דיאלקטים יווניים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חלוקת הניבים היווניים לאחר השלמה הקולוניזציה היוונית
בתקופת יוון הקלאסית, לפני התפתחותה של שפת הקוֹינֶה כלינגואה פרנקה של התרבות ההלניסטית, השפה היוונית העתיקה נחלקה למספר דיאלקטים (ניבים).
מקור הניבים
- הניב הקדום ביותר הידוע כיום הוא השפה המיקנית. השפה התפתחה מטבלאות קווי ב' שיוצרו על ידי התרבות המיקנית בתקופת הברונזה המאוחרת. החלוקה של הניבים נגרמה בגלל הגירות רבות בתחילת תקופת הברזל, אחרי התמוטטות הסיביליזציה המיקנית. חלק מדוברי המיקנית הוגלו לקפריסין וחלק נשארו בארקדיה, ובכך הולידו את הארקדוסיפריוט. זהו הניב היחידי שיש לו ניב-קודם ידוע.
- יוונית איולית דוברה בעיקר בבויאוטיה, תסאליה, באי לסבוס ובחוף המערבי של אסיה הקטנה מצפון לסמירנה (ראו מפה).
- הפלישה הדורית הפיצה את היוונית הדורית מצפון-מערב יוון אל חופי הפלופונסוס. השפה התפשטה במקומות כמו ספרטה, לדרום החוף המערבי של אסיה הקטנה, ולמספר איים יוונים כמו רודוס וכרתים. הניב הדורי היה לניב העיקרי בכתיבת שירה לירית יוונית, כמו בשירי פינדארוס. יוונית צפון מערבית לפעמים מסווגת כניב נפרד ולפעמים נכללת בניב הדורי. מקדונית עתיקה נחשבת על ידי מספר יוצרים כניב יווני נוסף, שנקשר לניב הדורי או הצפון-מערבי.
- יוונית יונית דוברה בעיקר בחוף המערבי של אסיה הקטנה, מסמירנה ודרומה (ראו מפה). ניב ספרותי שנגזר מיוונית הוא הניב ההומרי (יוונית אֶפִּית), שבו נכתבו האודיסאה והאיליאדה. יוונית אטית, שפת-אחות של היונית, הייתה במשך שנים השפה של תושבי אתונה. משום שהאטית אומצה במקדון לפני כיבושיו של אלכסנדר הגדול ועליית ההלניזם, היא נהפכה לניב הראשי שהתפתח לשפת הקוינה.
