברסיטת פרינסטון
- ^ דוד אסף, היום יום הולדת: בלוג עונג שבת בן שבע, בבלוג "עונג שבת", 19 בפברואר 2018
