דפוס בלט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־19:32, 3 בספטמבר 2018 מאת יהודה 2 (שיחה | תרומות) (ייבוא מוויקיפדיה העברית, ראה רשימת התורמים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מגירת סדר עם אותיות מתכת ומעליה תבנית סדר עם כמה משפטים שאותיותיהם בכתב ראי

דפוס הבֶּלֶט מתבצע בשיטת ההדפסה הישירה. מקור ההדפסה בדפוס הבלט היה אותיות בולטות, ומכאן נגזר שמה של השיטה. דפוס הבלט ידוע גם בכינויו דפוס הסדר.

היסטוריה

בערך בשנת 1040, הומצאה שיטת הדפוס הראשונה על ידי בי שנג (Bì Shēng) בסין[דרוש מקור], מתוך התנסות בהדפסה של כתב סיני מורכב תוך שימוש בכלי חרסינה. במרוצת 200 השנים הבאות הועבר הידע אל שושלת קוריאו (היום קוריאה) אשר באותו הזמן הייתה תחת השפעה פוליטית ותרבותית של סין. באותן מאתיים השנים התפתחה שיטת ההדפסה של בי שנג. לראשונה הודפסו הדפסות בעזרת השימוש במתכת, תחת שושלת קוריאו, בערך בשנת 1230.

בשנת 1440, באופן בלתי תלוי, הומצאה גרסה נוספת להדפסה בעזרת מתכת בגרמניה על ידי יוהאן גוטנברג, אם כי יש היסטוריונים אשר גורסים ששותפו העסקי של יוהאן גוטנברג היה זה שפיתח את טכנולוגיית הדפוס.

יוהאן גוטנברג מיוחס להמצאת מכונת הדפוס במערב אירופה, אך עם זאת ידועים הדפסות של תויות ליין ושמן זית באירופה עוד בימיה של רומא. כמו כן נמצא שגם הדפסה של ספרים הייתה בשימוש בתקופה זו. גוטנברג היה הראשון בשינוי התפיסה לגבי שימושי הדפוס. השימוש שעשה גוטנברג במכונת ההדפסה בנוסף לשיפורים נוספים היו אלה שהפכו את הדפוס התעשייתי לבעל תוצאות מתקדמות הרבה יותר ביחס לכתבי היד שעשו המעתיקים בימים שקדמו לדפוס הממוכן.

בעקבות ניסיונו כצורף וידיעותיו הרבות בתחום המתכות, גוטנברג היה למעשה הראשון שיצר את הסגסוגת שהכילה עופרת, בדיל ואנטימון, שהייתה הכרחית לייצור אותיות איכותיות ושבעזרתן הדפיסו ספרים בעלי איכות הדפסה מעולה. אותיות אלו העשויות סגסוגת של מתכות היו מתאימות לעבודות ההדפסה ועמידות הרבה יותר מאותיות החימר, העץ והנחושת שבהן השתמשו במזרח אסיה. לייצור אותיות אלו השתמש גוטנברג בדפוס הבלט, תבניות נפרדות לכל אות, מה שנחשב כיום להמצאתו הידועה ביותר. הפרדת האותיות היא שזרזה וייעלה את תהליך הייצור והעימוד של המקור ואת תהליך ההדפסה.

בנוסף יצר גוטנברג את צבע השמן הראשוני שהיה עמיד יותר מאשר צבעים מבוססי מים שבהם השתמשו בזמן מוקדם יותר.

הספר הראשון שהדפיס גוטנברג היה ספר תנ"ך, המכונה ספר התנ"ך של יוהאן גוטנברג או תנ"ך גוטנברג. גוטנברג ניסה הדפסה ציבעית לכמה מראשי הפרקים בספר, הדפסה זו מופיע רק בכמות עותקים מוגבלת מתוך הספרים שהוציא בהדפסה זו. כתב העת מיינז פסלטר (Mainz Psalter) שיצא לאור בערך בשנת 1453, לכאורה נחשב כמעוצב בידי גוטנברג, אבל הודפס תחת שמם של יורשיו של גוטנברג, גון פאוסט ופטר סקופר, הדפיס ראשי תיבות באדום וכחול.

בנוסף לגוטנברג קיימים ממציאים נוספים ברחבי אירופה הטוענים לכתר ההמצאה על מכונת ההדפסה הראשונה, ביניהם לורנס גנזון מהולנד ופנפילו קסטלאדי מאיטליה.

מגזין "לייף" כינה את המצאת גוטנברג כהמצאה החשובה ביותר של האלף האחרון.

תהליך

בדפוס בלט האותיות או הסימן המיועדים להדפסה מובלטים מן המשטח, ויתר המשטח שקוע. על החלק המובלט נמרח הצבע הנדפס[1]. האותיות נוצקו בראש קובייה עשויה עופרת. לכל תו הייתה קובייה משלו, גם לרווח הייתה קובייה נפרדת. יוצרו סדרות אותיות בגדלים שונים, כל סדרה הכילה מספר גדול של אותיות מאותו המין וזאת על מנת שיוכלו בבוא העת להרכיב עמודים שלמים.

ראו גם

לקריאה נוספת

ארהרדט ד. שטיבנר, ספר הדפוס, ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - האיגוד הארצי של עובדי הדפוס, הכריכה והקרטונז', תל אביב, 1992

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דפוס בלט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ארהרדט ד. שטיבנר, דפוס בלט, עמ' 151-192, ספר הדפוס, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - האיגוד הארצי של עובדי הדפוס, הכריכה והקרטונז', 1992
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0