דוקטור

דוקטור (בקיצור, ד"ר) הוא התואר האקדמי העליון, המוענק לאחר השלמת עבודת מחקר בהיקף משמעותי, או הגעה לרמה מקצועית המאפשרת פעילות עצמאית ברמה גבוהה. המילה דוקטור מקורה בשפה הלטינית ותרגומה המילולי הוא מורה.

התואר בעבר ובהווה

השימוש בתואר החל באוניברסיטת בולוניה, שבסוף המאה ה-12 התחילה להעניק את תואר דוקטור למשפטים. באותה התקופה המונחים "דוקטור" (Doctor) ו"מוסמך" (Master) היו בעלי משמעות זהה. במשך השנים התפתח הנוהג ברוב אוניברסיטאות אירופה להשתמש במונח "מוסמך" לבוגרי הפקולטות לאמנות ולדקדוק, ובמונח "דוקטור" לבוגרי הפקולטות לפילוסופיה, משפטים ורפואה. מכיוון שכדי ללמוד פילוסופיה, משפטים או רפואה יש ללמוד קודם כל דקדוק, התואר "דוקטור" החל לציין דרגה אקדמית גבוהה יותר מזו של התואר "מוסמך".

במאה ה-21 מקובלות שתי מסגרות להענקת התואר. תואר דוקטור מחקרי מוענק לאחר השלמת תזה (קרויה גם דוקטורט או דיסרטציה), שהיא עבודת מחקר מקיפה שיש בה משום תרומה לקידום הידע האנושי בתחום מן התחומים המדעיים. עבודת הדוקטורט מוגשת לאוניברסיטה, ופעמים רבות תוכנה מתפרסם גם כספר, בגרסה שנועדה לעשותה נגישה לקהל רחב יותר של קוראים, או שתקציר שלה מתפרסם כמאמר בכתב עת מדעי. במרבית התחומים (כולל במדעים) קרוי תואר זה "דוקטור לפילוסופיה" (PhD). במספר תחומים, שהבולט ביניהם הוא משפטים, מקובל מסיבות היסטוריות תואר אחר (כגון "דוקטור למשפטים", JSD או LLD).‏

התואר דוקטור מוענק גם בגין השלמת הכשרה מקצועית ברמה גבוהה, למשל בתחום הרפואה: בוגרי לימודי רפואה מקבלים את התואר M.D (דוקטור לרפואה או Doctor of Medicine). תואר זה הוא בדרך כלל התואר האקדמי הראשון או השני. דוקטורים לרפואה יכולים ללמוד לתואר שלישי - "דוקטור לפילוסופיה" (ובפרט דרך מסלול משולב MD-PhD).

התואר בישראל

בישראל שמורה הזכות להעניק תואר דוקטור לשמונה האוניברסיטאות הציבוריות (לבד מן האוניברסיטה הפתוחה). אלו מעניקות את התואר Ph.D) Doctor of Philosophy) - דוקטור לפילוסופיה - בכל התחומים למעט משפטים, ואת התואר J.S.D) Doctor of Juridical Science) או LL.D) Legum Doctor) - בתחום המשפטים.

ות"ת ומל"ג בוחנות (ב-2014) אפשרות להתיר הענקת תואר דוקטור למוסדות נוספים[1].

חלק מהאוניברסיטאות שיש להן פקולטה לרפואה מעניקות תוארי דוקטור במקצוע זה: התואר M.D (דוקטור לרפואה או Doctor of Medicine), את התואר D.M.D (דוקטור לרפואת שיניים או Doctor Medicinae Dentariae), את התואר D.V.M (דוקטור לרפואה וטרינרית או Doctor of Veterinary Medicine), או את התואר Pharm D (דוקטור לרוקחות קלינית או Doctor of Clinical Pharmacy). עם זאת במקומות מסוימים בעולם, כמו בבריטניה ובהודו, לאחר לימודי רפואה מתקבל התואר MBBS (קיצור של Bachelor of Medicine, Bachelor of Surgery). לאחר מכן ההתמחות נחשבת לתואר שני, וכותבי מחקר עם תזה מקבלים את התואר Ph.D.

בתחומי המחקר ניתן לגשת ללימודי הדוקטורט לאחר השלמת לימודי תואר שני, או, במקרים מיוחדים, גם לאחר השלמת לימודי תואר ראשון. תלמיד בלימודי דוקטורט קרוי דוקטורנט.

במקרים רבים מועסקים הדוקטורנטים כעוזרי הוראה, מתרגלים ואף כמרצים באוניברסיטה במהלך לימודי הדוקטורט שלהם.

ב-2009 היו בישראל כ-34,000 בעלי תואר דוקטור.

התואר בצרפת

במערכת האקדמית הצרפתית מתקיים מאז 1984 תואר דוקטור יחיד. אולם, לפני כן הוענקו שלושה תוארי דוקטור, שדרשו רמות השקעה והיקפי מחקר שונים לשם השגתם:

• דוקטורט ד'אטה (doctorat d'État) - "דוקטור ממלכתי של המדינה", התואר היחיד בין 1808 ל-1923. איפשר לנושאו ללמד בכל אוניברסיטה צרפתית ולקבל מיידית משרת פרופסור. לאחר 1954 הוענק כמעט אך ורק לאזרחי צרפת (יוצא מן הכלל בולט הוא פרופסור מיכאל הרסגור). החל משנת 1975 התואר מוענק לכל אדם, ללא הבדל כלשהו, בין המועמדים.
• דיפלומת דוקטור-מהנדס (diplôme de docteur-ingénieur) - תואר שנוצר ב-1923 עבור מחקר טכני.
• דוקטורט של המעגל השלישי (doctorat de troisième cycle) - תואר שנוצר בעקבות הרפורמה במערכת האקדמית הצרפתית ב-1954 ודרש דרישות מופחתות מבחינת היקף המחקר הנדרש להשגתו מאשר בדוקטורט ד'אטה.

תוארי ד"ר מקצועיים נוספים

בארצות שונות תוארי דוקטור שונים. בארצות הברית ובקנדה, לדוגמה, ניתנים תוארי ד"ר בכירופרקטיקה (DC), ד"ר באוסטאופתיה (DO) וד"ר בפודיאטריה ניתוחית (DPM).

ראו גם

• רופא
• דוקטור לשם כבוד
• MD-PhD
• פרופסור

קישורים חיצוניים

• ליאור דטל, "לא רק באוניברסיטאות: תואר דוקטור - גם במכללות", דה מרקר, 12 באוגוסט 2014.