דמאי
דְמאי הוא כינוי לתבואה או פירות שנלקחו מעם הארץ שאין ודאות שהפריש תרומות ומעשרות מתבואתו או מפירותיו.
להלכות הדמאי הוקדשה מסכת במשנה: מסכת דמאי.
מהות הדמאי
על פי תקנת חז"ל, הלוקח גידולי קרקע מעם הארץ חייב לעשר אותם מחמת הספק. תקנת דמאי מיוחסת בתלמוד[1] ליוחנן כהן גדול, שחי בתקופת בית המקדש השני. וכך כתב הרמב"ם[2]:
"בימי יוחנן כהן גדול, שהיה אחר שמעון הצדיק, שלחו בית דין הגדול ובדקו בכל גבול ישראל, ומצאו שהכול זהירים בתרומה גדולה ומפרישין אותה, אבל מעשר ראשון, ומעשר שני, או מעשר עני היו עמי הארץ מישראל מקילין על עצמן, ולא היו מפרישין אותן. לפיכך גזרו שלא יהיה נאמן על המעשרות, אלא אנשים נאמנים כשרים, אבל עמי הארץ - פירותיהן ספק, ואינן נאמנין לומר מעושרין הן. וזה הוא הנקרא דמאי."
== דיני הדמאי == הבבלי[3], תקנת דמאי הותקנה על פי מציאות שבה רוב הפירות היו מעושרים, ומכיון שמדין תורה הולכים אחר הרוב, חכמים הקלו באיסור דמאי והתירו להשתמש בפירות דמאי והתירו לעניים ולאכסניה[4] לאכול דמאי[5]. על כן, הדמאי כשלעצמו נחשב בניגוד לטבל לדבר הראוי לאכילה ולכן ניתן להשתמש בו לעירוב חצרות, עירוב תחומין ועירוב תבשילין, ומזמנים עם אדם שאכל דמאי[6].
החובה להפריש דמאי חלה על כל גידולי הקרקע בהם נוהג דין תרומות ומעשרות. אולם גידולי קרקע שברובם באים מההפקר ועל כן אינם חייבים במעשרות, פטורים מהדמאי.
לא ניתן להפריש מתבואה שהיא דמאי על תבואה אחרת, על אף שגם היא דמאי, כיוון שיש חשש שיפריש ממעושר על אינו מעושר ('מהפטור על החיוב') ולהפך, בניגוד לטבל שניתן להפריש מטבלים של אנשים שונים[7].
תיקון דמאי
כאמור, התבואה שנקנית מעם הארץ חייבת מספק בהפרשת תרומות ומעשרות, אמנם דיני הפרשת תרומות ומעשרות מ'דמאי' שונים מהפרשתם מטבל וודאי:
תרומה גדולה - מדמאי אין צורך להפריש תרומה גדולה, מאחר שגם עמי הארץ הקפידו על תרומה גדולה, מאחר שהאוכל תורמה ללא הפרשת תרומה גדולה עונשו מיתה בידי שמיים.
מעשר ראשון ומעשר עני - חובה לקרוא להם שם (להחיל עליהם את המעשר) אבל אינו צריך להפריש ולתת ללוי או לעני, מאחר שאין ודאות שלא הופרשו מעשרות אלו מהתבואה, ומכיון שכך על פי הכלל ש'המוציא מחברו עליו הראיה', הלוי והעני צריכים להוכיח שלא הופרשו מעשרות כדי לקבל את המעשר. מעשר ראשון ומעשר עני אינם קדושים, ומותרים באכילה גם לישראלים.
תרומת מעשר - צריך להפריש ולתת לכהן, מאחר שיש איסור באכילתם לאדם שאינו כהן.
מעשר שני - צריך לקרוא שם, ולאוכלו בירושלים, ותיקנו להפריש מעשר שני מאחר שהבעלים אוכלים אותו בעצמם אז אין הפסד מרובה[8].
הדמאי בזמן הזה
לדעת הרב אברהם ישעיהו קרליץ (החזון איש, שביעית סימן י) תקנת הדמאי נוהגת גם בזמננו, ולכן אף הקונה פירות בשוק, מאדם שלא קבל עליו 'חברות', דין הפירות כדמאי וחייב להפריש מהם תרומות ומעשרות, וכך נוהגים כיום ההולכים בשיטתו (חזונאישניקים) להפריש מכל תבואה או מאוכל שנעשה ממוצרים המחויבים במעשרות.
לדעת הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה סימן סב) בזמננו בטלה תקנה זו ואין לה משמעות כיום. יצוין שבימינו מי שאינו מפריש מעשרות, לרוב גם אינו מפריש תרומה גדולה, ועל כן המציאות היא שונה.
אטימולוגיה
לפירוש הביטוי דמאי קיימות סברות אחדות, אותן ניתן לחלק בין אלו המקשרות את המילה דמאי לעמי הארץ לבין אלו המקשרות אותה למושג הכללי של ספק:
- צייטלין הציע שהמילה "דמאי" נגזרת מהמילה היוונית "דימוס" שמשמעותה "פשוטי העם"[9]. לדעתו, התבואה נקראת אפוא על שם ספקיה, שהם פשוטי העם, שאינם בקיאים בפרטי המצוות או אינם מקפידים עליהם. אך מונטגומרי דוחה את האטימולוגיה הזו: הוא מעיר שהמילה היוונית עבור "פשוטי עם" אכן הושאלה בספרות חז"ל אבל צורתה "דימוס" ולא "דמאי"[10].
האטימולוגיות האחרות שהוצעו למילה "דמאי" מקשרות בין "דמאי" לבין ספק.
- בירושלמי (סוטה ט, יא) המילה "דמאי" נדרשת בצורה הבאה: "דמאי, דמי תקין דמי לא תקין", דהיינו שמא תיקן, שמא לא תיקן. לוי מתרגם "דמי" כאן "אפשר לחשוב" (denkbar)[11], ויסטרוב[12] "ישנה שמועה" (talk), כלומר ספק תיקנו, ספק לא תיקנו.
- הרמב"ם (בפירושו למשנה ברכות ז, א) הציע שדמאי הוא קיצור של השאלה "דא מאי", המבטאת בארמית את הספק הקיים במעמדה של התבואה. אך, כפי שהעיר בן-חיים, המילה "מאי" אינה קיימת, לא בעברית ולא בארמית של ארץ ישראל[13].
- גם חנוך ילון הציע אטימולוגיה ארמית. לדעתו, דמאי הוא מלשון דמא או דמה, שפירושם "שמא" בארמית נוצרית ובארמית שומרונית[14].
- מספר חוקרים, בעקבות הערוך, הציעו אטימולוגיה שמית: לדעתם, שורש המילה דמאי הוא ד-מ-י, ומשקלו כשל פנאי. בן-חיים מסביר: "מתחילת ברייתו היה דמאי כללי והביע את רעיון הספק... רק במרוצת הימים, נתייחד לדבר של קדושה, ועל ידי כך נתבטל בהדרגה, שימושו לחולין"[13].
ראו גם
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
ערך מילוני בוויקימילון: דמאי |
ערך מילוני בוויקימילון: טבל |
- דמאי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- תבנית:שבעלפדיה
- מעמד הדמאי, שיעור, "נקודת חיבור".
- הערך "דמאי", באתר ויקישיבה
- "משמעות המונח "דמאי" בספרות התנאית", סידרא כט (2015), באתר academia.
- היבטיים דתיים וחברתיים של הלכות דמאי בספרות חז"ל (דיס'), באתר academia.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח עמוד א'.
- ^ ספר זרעים, הלכות מעשר ט, א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ב עמוד א'
- ^ אכסניה (בלשון התלמוד אכסניא) - אורחים בפונדק דרכים וכדומה.
- ^ משנה, מסכת דמאי, פרק ג', משנה א'
- ^ משנה, מסכת ברכות, פרק ז', משנה א'
- ^ רמבם מעשרות יד א
- ^ רמבם מעשרות ט ב
- ^ S. Zeitlin, “The Am Haarez”, JQR 23, 1932-33, עמ' 49
- ^ J.A. Montgomery, The Etymology of דמאי, JQR 23, 1932-33, עמ' 209
- ^ J. Lewy, Wörterbuch über die Talmudim und Midraschim, 1942, עמ' 412
- ^ M. Jastrow, A Dictionnary of the Targumim, the Talmud Bavli and Yerushalmi and the Midrachic Literature, Luzac & co, 1903, עמ' 312
- ^ 13.0 13.1 ז' בן-חיים, "מן הדקדוק ומן המילון", מחקרים בלשון ב-ג, תשמ"ו, עמ' 108
- ^ ח' ילון, פרקי לשון, מוסד ביאליק, תשל"א, עמ' 346
תרומות ומעשרות | ||
---|---|---|
תנאים לחיוב ההפרשה | חנטה · עונת המעשרות · לקיטה · גמר מלאכה וקביעות למעשר | |
התרומות והמעשרות | תרומה גדולה · מעשר ראשון · תרומת מעשר · מעשר שני · מעשר עני | |
סוגי פירות | טבל · דמאי · פירות חולין | |
שונות | פרוטה חמורה |