דויד גרוסמן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר

פרמטרים ריקים [ שנות פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

דויד גרוסמן
דויד גרוסמן, 2015
דויד גרוסמן, 2015
לידה 25 בינואר 1954 (גיל: 70)
כ"א בשבט תשי"ד
ירושלים, ישראל ישראלישראל
לאום ישראלי
עיסוק סופר
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה ספרות
זרם ספרותי זרם התודעה
נושאי כתיבה ספרי ילדים וספרים על יחסים משפחתיים ויחסי יהודים-ערבים
יצירות בולטות עיין ערך: אהבה • הזמן הצהובספר הדקדוק הפנימימישהו לרוץ אתו • אשה בורחת מבשורה • סוס אחד נכנס לבר
פרסים והוקרהפרס ספירפרס ברנרפרס מדיסיספרס אקו"םפרס א.מ.תפרס מאן בוקר הבינלאומיפרס ישראל לספרות

דָּוִיד גְּרוֹסְמַן (נולד ב-25 בינואר 1954 בירושלים) הוא סופר, מסאי, משורר ושדרן רדיו ישראלי. ספריו תורגמו לשפות רבות, ופורסמו ברחבי העולם. זוכה פרס ראש הממשלה ליצירה (1984), פרס א.מ.ת (2007),[1] פרס ספיר (2001) עבור ספרו "מישהו לרוץ אתו", פרס אלבטרוס (2009) עבור ספרו "אשה בורחת מבשורה"[2] ופרס מאן בוקר הבינלאומי (2017) עבור ספרו "סוס אחד נכנס לבר". עמית כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (2017).[3] חתן פרס ישראל לספרות לשנת תשע"ח.

בכל יצירותיו משתמש גרוסמן בכלים ספרותיים מודרניים, כגון זרם התודעה, זוויות ראייה שונות בסיפור, ועירוב של דמיון עם מציאות, במיוחד בסיפורי ילדים.

קורות חייו

דויד גרוסמן נולד בירושלים למיכאלה (ילידת ירושלים) וליצחק (יליד פולין). אחיו הצעיר, ניר, הוא עיתונאי ספורט. בבית למד לאהוב ספרות ובכללה ספרות יידיש. למד בבית הספר 'בית הכרם', וב'תיכון ליד האוניברסיטה' בירושלים, במגמה המזרחנית הראשונה שהוקמה בבית הספר.

בגיל תשע התחיל את דרכו ככתב צעיר. לאחר שירותו הצבאי כנגד ביחידה 8200, המשיך גרוסמן בעבודתו ברדיו ב"קול ישראל" ולמד באוניברסיטה העברית בירושלים פילוסופיה ותיאטרון.

סיפוריו הראשונים פורסמו בכתב-העת "סימן קריאה". ב-1979, לאחר סיום לימודיו ולפני שפרסם את קובץ סיפוריו הראשון, "רץ", זכה בפרס ניומן עבור סיפורו "יאני על ההר". סיפורו "חמורים" זכה בפרס הארי הרשון ב-1980.

גרוסמן עבד ב"קול ישראל" ככתב וכשחקן תסכיתים, והיה בין מגישי "חתול בשק", שם שודר לראשונה כתסכית ספרו "דו-קרב". שם גם שידר עם דני אלדר את הסדרה ההומוריסטית "סטוץ". גרוסמן תרם את קולו לדיבוב דמויות שונות בסדרה פינוקיו במהלך 1981 אשר בה גם דיבבה רעיה אדמוני, חברתו להגשת סדרת התסכיתים "חתול בשק". בהמשך שידר את התוכנים ״שירים ושיעורים״, אליה התקשרו מאזינים צעירים, שקיבלו מהמורים שהתארחו בה, תשובות לשאלות בנושאי שיעורי הבית. גרוסמן עזב את תוכניתו ב"קול ישראל" בשנת 1988, במחאה על ההגבלות שהוטלו על כתבים, במיוחד בנושאי פלסטינים. באותה שנה זכה בפרס הר ציון בעבור מאמציו לתרום לשלום ולהבנה בין ערבים ליהודים.

גרוסמן נשוי למיכל ולהם נולדו שני בנים ובת. בנם האמצעי אורי, חייל בשירות חובה בחיל השריון, נהרג במלחמת לבנון השנייה, יומיים לאחר שגרוסמן, יחד עם עמוס עוז וא. ב. יהושע, ערך מסיבת עיתונאים ודרש ממדינת ישראל להסכים להפסקת אש ולא להרחיב את הלחימה בלבנון כפי שהחליטה לאחר מכן. על פעולתו במלחמה טרם שנהרג, כחלק מ"כוח בניה", קיבל בנו לאחר מותו צל"ש אלוף.[4]

חודשיים לאחר שנהרג בנו, נאם גרוסמן את הנאום המרכזי בעצרת לציון 11 השנים לרצח רבין. נאומו זה עורר הדים רבים וזכורים ממנו הביטויים "הנהגה חלולה" ו"אין מלך בישראל", בהתייחסו להנהגה המדינית והצבאית בישראל, ו"לתת לפירומן לעסוק בכיבוי אש" שהתייחס למינויו של אביגדור ליברמן לשר לעניינים אסטרטגיים. גרוסמן קרא לצדדים לחזור למשא ומתן והתייחס לשכול מהצד הישראלי ומהצד הפלסטיני כאחד.

מאז שנת 2004 מכהן גרוסמן כנשיא עמותת קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל. בשנת 2010 נמנה עם מייסדי עמותת "אנו פליטים" המעניקה סיוע משפטי לפליטים מאפריקה המגיעים לישראל.

ארכיונו האישי מופקד בספרייה הלאומית.[5]

גרוסמן הוא חבר המועצה הציבורית של ארגון השמאל "בצלם".[6]

לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושלוש ועל רקע מגפת הקורונה קרא להקמתה של ממשלת אחדות בין "הליכוד" לכחול לבן", אף שהמשיך בביקורתו על בנימין נתניהו.[7]

קריירה ספרותית

גרוסמן החל בקריירה ספרותית בשנת 1979 כאשר פגש את פרופ' גבריאל צורן והגיש לו לקריאה את סיפוריו הראשונים. הסיפורים הועברו לידי פרופ' מנחם פרי שהחל לפרסמם בכתב העת "סימן קריאה".[8] הרומן הראשון שלו, "חיוך הגדי", בחן את החיים ביהודה ושומרון תחת שלטון ישראל. ספר זה הפך לסרט, בבימויו של שמעון דותן. בשנת 1984 זכה גרוסמן בפרס ראש הממשלה ליצירה.

בסדרת הכתבות "הזמן הצהוב", שראתה אור כספר ב-1987 (זמן קצר לפני האינתיפאדה הראשונה), תיאר גרוסמן את רשמיו ביהודה ושומרון, שם ראה ש"פליטים הפכו את עצמם לכפילים של האנשים שהיו בעבר, במקום אחר, לאנשים שמחזיקים בידיהם רק יכולת אחת: היכולת לחכות." ספרו "עיין ערך: אהבה", שראה אור בשנת 1986, עוסק בניצולי השואה, ומסופר מארבע זוויות שונות.

בין ספריו הרבים, בשנת 2000 יצא לאור הספר "מישהו לרוץ אתו", שעוסק בחיים ברחובות ירושלים המודרנית. בשנת 2003 הוציא גרוסמן לאור את "מוות כדרך חיים: ישראל 10 שנים לאחר אוסלו", שם אסף את כתבותיו משנים עברו. ניתן לראות שם את התקווה והאופטימיות ששררו בתחילת תקופה זו.

בשנת 2004 כתב את השיר "שירת הסטיקר", המורכב מסטיקרים פוליטיים. השיר בוצע על ידי להקת "הדג נחש" באלבומה "חומר מקומי", והפך ללהיט.

ספרו "אשה בורחת מבשורה" יצא בהוצאת "הספריה החדשה" באפריל 2008.

בתחילת 2011 התפרסם שיר של גרוסמן, "קצר פה כל כך האביב", שאותו הקדיש לבנו אורי. את השיר הלחין וביצע יהודה פוליקר.[9] השיר נכלל באלבומו של פוליקר "כל דבר מזכיר לי". באותה שנה התפרסם שיר נוסף שגרוסמן כתב את מילותיו, "אורחת זרים", שהלחין יוני רכטר וביצעו אלי גורנשטיין ונורית גלרון באלבומו של גורנשטיין "ונחיה".

פרסים

דויד גרוסמן במשכנות שאננים, ירושלים

ספריו

גרוסמן כותב לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. כל ספרי הסיפורת שלו למבוגרים ולנוער, וכן שני ספרי התיעוד שלו והמחזה 'גן ריקי', הופיעו בספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, וערך אותם מנחם פרי. גרוסמן כתב את הספרים הבאים:

ספרי ילדים

סדרת סיפורי איתמר:

שירים

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכתביו

על כתביו:

הערות שוליים

  1. ^ פרס א.מ.ת לדוד גרוסמן בספרות
  2. ^ עכבר העיר אונליין, פרס אלבטרוס הגרמני יוענק לדויד גרוסמן, באתר הארץ
  3. ^ אתר האקדמיה
  4. ^ סמ"ר אורי גרוסמן, באתר הגבורה
  5. ^ ארכיון דויד גרוסמן, באתר קטלוג הספרייה הלאומית
  6. ^ המועצה הציבורית, באתר בצלם
  7. ^ דויד גרוסמן כותב לידיעות אחרונות, בדף פייסבוק של "ידיעות אחרונות", 13 במרץ 2020
    הזמן הכאוב: הסופר דוד גרוסמן קורא לאחדות, חדשות 12 20 במרץ 2020
  8. ^ הרצאתו של גרוסמן באירוע לכבודו של פרופ' גבריאל צורן ב-15 במאי 2016 באוניברסיטת חיפה
  9. ^ אור ברנע, האזינו: שירם של דויד גרוסמן ויהודה פוליקר, באתר ynet, 9 במרץ 2011
  10. ^ דויד גרוסמן זכה בפרס פרנקפורט לשלום, באתר הארץ, 10 ביוני 2010
  11. ^ שני גורקביץ'‏, דויד גרוסמן זכה בפרס מדיסיס לספרות, באתר וואלה!‏, 4 בנובמבר 2011
  12. ^ מערכת ynet, דויד גרוסמן זכה בפרס ברנר, באתר ynet, 5 באפריל 2012
  13. ^ אתר למנויים בלבד גילי איזיקוביץ, דויד גרוסמן הוא הזוכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי, באתר הארץ, 14 ביוני 2017
  14. ^ עמית סגל ויעל אודם, חדשות 2, ‏פרס ישראל לגרוסמן: "קול מרגש", באתר ‏מאקו‏‏, ‏12 בפברואר 2018‏אתר למנויים בלבד ירדן צור, יהונתן ליס, אור קשתי ונילי איזיקוביץ, דויד גרוסמן זכה בפרס ישראל לספרות, באתר הארץ, 13 בפברואר 2018
  15. ^ אוריאל זוהר, מאחורי משחק המסיכות, על דוד גרוסמן וספרו יש ילדים זיגזג, עתון 77, ירחון לספרות ולתרבות מס. 199, עמ' 20–23 1996
  16. ^ עמוד הספר "נופל מחוץ לזמן", באתר הספריה החדשה
  17. ^ IBBY, IBBY Honour List (2012), 2012
  18. ^ רשימת שירי דויד גרוסמן באתר שירונט


הקודם:
חיים באר, מאיה בז'רנו, יואל הופמן, מרים רות
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אפרים סידון, חיה שנהב

2004
הבא:
אורי אורלב, רות אלמוג, רחל חלפי
הקודם:
חיים סבתו,
תיאום כוונות
פרס ספיר
2001
"מישהו לרוץ אתו"
הבא:
גיל הראבן,
שאהבה נפשי
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0