דוקרן הסטינבוק

דוקרן הסטינבוק
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	צבאיים
שבט:	אנטילופות סבך
סוג:	דוקרן
מין:	דוקרן הסטינבוק
שם מדעי
Raphicerus Campestris
תחום תפוצה

דוקרן הסטינבוק (שם מדעי: Raphicerus campestris; מכונה בקיצור סטינבוק), הוא מין אנטילופה קטנה מתת-משפחת הצבאיים בסוג דוקרן, החי בדרום, מזרח ומרכז אפריקה. למרות שהתגלה על ידי האירופאים כבר בעת הגעתם לאפריקה, הוא תואר מדעית לראשונה רק בשנת 1811 על ידי קרל פטר טונברג. הוא המין הגדול והנפוץ בסוג דוקרן, ויש לו חפיפה עם שני המינים האחרים - דוקרן שארפי ודוקרן הכף. מלבדם ישנן שתי אנטילופות נוספות הדומות לו מאד בגודל הגוף ובצבעי הפרווה: האוריבי, וצביון הסבך. תוארו למעלה מ-24 תת-מינים של דוקרן הסטינבוק על בסיס צבע פרווה, אך רק שניים מוכרים מדעית והם תופסים אזורי תפוצה נפרדים.

שמו המדעי נגזר מיוונית ומלטינית כדלהלן: "raphis" = "מחט", "keras" = "קרן"; צירוף של שתי המילים פירושו "קרן מחט" ומתייחס לקרניים הדקיקות והישרות שלו. המילה הלטינית "Campestri", יכולה להתפרש הן כ"רמה" והן כ"מישור", ומתייחסת כנראה לבית הגידול של מין זה. הכינוי "סטינבוק" במקור הוא בכלל שם הולנדי עבור יעל אלפיני, ולמרות חוסר הדמיון ביניהם המתיישבים הבורים כינו אותו כך על שם היעל המוכר להם מאירופה. הסיבה לכך היא שבתקופות הראשונות של גילויי חיות הן היו נקראות על שם בעלי חיים מוכרים, כפי שניתן לראות גם לגבי אנטילופת סוס כחולה שכונתה "סטינבוק" או אנטילופות רבות כצבי וראם שנקראו "תיש".

כאמור לדוקרן הסטינבוק שני תת-מינים מוכרים:

• סטינבוק דרומי (R.c. Campestris) - מאכלס את האזורים הדרומיים של התפוצה.
• סטינבוק מזרחי (R.c. naumanni) - מאכלס את האזורים המזרחיים של התפוצה.

אנטומיה

קרניים

בדומה לרוב המינים בשבט אנטילופות הסבך - גם דוקרן הסטינבוק מתאפיין בזוג קרניים קצרות ודקיקות שהן הארוכות ביותר ממיני הדוקרן, ולהם צמיחה פשוטה למדי: הקרן צומחת כלפי מעלה בצורת-"I" ישר לחלוטין וללא זוויות. מיקום הקרניים הוא בצידי המצח מעל העיניים, ובמרחק בולט מהם ומהאוזניים. המרחק בין הקרניים זהה לחלוטין בין הבסיס לקצוות והרווח ביניהם גדול משל אנטילופות אחרות. הקרניים של הדוקרן כשמו דקיקות מאד כמחט, ולמרות שבמבט שטחי הן נראות בעובי אחיד לכל אורך הקרן, בפועל יש הבדל מזערי בין עובי הבסיס לקצוות. בניגוד לביירה לאוריבי ולדיקדיק הן חלקות לגמרי ללא טבעות או חריצים. הקרניים חדות ביותר. צבע הקרניים כהה מן הרגיל - שחור, שחור כחלחל ואפור כהה, והצבע אחיד על פי רוב בכל הקרן. הזכרים הינם היחידים שמצמיחים קרניים, וזהו ההבדל היחידי בינם לבין הנקבות.

מראה חיצוני

הפרווה של דוקרן הסטינבוק קצרה בדומה לפרסתנים אפריקנים אחרים, והיא חלקה בניגוד לפרווה הגסה של שני המינים האחרים בסוג. צבע הפרווה הוא בהיר למדי ואופייני למיני אנטילופות אפריקניות כאימפלה, קובוס שחור רגל, צבי, צבי סוף, בובאל ואחרים. בדומה לאוריבי הצבע משתנה על פני תפוצתו הרחבה בין צהבהב\זהוב\חולי לאדמדם\בז'-קרמי, ובעוד שהחלקים העליונים נוטים לגוונים כהים כאדמדם התחתונים נוטים לצהבהב או קרם. הגחון, המותניים, החזה והעכוז בצבע לבן בוהק. צבע הרגליים משתנה בין צהבהב קרמי או חולי בצד החיצוני ללבן בוהק בצד הפנימי. הזנב בצבע זהה לשאר הגוף בצד החיצוני ולבנבן בצד הפנימי. יש לעיתים פס שחרחר דקיק באזור הגב.

צבע הפנים של דוקרן הסטינבוק הוא צהבהב\חולי\קרמי בהתאם לגוף, וסימוני הפנים שלו דלילים יחסית: המצח בצבע כהה בדרך כלל משאר הראש - אדמדם או חום בהיר, כשהעור הסמוך לעין שחרחר ומסביבו כתם לבן גדול ובולט היוצר יחד עם העין השנייה צורת של משקפיים. מהאף עד לאמצע החוטם נמשך ישנו משולש בצבע שחור מבריק המהווה סימן זיהוי עיקרי למין זה משאר האנטילופות, אם כי אין זה נדיר שהוא נעדר. הריסים שלו שחורים ובולטים, והסנטר, השפתיים והחלק העליון של הגרון לבנים ויוצרים צורה של סינר. האוזניים בצבע אפרפר או צהבהב בצד החיצוני ולבנות בצד הפנימי, וקצוות האוזניים שחורות.

מבנה ומידות גוף

גופו וצווארו של דוקרן הסטינבוק דקיקים וארוכים אך הם קצרים יותר משל האוריבי. ראשו וחרטומו משולשים וארוכים משל שני המינים בסוג, ואוזניו ארוכות ועגלגלות וגדולות ביותר ביחס לגוף. הצוואר והראש נמצאים תמיד במצב זקוף, בניגוד לעמדה השפופה של מיני אנטילופה ננסית או הצביון. העיניים שלו גדולות ושחורות, ומתחתם חריצים שחורים קטנים המעבירים נוזל לבלוטות הריח הסמוכות. האף גדול, עגלגל ושחור כשל אייל וסולד במקצת, והפה דק ושחרחר. הרגליים שלו דקיקות וארוכות ופרסותיו חדות וקצרות בצבע שחור. האחוריות ארוכות יותר מהקדמיות ומשוות לו לפעמים מראה כפוף. זנבו קצרצר מאד בדומה לביירה, ובמבט מהצד הוא נראה לעיתים חסר זנב. מלבד הקרניים כאמור, אין כלל הבדלים בין הזכרים לנקבות.
מידות הגוף של דוקרן הסטינבוק:
גובה הכתפיים: 60-45 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 95-60 ס"מ.
אורך הקרניים: 19-7 ס"מ.
אורך הזנב: 10-5 ס"מ.
משקל: 16-7 ק"ג.

תפוצה ובית גידול

דוקרן הסטינבוק נפוץ ברחבי דרום ומזרח אפריקה. תפוצתו מחולקת לשני טווחים עיקריים: הטווח הדרומי הגדול משתרע על מרבית דרום אפריקה, סווזילנד ונמיביה, מרכז ודרום זימבבואה, דרום אנגולה, בוצוואנה, זמביה ומוזמביק, ואזור קטן בצפון מערב לסוטו. הטווח המזרחי משתרע על דרום קניה וצפון ומרכז טנזניה, עם שתי אוכלוסיות מבודדות בצפון מערב ודרום מערב טנזניה. הוא נכחד באוגנדה.

בית גידולו של הדוקרן הוא מגוון למדי בהתאם לאקלים סובטרופי, ואקלים ים תיכוני שבו הוא חי, וכולל סוואנות צחיחות ויבשות, סוואנות שיחים דוקרניות, אזורי מרעה מיוערים בדלילות, חורשים, שיחים, גבעות, פסיפס של כרי דשא ועצי שיטה, אזורי חוף סלעיים, אזורים צחיחים למחצה כמדבר קלהארי, והרים ורכסי הרים כדוגמת דראקנסברג והר קניה בגבהים של עד 4,750 מטר מעל פני הים. האוכלוסיות בטווח הדרומי מעדיפות מישורים פתוחים, בעוד שאלה שבטווח המזרחי מעדיפות אזורי סבך. הם נמנעים מאזורים צחיחים למחצה כמדבר נמיב או מיוערים בכבדות. הטמפרטורות בתחומיי מחייתו 30-10 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת 1,000-25 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

זכר (למעלה) ונקבה (למטה) בנמיביה.

דוקרן סטינבוק נח בסבך.

התנהגות ופעילות

דוקרן הסטינבוק הוא במידה רבה בעל חיים יומי, אם כי במזג אוויר חם שיא הפעילות תעבור לשעות הקרירות והמוקדמות בבוקר ובערב. בשעות החמות ביותר הוא שוכב במעבה הסבך ועסוק בטיפוח, העאלת גרה או שנה קצרה. במקרה והדוקרן חש בסכנה הוא בשלב ראשון יסתתר בצמחייה תוך כדי הורדת הצוואר לקרקע והאוזניים לאחורה כדי למנוע את הבלטתו בסבך. אם הטורף זיהה אותו או ניגש לאזור המסתור יתר על המידה, הוא יפתח בריצה מהירה עם זיג-זג לצדדים כדי להקשות על הטורף, וינסה כל מספר דקות להביט לאחור או להתחבא שוב בסבך ללא תזוזה. כאשר הדוקרן נרדף במשך זמן או סתם נלחץ, הוא עלול לחפש מקלט במחילות השנבוב בדומה לדוקרן שארפי.
בשל הגודל הקטן שלהם, לדוקרני הסטינבוק יש מגוון רב של טורפים. המבוגרים נטרפים על ידי אריה, ברדלס, נמר, צבוע נקוד, צבוע חום, זאב טלוא, קרקל, סרוואל, תן ופיתוניים. העופרים נטרפים גם על ידי טורפים קטנים יותר כדוגמת חתול בר, חתול שחור רגל, זבד אפריקאי, גחן מצוי, גירית הדבש, בבון, עיט לוחם, עיט כתר ולטאת כוח.

פיתון סלעים אפריקני טורף דוקרן סטינבוק בוגר.

תזונה

תזונתו של דוקרן הסטינבוק כוללת בעיקר מינים רבים של שיחים ועלי עצים המצויים בתחומי מחייתו כגון: שיטה, שיזף, אשחריים, מלפיגאים, הדסאים, קסאלפיניים, ועוד. מדי פעם הם יאכלו פירות כמו גם נבטים בשלבי צמיחה מתקדמים, אך עשבים יאכלו על ידם רק לעיתים רחוקות. מרבית הצמחייה שהם אוכלים נמצאת צמוד לפני הקרקע, והם אינם יכולים להגיע למזון החל מגובה של 0.9 מטר ומעלה. כדי לחפות על חיסרון זה הדוקרן ישתמש גם בפרסותיו כדי לחפור בקרקע על מנת להגיע לשורשים ופקעות. המים אינם נחוצים לו כל כך ואת הלחות הנדרשת הוא מקבל מהצמחייה, ואפילו במרכז מדבר קלאהרי ניתן למצוא אותם עד מרחק של 80 קילומטרים ממקור מים קבוע.

מערכת חברתית

דוקרן הסטינבוק הוא בעל חיים טריטוריאלי ומונגומי החי לרוב בבדידות מלבד בעונת הרבייה. עם זאת, בדרך כלל כל זוג זכר ונקבה מאכלס יחד את הטריטוריה שגודלה 100-4 דונם, למרות שאין ביניהם מגע ישיר רוב השנה. שניהם מסמנים את השטח על ידי ערימות גללים בצידי השבילים כמו גם על ידי בלוטות הריח שבעיניים; בעזרת הריחות הם מודעים לכל התנועות של בן זוגם. כאמור הזוג מתאחד רק לצורך רבייה ובתקופה זאת הזכר הופך לאגרסיבי מאד כלפי פולשים. הלחימה ביניהם פשוטה למדי וכוללת נגיחות ראש בראש עם הקרניים החדות שלהם.

רבייה ומחזור חיים

הרבייה מתרחשת כל השנה ללא עונה מוגדרת, אם כי יש שיא של לידות בחודשי נובמבר ודצמבר. הזכר מתרבה רק עם בת זוגו החולקת איתו את הטריטוריה. ההריון נמשך 5.5 חודשים בלבד, ולמרות שיש לנקבה ארבע פטמות בדרך כלל נולד רק עופר אחד. בעת הלידה העופר שוקל כ-0.9 קילוגרם, והוא מפותח יחסית ומסוגל ללכת כ-5 דקות לאחר הלידה. עם כל זאת גם עופרי דוקרנים אלה מוסתרים היטב בצמחייה במשך השבועיים הראשונים לחייהם, ורק לאחר מכן מתחילים לעקוב אחר אימותיהם בחיפוש מזון. העופרים נגמלים כבר לאחר 3 חודשים, ומגיעים לבגרות לאחר 7-6 חודשים לנקבה ו-9 חודשים לזכר. הבגרות המהירה כמו גם תקופת ההריון הקצרה שגורמת לכך שנקבות יכולות להמליט פעמיים בשנה, מסבירה את העובדה שדוקרני סטינבוק משגשגים גם באזורים שבהם הם סובלים מפעילות אנושית גבוהה.

תוחלת החיים של דוקרן הסטינבוק היא 12-7 שנים.

איומים ושימור

איור של דוקרן הסטינבוק משנת 1894.

דוקרן הסטינבוק מסווג על ידי IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל היותו מין נפוץ יחסית עם מספר פרטים גדול, ואין לו איומים קיומיים. מגמת האוכלוסייה יציבה או גדלה באזורים מוגנים ובאדמות פרטיות בדרך כלל. המספרים עשויים להיות בירידה באזורים מסוימים לא מוגנים שבהם צפיפות יישוב ולחצי ציד גבוהים, ולגרום להם להעלם לבסוף לגמרי כפי שקרה באוגנדה. למרות שאין איומים עיקריים כלליים, ישנו איום ברמה מקומית של טריפת דוקרנים על ידי כלבי בית ולכידה על ידי רועים, בייחוד של עופרי דוקרנים השוכבים בשיחים לבדם.

דוקרן הסטינבוק מיוצג היטב באזורים מוגנים ושטחים חקלאיים פרטיים (25% מהאוכלוסייה באזורים מוגנים, ו-30% נוספים באדמות פרטיות). המספרים הגדולים ביותר מתרחשים בתחומים כדוגמת שמורת מסאי מארה (קניה), הפארק הלאומי סרנגטי והפארק הלאומי טראנגירה (טנזניה), שטחים חקלאיים פרטיים והפארק הלאומי אטושה (נמיביה), מרחבי המרעה העצומים של צפון, מרכז, ודרום מערב הקלאהרי (בוצוואנה), שטחים חקלאיים פרטיים והפארק הלאומי הוואנג (זמביה), שטחים חקלאיים פרטיים והפארק הלאומי קרוגר (דרום אפריקה).

אומדן האוכלוסייה העולמי לדוקרני סטינבוק הוא 600,000 פרטים, אם כי בשל טבעם החמקמק ונטייתם לחיות בסבך סביר להניח שהמספרים גדולים בהרבה.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24396319דוקרן הסטינבוק